גנת ביתן ח

ראש שם שהקשה נמי על דה"ת שכתבו לחלק דסוכה לא דמי לביצה ולגין דכיון דמ"מ בעי למיתב בה דהא סוף סוף הוא מוקצה מחמת יום שעבר דמאי דבעי למיתב בגוה אינו אלא משום דחשבינן דשביעי הוא איך יאסור את השמיני יעו"ש. ולפמש"כ ניחא דבמוקצה מחמת מצוה דמשום קדושת המצוה אסור להסתפק בה כל שבעה שפיר י"ל דנמשך הקדושה גם בתחלת יום שמיני דכיון שאיכא עכ"פ מצוה למיתב בגוה א"כ איתקצאי בתחלת היום למצותי' איתקצאי שפיר לכולי יומא ומש"ה סוכה בשמיני אסורה ומיושב דה"ת סוכה שם

והנה בר"ן ביצה (דף ד) גבי נולדה בזה מותרת בזה הקשה אמאי תאכל בשני הא כיון שאסורה בראשון איתקצאי לבין השמשות של סוף אותו היום ומיגו דאיתקצאי לביהשמ"ש איתקצאי לכל היום, ותירץ דל"א מיגו היכי אלא שהאיסור מחמת אותו היום אבל היכי שהאיסור מחמת יום שעבר כי הכא לא וראיה לדבר מעירובין (דף לו) גבי לגין טבול יום כו' וא"ת והא אמרינן דסוכה אסורה עד מוצאי יו"ט האחרון של חג משום טעמא דמגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי נמי לשמיני והא התם מחמת יום שעבר הוא איכא למימר דמוקצה למצוותו חמיר טפי יעו"ש ולא כתב הר"ן כדברי התוס' סוכה (דף ו) שם דסוכה שאני שמ"מ בעי למיתב בה בבהשמ"ש יהי' מחמת איזה טעם שיהיה ומ"מ י"ל שפיר דכוונת הר"ן הוא כמש"כ בטעם דה"ת דמוקצה מחמת מצוה כיון שמ"מ בעי למיתב בה ביה"ש א"כ פשטה קדושת המצוה של הסוכה גם בביה"ש של שמיני ואיתקצאי לכל היום ומש"ה סוכה בשמיני אסורה וביצה ולגין שאני דהוי מוקצה מחמת איסור אלא משום הכנה דבעינן שיהיה מוכן ומותר בתחלת היום ומוקצה מחמת יום שעבר תחלת היום הוא היתר כמו שכתב הבשמים ראש סי' רכ"ט משא"כ בסוכה דהוי מוקצה מחמת מצות סוכה דאינו אלא גזה"כ דחג לה' שחל ש"ש על עצי סוכה כל שבעה וכמש"כ

ועפ"ז ניחא לי ליישב קושית ס' מחנה לוי בסוכה (דף מו) שהקשה על הר"ן שכתב בהא דקאמר התם אביי סוכה דחזיא לביה"ש דאי מיתרמי לי' סעודתא בעי למיתב בגוה כו' אתרוג דלא חזיא לביהשמ"ש כו' וכתב הר"ן הטעם דאתרוג לא חזי לבהשמ"ש משום דלולב ניטל במדינה רק יום ראשון בלבד מן התורה ושאר הימים הוא מדרבנן א"כ הוי בבהשמ"ש של שמיני ספיקא מדרבנן ואם לא נטל לולב כל היום לא בעי ליטול עוד בבהשמ"ש דספק דרבנן להקל אבל בסוכה כל שבעה הוא מה"ת ומש"ה אי מתרמי לי' סעודתא בהשמ"ש בעי למיתב בה משום דספיקא דאורייתא לחומרא יעו"ש והקשה במחנה לוי דא"כ הא דפליגי התם רב ורב אסי בהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דרב אמר למצוה איתקצאי וכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה לאלתר ורב אסי אמר לכולי יומא איתקצאי וכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר והא ביו"ט ראשון של חג מחויב בנטילת לולב מה"ת וא"כ בבהשמ"ש של שני מחויב ליטול הלולב משום דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא וא"כ כשם שאסורה בשמיני משום דאי מתרמי לי' סעודתא בעי למיתב בה ומיגו דאיתקצאי לבהשמ"ש איתקצאי לכולי יומא דשמיני ה"ה י"ל דביו"ט שני אסור האתרוג של יו"ט ראשון משום דאי לא נטל כל היום ראשון מחויב בבין השמשות ליטול משום ספיקא דאורייתא ומיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא דשני ואמאי קאמר כל אחד יוצא בה ואוכלה למחר והניח בצע"ג. ול"נ ליישב חדא דיש לפקפק על גופא דדינא דכתב המחנה לוי דביה"ש של שני מחויב ליטול אם, לא נטל כל היום די"ל דכיוון שאנן מספקינן בספיקא דיומא א"כ הוי ספק ספיקא ספק הוא לילה דאינו ראוי לנטילת לולב ספק הוא יום של חול וכדאיתא בשו"ע או"ח סי' תצז ס"ד) ובספק ספיקא אזלינן להקל אף בדבר של דאורייתא וצ"ל דאין בזה תורת ספק ספיקא דהר"ן דקדק דבסוכה בעי למיתב בסוכה בביה"ש של שמיני משום דמצות סוכה כל שבעת ימים הוא מה"ת ולא אמרינן שמדין ספק ספיקא דמחמירינן אף במילתא דרבנן בעי למיתב בסוכה בביה"ש דהוי ספק יום וספק שמא הוא ליל שבעה של חג משום ספיקא דיומא אלא דיום ראשון לא חשוב לספיקא שמא הוא חול ולא דמי ליו"ט שני דבשו"ע או"ח סי' תצז

