גנזי יוסף קג

לברייתא קמייתא דלא נימא קטורת קודם לאברים ואברים לנרות ודו"ק:

(שם) ד"ה ומחוסר כפורים כגון מצורע וכו'. עיין במהרש"א עד אך קשה דא"כ וכו'. נ"ל דר"ל דלולי הנ"ל הי' אפשר לומר דמשמע לי' דמיירי בכל מחוסרי כפורים אבל השתא כיון דת"ק ע"כ לא מיירי בכל מח"כ נוכל לומר שגם ר' ישמעאל לא מיירי במצורע ומ"מ נלענ"ד ליישב דהת"ק ע"כ לא מיירי אלא בהנך שיש בהם כרת ומיירי גם במצורע אבל ר"י דאמר בסתם וגם קאי את"ק משמע לי' דמיירי בכל הנך דמיירי בהו ת"ק ומוסיף אפילו אין בו כרת ודו"ק:

(שם) ד"ה זה בנה וכו' ובפרק כל התדיר משמע וכו'. נ"ל דהוצרכו לזה דלא נימא דדוקא גבי יולדת מרבינן בת"כ דליכא עיכובא וכאן לא מיירי ביולדת לזה כתבו דכיון דעיקר הלימוד הוא מיולדת אין סברא דשום דבר יהא חמיר מיולדת ור"ח תירץ דבמצורע כיון דכתיב תהי' משמע לי' עיכובא וחמיר מיולדת וכמ"ש מהרש"א:

(שם ע"ב) ד"ה יכול וכו' וי"ל וכו' ונראה לפרש וכו'. אין ב' תירוצים אלו סותרים זא"ז דהיכי דאין פסול בגוף הבשר אלא מצד אחר לא חזי בשר לאכילה מדאורייתא כגון ע"י הדם וכדומה לא מתכפרי בעלים וזהו שכתבו בוי"ל ואח"כ כתבו ונראה לפרש וכו' ר"ל דכשיש פסול בגוף הבשר ועי"ז אינו ראוי לאכילה מתכפרי בעלים ונ"ל דמ"מ בעינן שלא יהי' עוד פסול גם מצד אחר דלא מסתבר שיהא עדיף כשיש פסול בבשר משאין בו פסול אלא ר"ל דכשאין פסול מצד אחר והי' ראוי לאכילה אלא שנפסל הבשר עצמו נתכפרו בעלים ודו"ק:

(שם) ד"ה דאי ר"מ וכו' אפילו בכה"ג וכו'. עיין במהרש"א עד מודה ר"מ דחיילי תרוייהו ע"ש ר"ל בדינא דהכא דלא שייך שתפשוט בכולה ויכולים לחול זה אחר זה אבל בתמורת עולה תמורת שלמים הוי איפכא דבזא"ז א"א שתחול דפשטה קדושה בכולה וע"ש בתוס' ד"ה לימא ודו"ק:

(דף ס' ע"א) רש"י ד"ה לעולם סיפא וכו'. עיין במהרש"א עד ומהרש"ל הבין וכו'. ולענ"ד גם מהרש"ל הבין כן וכוונתו דבגמרא דאמרינן רישא דקאי בשחיטה וקמחשב בשחיטה היא רישא דרישא דמחשבת שלא לשמן הי' בשחיטה ודאמרינן א"נ קאי בזריקה וכו' היינו סיפא דרישא דמחשבת שלא לשמן הי' בקבלה או בהלכה או בזריקה ונקט האחרונה שבהם דהיינו הזריקה וכלהו מיירי בב' עבודות ממש ורש"י נקט סיפא דרישא דשחט לשמו וזרק שלא לשמו וז"ש מהרש"ל ואותם ב' עבודות מפרש רש"י ר"ל דרש"י כשמפרש רישא בב' עבודות ממש כוונתו על סיפא דרש"י אבל רישא דכולא לא הזכיר ודו"ק:

(שם) ד"ה רישא דמיירי וכו' ודלא כר"מ אי בב' עבודות ולא בעבודה אחת ור"מ. נ"ל שהכל דבור אחד:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה פסח וכו' ה"מ למיבעי וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי אמאי נימא דמודי לשמו דקדים מפיק שלא לשמו שאחריו ושלא לשמו דקדים לא מפיק מלשמו דאחריו מסברת רבא גופא דפשיטא דהיכי דמחשב בתחלת השחיטה שלא לשמו ואח"כ שתק כשר ה"ה היכי שמחשב אח"כ לשמו ודו"ק:

(שם) גמרא שכן אינו נוהג בכל הזבחים. עיין במהרש"א עד דכל הקרבנות כשרים וכו' ואינו מובן לי דא"כ גם למיפסל נימא דאינו נוהג בכל הזבחים אע"כ דזה מקרי פסול וכמ"ש רש"י ד"ה שכן נוהג ובד"ה שינוי בעלים וכ"ש להכשיר טפי מלשמו ודאי אינו נוהג בכל הקדשים ולענ"ד נראה לתרץ קושייתו דלהכשיר אין חילוק בין נוהג בכל הזבחים או לא דכל זבחים בחזקת כשרים הם אלא להוציאן מידי חזקתן יש חילוק בין דבר הנוהג בכל הזבחים או לא ובזה גם דברי התוס' נכונים דאין חילוק בין מה שקודם או מאוחר אלא בין מה שבא ליפסל ובין מה שבא להכשיר ודו"ק:

