גנת ביתן צב

כשיבוא לטרוף דאטו בשופטני עסקינן הא יותר נות לו לטרוף ארעא של זיבורית בלי ערעור מלטרוף שדה בינונית שיצאה עליה עסיקין כמ"ש תוס' ב"ק (דף ט) דשדה שיצאה עליה עסיקין היא בזול יותר אלא כיון דמיירי בקבלן שנשא ונתן ביד דהדין דהלוה נתחייב מיד להקבלן ומה ללוה אם יפרע הקבלן למלוה אם. לא יפרע דלעולם צריך הלוה לשלם להקבלן דהוא המלוה שלקח המעות מידו וכמ"ש הקצה"ח להשיג על האו"ת שם דמש"ה לא מצי הקבלן למחול ללוה כלל מש"ה דקדק הרשב"ם לפרש דאינו מעיד אף בדאית ליה ארעא אחריתי משום דנוגע בעדות הוא דניחא ליה דנוקמי תרווייהו ארעתא בידי' זיבורית ובינונית דכי אתי למיגבי' בינונית דקבלן לימא ליה אני אתן לך בינונית דלוה ולא פי' כפשוטו שניחא ליה שיהי' השדה בינונית ביד הלוה כדי שאם יטרוף המלוה מהקבלן הבינונית ילך הקבלן ויטרוף מהלוה בינונית אלא כמ"ש דזה לא הוי נוגע בעדות כלל דיותר נוח לו שדה זיבורית בלא עסיקין משדה בינונית בעסיקין אלא שנוגע בעדות הוא שקודם שיטרוף המלוה מהקבלן ילך הקבלן ויטרוף את השדה של בינונית שמעיד עלי' כדין תורת קבלן שנשא ונתן ביד דיכול לגבות מהלוה אף קודם שיפרע להמלוה ויתן הבינונית שמעיד עלי' להמלוה ומש"ה הוי שפיר נוגע בעדות אבל אין חוששין לנוגע בעדות שיעיד שקר על השדה שיצאה עליה עסיקין שנותן עינו בה לעצמו בשביל שהיא בינונית וא"כ ניחא שפיר קושית תוס' דמלוה מעיד ללוה בדאית ליה ארעא אחריתי אף שהארעא אחריתי היא זיבורית מ"מ לא הוי נוגע בעדות דלעצמו יותר נוח לאדם שדה זיבורית ארעא דמשפיא משדה בינונית שיצאה עליה עסיקין וא"ש בעה"י

סימן כו

ישוב לקושית הסמ"ע חו"מ סי' רכז

גרסינן במסכת מכות אמר ר"י אמר שמואל האומר לחבירו אל תשמיטני בשביעית שביעית משמטת לימא קסבר שמואל מתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל והאיתמר האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה שמואל אומר אין לו עליו אונאה ואמר רב ענן לדידי מפרשא ליה מיניה דשמואל ע"מ שלא תשמיטני בשביעית אין שביעית משמטתו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה על מנת שלא תשמיטני שביעית שביעית משמטת דדמי לע"מ שאין בו אונאה דהרי יש בו אונאה ובש"ע חו"מ (סי' סז ס"ט) פסק המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמיטנו שביעית ה"ז נשמט אבל אם התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפי' בשביעית תנאו קיים שנמצא שחייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה ובש"כ (ס"ק ג) הקשה מהא דפסק (סי' רכז ס' כא) דהאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה דיש לו עליו אונאה ומביא בשם הסמ"ע דהקשה הכי (בסי' רכז סעיף קטן לז) ומתרץ דשאני שביעית דידע ומחיל משא"כ אונאה דלא ידע דאית ביה אונאה דמחיל יעו"ש. ובשו"ת ש"א החדש (סי' טו) הביא ג"כ מה שקשה פסקי הפוסקים הדדי דבגמרא מכות שם מדמה האומר שלא תשמיטני בשביעית דסובר שמואל דאין שביעית משמטתו להאומר ע"מ שאין לו עליו אונאה והפוסקים חלקו בין הפרקים וגבי אונאה פסקו דיש לו עליו אונאה ולא כשמואל ובשביעית פסקו כשמואל דאין שביעית משמטתו דתנאי שבממון קיים. ומה שתירץ הסמ"ע והש"כ ששביעית חשוב ידע דקמחיל הרבה להשיב ולהקשות מדה"ת שכתבו במכות שם דלשמואל דס"ל דתנאי שבממון קיים באונאה משום דלאו וודאי קעקר אמרינן נמי דגבי שביעית חשוב ג"כ לא ידע דקעקר דשמא יפרע לו קודם שביעית דהיינו שבידו לנגשו לגבות חובו קודם זמן השמיטה וגם אפשר שהלוה מעצמו יפרע לו קודם השמיטה וא"כ ה"ה לרב דס"ל דתנאו בטל באונאה משום דלא ידע ומחיל י"ל ה"ה בשביעית חשוב דלא ידע דמחיל מה"ט שמא יפרע לו קודם שביעית ועוד האריך דדבר שהוא ספק אם אתי לידי כך מקרי טפי לא ידע דקמחיל מדמקרי לאו וודאי קעקר כו' יעו"ש ומש"ה דחה הש"א דברי הפוסקים מהלכה

