גנת ביתן י

תוס' שלא הוי מוכן על ידי שישחוט העגל במעי האם משום שלא כלו לו חדשיו עד היום ובין השמשות לא הוי חזי דהוא הדין בעגל שנולד קודם יום טוב ויום שמיני שלו הוא ביום טוב לא הוי מוכן משום דבין השמשות לא הוה חזי דעדיין לא נשלם השמונה ימים והוי ספק נפל, מדברי התוס' ערכין (דף יט עמוד ב) ד"ה שנתו שהקשו למה לי קרא שנתו ולא שנת עולם תיפוק ליה מסברא דאם לא תימא הכי האיך נמצא לראש השנה תמידים אם נולדו קודם ראש השנה הרי בראש השנה כבר הוא ב' שנים ואנן בעינן דווקא כבש בן שנה ואם הוא נולד ביום ראש השנה מחוסר זמן הוא ויש מפרשים דאין אנו מתחילין מנין שנתו משעת הלידה אלא מיום ההרצאה וכו' וכוונת דבריהם פשוט דכיון דמתחילין מנין שנתו מיום ההרצאה ולענין ימי ההרצאה חשבינן יום הלידה מקצת יום ככולו וכמו שכתבו האחרונים ביורה דעה (סימן טו) ולעולם נשלם הז' ימי הרצאה בסוף היום ומשכחת שפיר תמידין בראש השנה בכבשים שנשלם השבעת ימי הרצאה בערב ר"ה וראוים שפיר לתמידים בר"ה ולפמש"כ המהרש"א דהיכי שיום ח' הוא ביו"ט לא הוי מוכן משום דבביה"ש לא הוי חזי א"כ קשה לפי המבואר בפסחים (דף מח) גבי הביא שה מן האפר ושחטו לתמיד ביו"ט דלמ"ד דאיסור מוקצה דאורייתא פסול לקרבן וא"כ לדידי' לא בעי קרא שנתו ולא שנת עולם וגם להיש מפרשים תיקשי דתיפוק לי' מסברא דאלת"ה האיך נמצא לראש השנה תמידים ולא משכחת שנשלם ז' ימי הרצאה בערב ראש השנה דהא הוא מוקצה ביו"ט של ר"ה משום דבבין השמשות לא הוה חזי ופסול לתמיד למ"ד מוקצה דאורייתא ואם נשלם הז' ימי הרצאה בבה"ש של ערב ר"ה הרי הוא בר"ה ב' שנים ואם נשלם בבה"ש של ר"ה א"כ הוי מוקצה ביו"ט של ר"ה. ואח"כ מצאתי בשו"ת "ארץ צבי" מהג"ר צבי תאומים סי' ט' שמביא הקושיא בשם כמה מחברים יעו"ש ולפמש"כ לפרש בישוב קו' האחרונים בסתירת דה"ת הדדי דהא שכתבו התוס' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן הוא אינו אלא היכי שמחוסר רק זמן גרידא דבוודאי ממילא קאתי מה שאין כן בעגל שלא כלו לו חדשיו עד יום טוב דבבין השמשות אכתי יש ספק שמא הוא נפל או בעגל שנשלם השמונה ימים ביום טוב דהוי בבין השמשות של יום טוב ספק נפל ולא שייך דממילא ובוודאי קאתי ומשום הכי אמרינן שפיר מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכל היום ולפי זה יש לומר שפיר דמשכחת תמידין בראש השנה אף אם נימא דאזלינן בתר שנת עולם להיש מפרשים בכבש שכלו לו חדשיו ולא הוי ספק נפל כלל ואף שלקרבן להרצאה בעי לעולם אף שכלו לו חדשיו שמונה ימים כדאיתא בהדיא בש"ס ראש השנה (דף ז) מכל מקום כיון שאינו ספק נפל אלא שבעינן שבעת ימים להרצאה גרידא ואם כן אף שנשלם השבעת ימים בבין השמשות של ראש השנה לא הוי מוקצה כלל דאף שבבין השמשות אכתי הוי ספק שמא הוא עדיין יום ולא נשלם השבעת ימי הרצאה ופסול לקרבן מכל מקום לא הוי מוקצה בראש השנה משום מיגו דאיתקצאי בבין השמשות דכיון שאינו מחוסר רק זמן גרידא מגזרת הכתוב ששבעת ימים יהיה עם אמו ומה שיבוא ההיתר בוודאי וממילא לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר וכמו שכתבתי. והמהרש"א שם מיירי בעגל שלא כלו לו חדשיו דהוי בבין השמשות אכתי בספק נפל וכהאי גוונא לא שייך שיבוא ההיתר בוודאי דהזמן של ח' יום ושל חדשים אינו אלא שמברר אם הוא נפל אם לא וכמו שכתבתי ומשום הכי שפיר כתב המהרש"א דכהאי גוונא לא הוי מוכן לכל היום ומיושב שפיר. שוב התבוננתי דגוף הקושיא לק"מ דהא דקאמר בפסחים (דף מח) גבי הביא שה מן האפר ושחטו ביום טוב דפסול לתמיד למאן דאמר מוקצה דאורייתא אינו אלא משום דכתיב משקה ישראל מן המותר לישראל וכיון שאסור באכילה משום מוקצה מש"ה פסול לקרבן ואם כן בכבש שכלו לו חדשיו ואינו בספק נפל כלל אלא שבעינן לקרבן שבעת ימי הרצאה וכדאמר בר"ה (דף ז) י"ל שפיר אף שהוא בבהשמ"ש בספק יום ולא נשלם הז' ימים לא שייך מוקצה כלל כיון שמותר באכילה בערב ראש השנה והוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואף שלקרבן פסול בבין השמשות של ראש השנה משום שעדיין ספק שמא הוא יום ולא כלו לו ימי הרצאה כהאי גוונא לא הוי מוקצה כלל שיהיה פסול לקרבן ואם כן ניחא שפיר דהא שכתב המהרש"א שהיכי שלא נשלם הח' ימים עד יו"ט לא הוי מוכן הואיל ובין השמשות לא חזי אינו אלא בלא כלו לו חדשיו אבל בכלו לו חדשיו אף שלענין קרבן בעינן ח' ימים לא הוי מוקצה כלל אף שנשלם יום השמיני ביום טוב ומשכחת שפיר תמידין בראש השנה להיש מפרשים ולפלא על הגדולים שמביא בעל ארץ צבי שטרחו לחנם

