גנת ביתן צו

דממ"נ אם לא הקנה ושעבד נכסיו לאשתו כדי שיהי' הך חוב מוחזק ביד אשתו אינו יכול לירש כלל את כתובתה דמלוה הוי ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואם נימא דמלוה שעמו שאני דגמר והקנה ושעבד נכסיו לאשתו שתהיה מוחזקת ביד האשה כגבוי כדי שיוכל הבעל לירש וכמ"ש הרשב"ם במלוה שעמו גבי בכור בב"ב שם וא"כ דנימא דחשוב כאלו בא ליד האשה והוי מוחזק ולא ראוי כבר בא החוב לידי גבוי וחל המכר שמכרה האשה לאחרים מדאורייתא דלמ"ד דאדם מקנה דשלב"ל אם בא לעולם אינו יכול לחזור בו וא"כ לא יוכל הבעל למחול כלל החוב דהא הטעם דמהני מחילה אחר מכירת השט"ח אינו אלא משום דהמכירה הוא לאו דאורייתא אבל הכא שחל המכר למפרע א"כ לא מצי מחיל ולפי"ז מיושב שפיר דקאמר אס"ד ליתא לתקנת אושא תזבין כתובתה לגמרי דכיון דאזיל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל כמ"ש הפנ"י א"כ לא שייך להקשות דיוכל הבעל לירש ולמחול לנפשיה דזה דבר הסותר את עצמו אם ירצה לירש לא יוכל למחול ואם ירצה למחול לא יוכל לירש אם גמר והחזיק הנכסים ביד אשתו והוי מוחזק ויכול הבעל לירש לא יוכל למחול דחל המכר מה"ת ואם לא החזיק הנכסים ביד אשתו ויוכל למחול דהמכירה לאו דאורייתא א"כ אינו יכול לירש דאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ומיושב שפיר קושית העולם

סימן כח

בו יבואר איזה ענינים בדיני שליחות

בדו"ח מהגרעק"א כתובות (דף יא) כתב דכמו היכי אחד שגנב אחד לדעתו ולדעת חבירו ס"ל לרש"י וכמה ראשונים דאמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי גם לחברי' ולא אמרינן דחבירו פטור משום אין שליח לדבר עבירה דמפרשים בהא דאיתא בב"מ (דף ח) תדע שאילי אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין משים דאמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' דהיינו שותפין שגנבו שהגביה אחד לדעתו ולדעת חבירו יעו"ש ה"ה י"ל בהא דקיי"ל אין שליחות לעכו"ם אם עשה הישראל בשליחות עכו"ם ובשליחות ישראל אמרינן נמי מיגו דנעשה שליח לישראל נעשה שליח לעכו"ם. ובזה נ"ל ליישב דברי הרשב"צ שבב"י והד"מ (חו"מ סי' קעו) ראובן שאמר לשמעון שיסייעו בגביית החוב שיש לו אצל העכו"ם ויהי' לו שליש הריוח ואחר שגבו קנו סחורה ה"ל כשנים שהטילו לכיס דהא יש לשמעון חלק בריוח ושנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים חולקים בשוה והאחרונים הקשו מדה"ת ב"מ (דף עא) שכתבו דישראל המקבל מעות מן העכו"ם לישראל אינו זוכה ישראל חבירו כיון דהעכו"ם אינו מפקיר מעותיו אלא בא לזכות המעות לישראל ע"י ישראל חבירו וישראל המקבל המעות הוא שלוחו של העכו"ם ואין שליחות לעכו"ם עיין קצה"ח (סי' קעו) וא"כ לא זכה שמעון כלל בשליש הריוח שקיבל ראובן מיד העכו"ם ואין לשמעון קרן וחלק בכיס השותפות ואמאי פסקי דחולקין בשוה. ולפמש"כ הדו"ח ניחא די"ל דבאמת ישראל המקבל מעות מעכו"ם לזכות עבור ישראל חבירו נעשה שליח של העכו"ם המזכה המעות ושליח ישראל לזכות המעות וא"כ שפיר י"ל דזכה ישראל עבור ישראל חבירו משום מיגו נעשה שליח לעכו"ם לזכות המעות מידו אעפ"י שאינו מפקירו אלא דתוס' אזלי לשיטתם ב"מ (דף ח) דפליגי על רש"י ופי' שותפין שגנבו היינו שהגביהו שתיהן ולא ס"ל דאמרינן במילי דאין שליחות דמשים מיגו יש שליחות ומש"ה כתבו דאין ישראל המקבל המעות מיד העכו"ם יכול לזכות עבור ישראל חבירו אבל לשיטת רש"י וכמה ראשונים שפי' דשותפין שגנבו חייבין היינו שהגביה אחד לדעתו ולדעת ישראל חבירו ואמרינן דבעלמא אין שליח לדבר עבירה מ"מ משום מיגו אמרינן דנעשה שליח וא"כ ה"ה י"ל בשליחות של עכו"ם דמשום מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' מיד העכו"ם. ולפי"ז ניחא דינו של הרשב"צ והד"מ דכיון שזכה ראובן שני שלישי הריוח לנפשי' זכי גם השליש לשמעון אף שהוא מיד העכו"ם משום מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחבירו ועוד אף אם לא יזכה לנפשיה כלל י"ל דמשום דנעשה שליח עבור ישראל לזכות עבורו נעשה שליח להעכו"ם לזכות מידו וכמ"ש הדו"ח ושפיר פסקו הרשב"צ והד"מ דאחר שגבה ראובן המעות קנו סחורה הו"ל כשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וחולקין בשוה דגם לשמעון יש חלק בכיס השותפות שליש הריוח ואתי שפיר