ול"נ ליישב לנכון דהא דמדמה הגמרא במכות שם אליבא דשמואל האומר ע"מ שאין לו עליו אונאה להאומר ע"מ שלא תשמיטני בשביעית דלר"י דס"ל בהאומר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות דבדבר שבממון תנאו קיים א"כ ה"נ באונאה ובשביעית וגם לר"מ דס"ל תנאו בטל הוא כמ"ש התוס' שם כדאמרינן בהזהב (דף נא) דלשמואל תנאו קיים אף לר"מ משום מי יימר דקעקר ובאונאה ובשביעית איכא מי יימר דקעקר ומי יימר דאית ביה אונאה ומי יימר דלא יפרע לו קודם זמן השמיטה אבל אנן קיי"ל כרב דס"ל דדבר שבממון תנאו קיים אינו אלא גבי שאר כסות דידע דקמחיל ובאונאה תנאו בטל משום דלא ידע דקמחיל ובקצה"ח (סי' רכז סעיף קטן ט) דהיכי דהתנה המוכר ע"מ שאין לך עלי אונאה והלוקח תובע אונאה יכול המוכר לחזור מן המקח דתוס' כתובות (דף נו) הקשו בהמקדש את האשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות דלר"מ תנאו בטל דנימא שהמעשה ג"כ בטל דהא ע"מ כן קידש וכתבו משום דכיון דהמתנה עמשכ"ב אינו דומה לתנאי בני גד מש"ה המעשה קיים אע"ג דתנאי לא מתקיים ואינו אלא דווקא לר"מ אבל לר"י דבדבר שבממון תנאו קיים אלא גבי אונאה משום דלא ידע דמחיל לא מהני מחילה משום מחילה בטעות אבל התנאי מיהא מהני לבטל המעשה כיון דאינו נגד דבר תורה יעו"ש וא"כ שפיר ניחא הא דפסקי הפוסקים בשביעית דאין שביעית משמטתו ואף שהא לא ידע דקמחיל וכמ"ש הש"א להוכיח דמה"ט שמא יפרע לו מקודם מקרי לא ידע דקמחיל אבל מ"מ כיון שע"מ כן הלוה לו מעותיו ע"מ שאל תשמיטנו בשביעית א"כ אף דתנאי לא מתקיים משום דלא מהני מחילה דהוי מחילה בטעות כמו גבי אונאה אבל מ"מ התנאי מיהא מהני לבטל המעשה כיון שאינו נגד דבר תורה וחזר ההלואה להיות פקדון ביד הלוה דהא הלוהו ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית וע"מ כן מסר המעות ביד הלוה במלוה וא"כ שהתנאי לא מתקיים ויהי' המעשה בטל ויהי' המעות פקדון וקיי"ל דמעות פקדון אינו משמט א"כ ממ"נ אין שביעית משמטתו משא"כ באונאה דאף שיכול המוכר לחזור מהמקח כמ"ש הקצה"ח מ"מ נ"מ דהתנאי אינו מתקיים שלא יהי' המקח קיים ואין לו עליו אונאה אלא שהלוקח יכול לתבוע האונאה והמוכר יכול לחזור מן המקח משא"כ בשביעית ממ"נ יכול המלוה לתבוע מעותיו אחר שביעית וכמ"ש דכיון שהתנאי אינו נגד דבר תורה א"כ הוי כמו תנאי דב"ג וב"ר דהמעשה ג"כ בטל אם לא נתקיים התנאי וממילא כיון דלא ידע דקמחיל ולא הוי מחילה משום מחילה בטעות אבל עכ"פ בטל המעשה של הלואה והוי המעות פקדון דאין שביעית משמטת וא"ש מה שפסקו הפוסקים (בסי' סז) שם דהאומר אל תשמיטני בשביעית תנאו קיים ומיושב קו' הש"א

וראיתי בקצה"ח (סי' סז) שכתב בטעם שהשמיט הרי"ף מימרא דשמואל מכות שם המלוה לחבירו על עשר שנים דאין שביעית משמטתו אע"ג דאתי לידי' לא יגוש השתא מיהא קרינן ביה לא יגוש ובבעה"מ הקשו על הרי"ף בזה וכתב ליישב דלרב דקיי"ל כוותי' דבאונאה תנאו בטל משום דלא ידע דקמחיל ובשביעית קיי"ל דתנאו קיים משום דידע דקמחיל וא"כ מלוה לחבירו לעשר שנים דמי שפיר לתנאו אל תשמיטני בשביעית יעו"ש. ולפמש"כ דהטעם שבשביעית קיי"ל דהאומר אל תשמיטני בשביעית אין שביעית משמטתו משום דהתנאי מיהא אהני לבטל המעשה והוי המעות פקדון שאינו משמט ובמלוה לחבירו לעשר שנים ל"ש לומר כן דדווקא אם אמר ע"מ י"ל דאם לא נתקיים התנאי בטל המעשה של הלואה והוי המעות פקדון