והנה מה שכתבתי בביאור דברי הר"ן ריש ביצה שכתב דמשום הכי סוכה אסורה בשמיני אף שבעי למיתב בה אלא משום ספק יום העבר דמוקצה מחמת מצוה חמיר טפי היינו משום דבמוקצה מחמת מצוה לא מהני תנאה ומשום דחל עליה קדושה בין השמשות איתקצאי לכל שבעה ובין השמשות שאי מתרמי ליה סעודתא בעי למיתב חל עליה קדושה בעל כרחה ואמרינן שפיר מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא אף שהמוקצה תלוי בזמן ואחר בין השמשות יסתלק בוודאי המוקצה מכל מקום כיון שחל הקדושה בבין השמשות לא פקע בכדי ואיתקצאי לכל היום יש לדון דלכאורה לא דמי להא דלא מהני תנאה בעצי סוכה דבשלמא היכי שהתנה שישתמש בחול המועד בעצי סוכה בזמן מצוותיה יש לומר דמגזרת הכתוב חייל עליה קדושה על כל זמן מצותו מה שאין כן בסוכה בשמיני דאם התנה בפירוש שאחר בין השמשות ישתמש בהסוכה דכבר עבר זמן מצוותו יש לומר להפוסקים בשולחן עריך אורח חיים (סימן רעט) דבמוקצה מחמת איסור מהני תנאה דהוא הדין מהני תנאה כהאי גוונא דלא שייך שחל הקדושה בעל כרחו כמו שכתב הר"ן בעצי סוכה כל שבעה דבשמיני לאו זמן מצוותו כלל ואינו אלא משום דבין השמשות היה אסור משום מוקצה מחמת מצוה דאי מתרמי ליה סעודתא מחויב למיתב בה אסור לכל היום ואינו אלא משום היסח הדעת ומוקצה מחמת איסור ואם כן שפיר יש לומר דכיון שתלוי האיסור בזמן ואחר בין השמשות יהיה היתר לא הוי מוקצה לכל היום כמו בביצה ובלגין שלא אמרינן מוקצה והא דבין השמשות אסור משום ספק יום העבר וצריך לומר דסבירא ליה להר"ן דמכל מקום מוקצה מחמת מצוה חמיר טפי ואף שאחר בין השמשות אינו זמן מצוותו כלל מכל מקום כיון דבתחלת היום חל בין השמשות קדושת המצוה משום דאי מתרמי ליה סעודתא בעי למיתב בה קדושה לא פקע בכדי ואמרינן מיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכל היום

אולם קשה לי טובא דברי הר"ן שילהי סוכה בהא דקאמר התם (דף מו) אתרוג בשמיני מותר משום דלא חזיא לבין השמשות ולא איתקצאי לבין השמשות ופירש הר"ן דאתרוג לכולהו יומא דשביעי איתקצאי משום שאם לא נטל שחרית יטול בין הערבים דכל היום חזי למצוה ובשמיני מותרת דליכא למימר מיגו דאיתקצאי לבין השמשות דבין השמשות לא איתקצאי כלל שהרי בבין השמשות אינו ראוי למצות אתרוג שאפילו לא נטל כל היום אינו נוטלו בבין השמשות כיון דלולב בזמן הזה דרבנן בר מיום ראשון וספקא דרבנן להקל וליכא למימר מיגו דאיתקצאי אפלגא יומא דשביעי איתקצאי לכל היום ונמצא שהוקצה אף בבין השמשות דלא אמרינן הכי אלא בשבת ויום טוב לפי שכל דבר שאינו מוכן בבין השמשות אי אפשר שתבוא לו הכנה כל היום אבל ביום של חול אינו אסור אלא בשעת ההקצאה בלבד ובבין השמשות שאין ראוי עוד לנטילת לולב אין האתרוג מוקצה בו יעוין שם. וקשה טובא למאי הוצרך הר"ן לסברתו דבשביעי שהוא יום של חול אינו אסור לכל היום משום שאיתקצאי מבין השמשות הא בלאו הכי גם אם היה אסור לכל יום השביעי