וראיתי בפנ"י ב"מ (דף עא) שהקשה בשם ספר לחם אבירים על רש"י שם שכתב בהא דקאמר רב אשי כי אמרינן אין שליחות לעכו"ם ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו יש שליח וכתב רש"י אנן לדידהו כגון רישא דברייתא וסיפא לחומרא כדאמרן והקשו דהא כיון שאנן לדידהו יש שליח וא"כ יכול הישראל לזכות המעות מיד העכו"ם עבור ישראל חבירו וא"כ כשהעמידו אצל ישראל אסור מדינא דישראל שלוה בישראל חבירו בריבית הוא כדהקשו בתוס' שם. ולפמש"כ אינו ענין כלל דה"ת ב"מ שם לדברי רש"י דגם אם נימא דאנן לדידהו נמי אין שליח ג"כ תיקשי לשיטת רש"י דס"ל דאף במילי דבעלמא אין שליח מ"מ משום מיגו יש שליח וא"כ שפיר י"ל כשהעמידו אצל ישראל אסור מדינא דישראל לוה מישראל ואמאי קאמר בשלמא סיפא לחומרא וצ"ל דרש"י מפרש כמ"ש השטמ"ק שם בשם הריטב"א דהעמידו אצל ישראל דהיינו שעדיין המעות באחריות העכו"ם ולא נפטר עדיין העכו"ם מישראל המלוה וא"כ שאינו נפטר העכו"ם מהמלוה ה"ל מעות שנתן לישראל ברשות עצמו וישראל חייב לתת להעכו"ם ומדינא מותר אלא משום חומרא החמירו יעו"ש אבל אם פטרו המלוה להעכו"ם אסור מדינא ולא מחומרא ואף דהישראל הוא שלוחו של העכו"ם המזכה מעות מ"מ נעשה שליח משום מיגו דנעשה שליח להישראל הזוכה וכמ"ש אלא דמיירי שלא פטרו הישראל המלוה את העכו"ם וכמ"ש הריטב"א וא"כ שפיר כתב רש"י דגם לרב אשי דס"ל דאנן לדידהו יש שליח סיפא דהעמידו אצל ישראל אסור הוא מחומרא ולא מדינא וא"ש

ובנוב"י מה"ק אהע"ז (סי' עז) ראיתי להגר"י הורוויץ הקשה לשיטת תוס' דהיכי דהוי שליח לדבר עבירה בטל השליחות מהא דאיתא בקדושין (דף נ) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים ושל שביעית היתה ואמר הרי כולכם מקודשת לי בכלכלה זה וקיבלה אחת מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא נכריות מקודשות דאשה אחת נעשה שליח לחברתה אע"ג דאסור לקדש אשה בפירות שביעית ולא אמרינן דבטל השליחות משום דאין שליחות לדבר עבירה והנוב"י תי' שם דהאשה שקבלה הקדישין היא שלוחה של המתקדשת והיא אינה עושית עבירה שלקחה הפירות לצורך אכילה והקצה"ח (סי' קפד) דחה תי' הנוב"י שמדה"ת ב"מ (דף עא) שם שהבאנו לעיל מוכח דהמקבל שזוכה עבור אחר הוי נמי שלוחו של המזכה והוי שפיר שליח לדבר עבירה יעו"ש. ועפמש"כ ניחא קושית הגר"י הורוויץ די"ל דמשום דאמרינן מיגו דנעשית שלוחה של המתקדשת להיות זוכה בהכלכלה של תאנים עבורה דלא הוי דבר עבירה אצלה נעשית נמי שליח להמקדש להיות מזכה הכלכלה עבור האחיות אעפ"י שהוי דבר עבירה לקדש בפירות שביעית משום איסור סחורה וא"ש

ומש"כ הקצה"ח לתרץ די"ל משום מיגו דזכי לנפשיה