גנת ביתן ט

השמשות יסתלק האיסור דאינו אסור בבהשמ"ש אלא משום ספק יום העבר ואחר שיעבור הספק יעבור האיסור בוודאי א"כ לא גרע מהיכי שהתנה בפירוש דהכא סתמא כפירושו דלא הקצה לכל היום שההיתר עתיד לבוא בוודאי אחר רגע של בין השמשות ומש"ה לא הוי מוקצה לכל היום בביצה ולגין וכמש"כ התוס' והר"ן דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן דכיון שאינו אלא משום ספק יום העבר וא"כ אחר רגע של ביה"ש יהי' בוודאי היתר גמור מש"ה לא הוי מוקצה לכל היום. וכ"ז דווקא בביצה ולגין שאינו אלא מוקצה מחמת איסור דעיקר האיסור משום היסח הדעת הוא דכיון שאקצה מדעתי' ביה"ש של שבת ויו"ט אקציה לכל היום ושפיר י"ל דכשם שהתנה בפירוש מהני ה"ה בדבר שתלוי האיסור בזמן גרידא נמי ליכא היסח הדעת והקצאה לכל היום משום דאיתקצאי לביה"ש דכיון שבוודאי יהי' היתר בוודאי לא אקצי' מדעתי' כלל דזמן ממילא קאתי בוודאי אבל במוקצה מחמת מצוה דהאיסור הוא משום קדושת המצוה מגזרת הכתוב דחג לה' דכשם שחל ש"ש על החגיגה כו' ומש"ה קיי"ל דלא מהני תנאה וכמש"כ הר"ן שם דתנאי לא מפסיק קדושה בתר דחיילא ובעצי סוכה דחיילא עלי' קדושה בבה"ש איתקצאי לכל שבעה למצוותי' בעל כרחו וכיון דחייל הקדושה לא מהני לאשתרויי למחר אפי' נפלה יעו"ש, וא"כ י"ל דה"ה לא מהני מה שבוודאי יסתלק ההקצאה אחר זמן לאישתרויי דהא כיון שבבה"ש חייל הקדושה לא מפסיק תנאה שהתנה בפירוש ולא עדיף מה שההיתר יבוא בוודאי בסתמא מהיכי שהתנה בפירוש וכשם שתנאה לא מהני כך לא מהני מה שהמוקצה תלוי בזמן גרידא ולאחר זמן יסתלק המוקצה והקדושה יהי' היתר בודאי דמוקצה מחמת מצוה חמור דאינו משום היסח הדעת אלא משום גזה"כ דחל שם שמים משום קדושת המצוה וקדושה לא פקע בכדי וא"כ לעולם אמרינן כיון דקא קדוש ביה"ש קדוש לכולי יומא. וזה שכתב הר"ן ריש ביצה דסוכה אסורה בשמיני משום דאי מיתרמי לי' סעודתא בעי למיתב בה אף שאינו אלא מחמת ספק יום שעבר דאיכא למימר דמוקצה מחמת מצוה חמיר טפי וכמש"כ דמוקצה מחמת איסור לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר כיון שאחר שיעבור הספק חשכה של ביה"ש יהי' בוודאי היתר גמור ודמי להתנה בפירוש דמהני תנאה דליכא היסח הדעת כה"ג אבל במוקצה מחמת מצוה חמור טפי דאסור מגזה"כ משום קדושה ותנאה לא מהני ה"ה מה שבוודאי יסתלק ההקצאה לאחר זמן לא מהני וכמש"כ

ועפ"ז ניחא לי ליישב מה שהקשה הגרעק"א בדו"ח ביצה (דף כד) דאמר רב פפא עכו"ם שהביא דורון לישראל ביו"ט ויש במינו במחובר לערב אסורין בכדי שיעשו ואמאי אחר שיעור כדי שיעשו מותר ולפרש"י אפי' בערב ראשון מותר נימא מיגו דאיתקצאי לערב עד כדי שיעשו איתקצאי נמי לכולי יומא ואף דממנ"פ יום אחד מהם הוא חול מ"מ שייך מוקצה כדהקשו בתוס' סוכה (דף ו) בשני ימים טובים של גליות דביצה שנולדה בזה מותרת בזה נימא מיגו דאיתקצאי לביה"ש ותירוצם דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן עולה שפיר בביצה דאיסורו רק בבה"ש ומטעם דשמא עדיין יום הוא אבל הכא דאף לאחר שחשכה אסור עד כדי שיעשה שפיר יקשה דנימא מיגו דאיתקצאי וצריך לומר דרב פפא ס"ל כר"ש דלית לי' מוקצה וביומו אסור משום מוקצה דמחובר דר"ש מודה בה יעו"ש. ולפמש"כ אין צורך לזה, דאף אם נימא שרב פפא ס"ל כר"י דאית לי' מוקצה מ"מ ניחא דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי לערב בכדי שיעשו דכשם שלא אמרינן מוקצה בבה"ש מחמת יום שעבר וכמש"כ דהטעם שכיון שזמן ממילא קאתי וההיתר עתיד לבוא בוודאי כה"ג ליכא היסח הדעת והקצאה לכל היום דסתמא כפירושו וכשם שתנאה מהני כך מהני היכי שתלוי האיסור בזמן גרידא א"כ ה"ה אם נמשך האיסור עוד איזה זמן בתחלת היום כגון עד שיעור כדי שיעשו אבל כיון שאינו מחוסר רק זמן גרידא דממילא קאתי ואחר אותו הזמן יהי' היתר בוודאי מש"ה לא הוי מוקצה כה"ג לכל היום דדמי להיתנה בפירוש וכמש"כ וא"כ שפיר ניחא הא דר"פ דלערב מותרין אחר בכדי שיעשו ולא הוי מוקצה כלל לכל היום וכמש"כ וז"ב:

(*) וראיתי בזה להעיר מה שנוהגים בעלי הוראה להורות לפעמים בשאלת כלי איסור להשהותן מעת לעת ויהיו מותרין ולפעמים שאירע השאלה בערבי שבתות ויו"ט מורין ג"כ הכי ויש לחוש לפמש"כ הגרעק"א בדו"ח ביצה שם דרב פפא דקאמר דלערב אסורין בכדי שיעשו ואח"כ מותר דאינו אלא לר"ש. אבל לפמדקיי"ל דאמרי' מיגו דאיתקצאי כו' לכל היום א"כ כיון שבתחלת היום של שבת ויו"ט עדין אסור הכלי להשתמש בו וא"כ גם כשנשלם המעל"ע באמצע שבת ויו"ט איתסר לכל היום משום מיגו דאיתקצאי בתחלת היום אסור לכל היום ולפמש"כ בטעם סברת תוספות והראשונים דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן הוא משום שדבר שתלוי האיסור בזמן גרידא שבוודאי ממילא קאתי לא אמרינן מיגו דאיתקצאי כלל ורב פפא דקאמר דלערב מותר כדי שיעשו אתו לכולי עלמא גם למאן דאית לי' מוקצה ואף שתחלת היום נאסר כיון שסוף סוף אחר הזמן יהי' היתר לא הוי מוקצה לכל היום אפשר דיש להורות בשאלת כלי איסור להשהות מעל"ע אף בערבי שבתות ויו"ט ואחר שנשתלם המעל"ע יהי' מותר ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי כה"ג וצ"ע ואח"כ מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' ר"ל בשם רבינו הר"מ הכהן דכתב בטעם סברת תוס' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן כמו שכתבתי משום דההיתר עתיד לבוא בוודאי יעו"ש ונהנית

ועפי"ז מיושב שפיר קו' האחרונים דהקשו בהא דכתבו התוס' ביצה (דף ו) ד"ה וכי דהכא מיירי שלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן העגל הואיל ובין השמשות הוי חזי ואף שבתחלת היום כבר כלו לו חדשיו רק דבבה"ש הוא ספק שמא עדיין הוא יום העבר ולא כלו לו חדשיו והוי מוקצה אלא מחמת ספק יום העבר ומ"מ ס"ל לתוס' דהוי מוקצה כה"ג והא סתרי דבריהם בסוכה (דף יוד) ובכמה דוכתי דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ולפמש"כ ניחא שפיר דהטעם דלא אמרינן מוקצה מחמת ספק יום העבר משום שכהאי גוונא ליכא היסח הדעת והקצאה לכל היום דההיתר עתיד לבוא בוודאי שמחוסר רק זמן גרידא דממילא קאתי וזה ניחא דווקא היכי שיעבור הזמן יהי' היתר בוודאי כגון ביצה ולגין וכדומה שחסר רק שיעבור הזמן ויבוא ההיתר בוודאי אבל בעגל שלא כלו לו חדשיו עד יו"ט לא שייך הכי דהזמן של חדשים אינו אלא למברר שהולד אינו נפל ובר קיימא הוא וא"כ קודם שיעבור הזמן ולא כלו לו חדשיו לא שייך לדון דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבהשמ"ש איתקצאי לכל היום משום דבתחלת היום הבא יהי' ההיתר בוודאי דהא מי יימר לן שמא באמת הולד נפל ואינו בר קיימא ולא יכלו לו חדשיו וא"כ שאין ההיתר לבוא בוודאי אמרינן שפיר מיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא דכיון שבבה"ש שהי' עדיין ספק יום ולא כלו לו חדשיו הי' אסור ומוקצה משום ספק נפל אסור לכל היום ושפיר כתבו התוס' שם דמש"ה לא הוי מוכן ע"י שישחוט העגל במעי האם דהואיל ובין השמשות לא הוי חזי לא הוי מוכן לכל היום והא דכתבו תוס' בסוכה שם דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן הוא דווקא גבי ביצה ולגין שאחר ביה"ש ויהי' וודאי חשכה יהי' מותר בוודאי דתחלת היום לא נאסר ואינו אסור אלא משום ספק חשכה דהוי ספק שמא הוא עדיין יום העבר וההיתר יבוא בוודאי כהאי גוונא לא הוי מוקצה לכל היום משום מיגו דאיתקצאי לביה"ש במוקצה מחמת איסור דבדבר שתלוי האיסור בזמן גרידא שבוודאי וממילא קאתי סתמא כפירושו ודמי להתנה דמהני תנאו וז"ב ודברי התוס' לא סתרי הדדי מידי ומיושב שפיר קו' האחרונים

והנה מכבר הרהרתי להקשות על המהרש"א בדה"ת ביצה (דף ו) ד"ה וכי גבי עגל שנולד מן הטרפה דכתבו