גנת ביתן צח

והעלו ששי' הטור דבעדים ע"י צירוף ליתא שבועת דר"ח והנה אם נימא דאיכא שבועה דר"ח כה"ג הי' שבועת הנתבע על הת"ש עיקר שבועה משום דר"ח ולא ע"י גלגול רק לשיטת הטור דכה"ג ליכא שבועה דר"ח ע"כ ס"ל דנשבע על הת"ש רק משום גלגול שבועה עד אחד שצריך להכחיש את העד שמעיד על הק' ובתורת גלגול צריך לישבע על הת"ש שנשארו וי"ל דזה כוונת הכנה"ג דמתוס' כתיבות (דף פח) שם משמע לא כתשובת הרא"ש דעד המחייבו ממון אינו מחייבו שבועה אלא ע"י גלגול וכוונתו דהא דמשמע מתשובת הרא"ש דליכא שבועה דר"ח בעדים ע"י צירוף דנחית רק לשבועה על הת"ש שנשארו משום גלגול שבועת עד אחד אבל עיקר שבועה בשביל העדים המחייבים אותו ממין דאיכא שבועת דר"ח ס"ל להרא"ש דליתא וכמ"ש הסמ"ע והש"ך דכה"ג שרק ע"י צירוף מחייבין ממון ליכא שבועה דר"ח ומתוס' כתובות לא משמע הכי רק דגם בעדים על ידי צירוף המחייבין אותו ממון איכא ג"כ שבועה דר"ח ולא כמו שסובר התומים שם שכוונת הכנסת הגדולה לדחות שיטת הטור דעד שמצטרף לתשלומין אינו זוקק עוד לשבועה על השאר מתוס' כתובות הנ"ל רק נתכוון לשיטת הטור מתשובת הרא"ש דדווקא ע"י גלגול איכא שבועה אבל עיקר שבועה משום עדים שמחייבין אותו ממון שקיי"ל מדר"ח מנה לי בידך ועדים מעידים על חמשים שמשלם חמשים ונשבע על חמשים ליכא כה"ג משום דאינו רק ע"י צירוף וכמ"ש הסמ"ע וש"כ שם בזה כתב הכנה"ג דמתוס' כתיבות לא משמע הכי רק דלעולם איכא שבועת דר"ח אף בכה"ג של תשובת הרא"ש שם דהי' העדים רק ע"י צירוף מכל מקום זוקקים גם כן לישבע על השאר משום דרב חייא

וראית בעל הכנה"ג בזה נראה עפ"י קושית מהרש"א שהקשה בדברי תוס' דמאי הקשו הא איכא למ"ד בסנהדרין הלואה אחר הלואה מצטרפין דמה בכך דבזה דווקא יהיה צירוף דנפרעת כתובתה ולא תיטול עוד כתובתה אבל עכ"פ שבועה אין כאן והא בש"ס שם מיירי אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ובזה ליכא שבועה ושפיר פריך הש"ס ותירוץ התומים שתירץ דקושית התוס' (שם אינו רק על לשון הסוגיא ופירש"י דחוק דלא הביאו פירש"י כלל ופשטות לשונם מורה דבאו להקשות על פירכת הש"ס וס"ל דגם אי יהיב באפי סהדא כתובתה וסמיך סהדא קמא לסהדא בתרא יכול להביאה לידי שבועה דאורייתא והדברים תמוהים