(דף ס"א ע"א) תוס' ד"ה ואתקש וכו' תימה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד דהול"ל ובשאר קרבנות נמי פסול וכו' כצ"ל. והנה סברתו קשה להבין דאמאי הבינו בקושייתם דכיון דשלא למנוייו פסול בשחיטה ובזריקה ה"ה בקבלה ובהלכה ובתירוצם ניחא להו דדוקא בשחיטה וזריקה ולא בקבלה והלכה וע"ק דאכתי שלא למנוייו ושינוי בעלים אחד הוא וכיון דפסיקא להו דאין חילוק בין פסח לשאר קרבנות אלא שזה פסול וזה לא עלה לבעלים א"כ גם לתירוצם לא נתיישבה דנימא דבשאר קרבנות נמי יפסול בשחיטה ועוד דנימא אף אוכליו יפסול בזריקה כמו שלא למנוייו דהוי ממש שינוי בעלים ומנ"ל לשנות שמו דבשחיטה קרינן לי' שלא למנוייו ומקשינן לי' שלא לאוכליו ובזריקה קרינן לי' שינוי בעלים ויותר תימה דהיכי אסקי אדעתייהו דשינוי בעלים ישנו בד' עבודות ממש הא בפירוש אמרינן בגמרא ואינו בארבע עבודות:

ומה שהקשה על מהרש"ל נלענ"ד לתרץ דאע"ג דבגמרא קרי לשינוי בעלים אינו בארבע עבודות היינו לגבי שינוי קודש שהוא בד' עבודות ממש הוי שינוי בעלים אינו בד' עבודות כמותה אבל לגבי שינוי אוכלין שהוא דוקא בשחיטה לחוד נקרא שינוי בעלים בד' עבודות ומה שהקשו דבשאר קרבנות נמי יפסלו כוונתם דלא נמצא לשון זה בשאר קרבנות ואמאי לא אמרינן בשאר קרבנות בשום מקום דנפסול שלא למנוייו כיון דבאמת נפסל דהיינו שינוי בעלים וסברי התוס' דשלא למנוייו היינו נמי בשחטו לזרוק שלא למנוייו לכן פסיקא להו דהיינו שינוי בעלים ותרצו דשינוי בעלים אע"פ שפסול בד' עבודות כמ"ש בקושייתם היינו בזריקה ר"ל ע"מ לזרוק וזהו שפסול בשאר קרבנות ולא אתקיש לי' שלא לאוכליו אבל שלא למנוייו היא בשחיטה לחוד וזה לא מצינו בשאר קדשים ולזה אתקש שלא לאוכליו גם מה שהקשה מהרש"א הא צריך קרא גבי פסח לעכב הוא תמוה בעיני דבזבחים (דף ז' ע"ב) ילפינן לעכב מועשית פסח ומפסח הוא ואכתי לפי אכלו למה לי וא"כ אפשר לפרש כן מ"ש התוס' ובשאר קרבנות נמי יפסלו במנוייו ולשון יפסלו אפשר לפרש דכיון שצריך קרא בפסח משמע דבאמת בשאר קרבנות אינו פסול ואמאי לא יפסול הא הוי שינוי בעלים ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה רב חסדא וכו' תריץ וכו'. עיין במהרש"א עד תקשה מ"ש ממתניתין וכו'. ולא הבינותי דהא בפירוש אמרינן בגמרא לקמן דממעט זריקה דחמיר לכן אפילו מקצת ערלה פוסלת ונ"ל דאדרבה לפי הס"ד לא קשה להו כלל דהא הטעם מבואר בגמרא ולא הוצרכו אלא לפי המסקנא שגם בזריקה בעינן כולה ערלה נימא דכיון ששחטו למולים לא הוי כולה ערלה לזה הוצרכו לתרץ דמ"מ לא פתיכי ערלה בזריקה גופה והוי כולה ערלה. ומ"ש עוד מהרש"א ובהכי יתיישב וכו' דבריו מבוארין דלפי מה שפירשו התוס' דברי ר"ח לפי המסקנא יתיישב דנקיט ערלים ולא מולים וערלים לרבותא משא"כ לפי הס"ד קשה ודו"ק:

(שם) גמרא וכ"ת מאי קולא דזריקה וכו'. לכאורה לפי מ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה שחטו דדוקא שחטו למולין ע"מ שיתכפרו בו ערלים פליגי אבל זרקו לערלים לכ"ע כשר קשה דלמא לא ממעט אלא זרקו לערלים ומנ"ל למעט שחטו לזרוק דמו לערלים וצ"ל דס"ל להתוס' דזרקו לערלים א"צ מיעוט מזאת דהא פשיטא ממיעוט אחר כמ"ש התוס' ד"ה רבה אמר והכא ה"ק כיון דאשכחן קולא גבי זריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה מאותו מיעוט מסתברא ליתן מיעוט דזאת ג"כ אזריקה למעט שחטו לזרוק דמו לערלים אכן מדברי רש"י ד"ה וכ"ת שכתב דשחיטה גלי בה וכו' משמע קצת דר"ל כיון דלא אשכחן בה קרא בפירוש מסתברא דהמיעוט ע"ז קאי דלא נילף משחיטה ודלא כדברי התוס' ואינו מוכרח ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה וכי תימא וכו' תימה לריב"א וכו'. עיין במהרש"א עד כיון דזריקה לרבה קילא וכו'