ע"כ נראה לי בביאור דבריהם בקושיתם עפ"י דברי הרי"ף בסוגיא שם אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא דנ"מ לענין אם קדמה ותפסה דשבועת המשנה אם לא רצתה לישבע לא מפקינן ובשבועה דאורייתא נחתינן לנכסי' ובספר פני יהושע בסוגיא שם הקשה דא"כ כל הטורח למה שיפרע לה כתובתה באפי סהדי תיפק כיון דכבר תפסה הרי יכול לתובעה עפ"י העד שתחזור את התפיסה דתו אינו שבועת הנוטלין אלא נשבעין ולא משלמין והוי שבועה דאורייתא ובפנ"י הניח בצ"ע ויפה תירץ בקצה"ח (סי' פז ס"ק יג) שס"ל להרי"ף שמיירי שתפסה מטלטלין ולא מעות וכיון דלא תפסה מטלטלין אלא למשכון עדיין אין הכתובה כפרוע וה"ל עדיין שעבוד קרקעות דאין נשבעין מה"ת ואע"ג דהבעל תובע מן האשה את המטלטלין שתחזור ויש לו ע"א לזה שכבר פרע לה את הכתובה וא"כ צריכה להחזיר את המטלטלין אינו נאמן בכך להשביע ש"ד כיון דהיא אומרת שהכתובה עדיין לא נפרעת והוא מעיד על הכתובה שהוא שעבוד קרקעות שנפרעה א"כ אכתי אין כאן שבועה דאורייתא ע"כ תירוץ הקצה"ח שם ולפ"ז אי פקח הוא ויהיב לה דמי הכתובה באפי חד סהדא וקסמיך סהדא קמא לסהדא בתרא והוי שני עדים המעידים על פרעון הכתובה ותבעל תובע את התפיסה שתפסה המטלטלין גם הפרעון השני שלפי דברי הבעל פרע לה שני פעמים והיא בעצמה תפסה בעדים מטלטלין דמי כתובתה וכמ"ש הטור (סי' ל) שם דבהלואה אחר הלואה שמצטרפין צריך התובע ליתבע שניהם דאל"כ שיתבע רק אחד א"כ יהיה עד אחד מוכחש מהבע"ד דהודאת בע"ד כמאה עדים דאיהו קאמר שהלוה רק פעם אחת ועד אחר מעיד שהלוה בזמן אחד והשני מעיד שהלוה בזמן אחר ומוכחש עד אחד מהתובע רק שהתובע טוען ששני פעמים הלוהו וכה"ג מצטרפין השני עדים להלואה אחת וה"ה לענין פרעון דהבעל תובע שפרעו שני פעמים כדברי שני העדים ותובע פרעון אחד גם המטלטלין שתפסה בעצמה ואם נימא דמצטרפין שני העדים שמעידים על פרעון הכתובה בזמן אחר כמו הלואה אחר הלואה א"כ תפיסתה שתפסה צריכה להחזיר משום שני העדים והבעל שתובע פרעון אחד עם המטלטלין שתפסה דמי לאחד שנושה בחבירו מנה ועדים מעידים על חמשים וקיי"ל מדר"ח שצריך שבועה דאורייתא על החמשים שכופר א"כ ה"ה הכא שהבעל תובע פרעון הכתובה שפרע שנית גם התפיסה שתפסה והאשה כופרת בכל שלפי דבריה שלא נפרעת הכתובה א"כ התפיסה הוא דמי הכתובה ועדים מעידים שנפרעת הכתובה שמצטרפין שני העדים שמעידים בפרעון אחר פרעון וא"כ מחויבת להחזיר את התפיסה עפ"י עדים ומדר"ח צריכה לישבע על התפיסה שבועה דאורייתא. ובסמ"ע חו"מ (סי' פח ס"ק לד) מביא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד אם תבעו בחמשים מלוה ובחמשים פקדון והודה באחד מהן דדעת הרמב"ם כיון דהכל מין ממון וחייב בשניהם בגניבה ואבידה הו"ל מודה במקצת הטענה וישלם מה שהודה וישבע על השאר שבועה דאורייתא ודעת הראב"ד ז"ל כיון דהחמשים פקדון אין דינם שוים לחמשים דהלואה דבהלואה חייב באונסין ובפקדון פטור מאונסין לא הוי ממין הטענה ופטור משבועה דאורייתא והכל לכ"ע הוי שפיר ממין הטענה דאיתא שבועה דאורייתא דהכא תובע הבעל דמי כתובתה שפרעה שנית עם תפיסת מטלטלין שתפסה למשכון והעדים מעידים שנפרעת הכתובה וא"כ צריכה להחזיר התפיסה שתפסה בשביל העדאת עדים צריכה ג"כ לישבע על פרעון השני שתובע הבעל בטענת ברי והיא כופרת שבועה דאורייתא מדר"ח שלשיטת הרמב"ם דמודה בפקדון בחמשים חייב לישבע על המותר שבועה דאורייתא וה"ה בדר"ח דהעידו על החמשים פקדון מחויב לישבע על המותר א"כ צריכה לישבע שבועה דאורייתא ואפי' לשיטת הראב"ד שס"ל דהודה בפקדון אינו מחויב לישבע על המותר ש"ד אינו רק בפקדון שמחויב הנפקד בשמירה רק בגניבה ואבידה ואינו דומה לחמשים דהלואה דמחויב באונסין ע"כ ס"ל הראב"ד דלא מיקרי מין הטענה ולא מחויב שבועה דאורייתא משא"כ הכא דתפסה במשכון לפרעון הכתובה דמשכנו לא בשעת הלואה חייב בוודאי באונסין דאפי' לשיטת הפוסקים דמלוה על המשכון אפילו לא בשעת הלואתו אינו חייב באונסין אינו דווקא במשכנו ברשות הלוה או ברשות ב"ד אבל שלא ברשות אם תפס המלוה למשכון לכ"ע חייב באונסין משום דחשוב גזלן וכמ"ש הש"ך חו"מ (סי' עד ס"ק ט) בהדיא יעו"ש וא"כ לפ"ז דחייבת האשה באונסין על המטלטלין שתפסה א"כ גם לשיטת הראב"ד, שחמשים פקדון וחמשים דהלואה ליכא שבועה דאורייתא אבל כאן שחמשים משכון וחמשים מעות בוודאי לכ"ע איכא שבועה דאורייתא דשניהם הוא מין הטענה דשניהם איכא חיוב אונסין ולכ"ע איכא במודה במקצת כה"ג שבועה מה"ת וה"ה בהעדאת עדים דר"ח איכא כה"ג שבועה דאורייתא וא"כ צריכה האשה לישבע שבועה מדאורייתא ולפ"ז מתורץ קושית מהרש"א ושפיר הקשו בתוס' אמאי פריך הש"ס האיך סמיך סהדא קמא לסהדא בתרא הא איכא למ"ד בסנהדרין דהלואה אחר הלואה מצטרפין וה"ה פרעון אחר פרעון ושפיר יהי' פקח הבעל שיפרע לה באפי חד סהדא וסמיך סהדא קמא לבתרא ויתבע שני הפרעון עם התפיסה שלדברי הרי"ף עכ"ר מיירי הסוגיא בתפסה מטלטלין דאל"כ מאי פקח הוא שמייתי לה לידי שבועה דאורייתא ורק בשביל