ולפמ"ש דעיקר סברת תוס' והר"ן שחילקו בהא דסוכה דאסורה בשמיני משום מיגו דאיתקצאי לביהשמ"ש, אף דלא בעי למיתב בה בביהשמ"ש, אלא משום ספק יום העבר, וביצה ולגין לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לבהשמ"ש, משום דאינו אלא מחמת יום שעבר, כמש"כ הבשמים ראש סי' רכ"ט, דמיגו דאיתקצאי לבה"ש הענין כיון שתחלת היום נאסר אסור לכל היום, וסוכה שאני דהוי מוקצה מחמת קדושת המצוה דחל שם שמים על עצי סוכה, וכיון דאי מתרמי לי' סעודתא בבה"ש של שמיני בעי למיתב בה, א"כ נמשך קדושת מצות סוכה אף בתחלת יום שמיני, דאף הא דבעי למיתב בה בבהשמ"ש אינו אלא משום ספק יום העבר, מ"מ כיון שעכ"פ מחויב למיתב בה יהי' מחמת מה שיהי', מ"מ חל שם שמים ואיתקצאתו למצות סוכה על כ"ז של ביה"ש של שמיני, ושפיר י"ל מיגו דאיתקצאי בבה"ש בתחלת יום נאסר לכל היום, ולפ"ז י"ל דדוקא בסוכה דלא הקצה בפירוש לשבעת הימים אלא שהקצה הסוכה למצוותו, אמרינן דנמשך הקצאתו של הסוכה גם בכל זמן של ביה"ש ותחלת יום שמיני בכלל, אבל בהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים, ואתרוג של יום הראשון לא איתקצאי בתחלתו של יום שני, דהא בפירוש הפריש והקצה האתרוג למצות יום ראשון לחוד, וליום שני הפריש אתרוג אחר, א"כ באמת בתחלת יום שני עבר הקצאתו של האתרוג דשם שמים אינו חל עליו אלא על יום ראשון לחוד, וא"כ שפיר י"ל אף שבאמת אם איתרמי דלא נטל כל היום מחויב ליטול בבה"ש משום ספיקא דאורייתא, מ"מ לא אמרינן משום הכי מיגו דאיתקצאי לביה"ש, דדמי לביצה ולגין שלא אמרינן מיגו דאיתקצאי משום דאינו אלא מחמת ספק יום העבר. וה"נ באתרוג דאינו בעי ליטול בביה"ש אלא משום ספק יום העבר, וליכא למימר מגו דאיתקצאי לביה"ש,. דהא בתחלת היום באמת לאו מוקצה הוא כלל, וניחא שפיר הא דקאמר כל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר דגם ביו"ט ראשין לא דמי לסוכה וכמ"ש ומיושב קו' המחנה לוי

אולם בטעם סברת הר"ן ריש ביצה דכתב דסוכה אסורה בשמיני אף שהוא אלא מחמת יום שעבר דמוקצה מחמת מצוה חמיר טפי ולא כתב לפרש דברי' כמש"כ התוס' דמ"מ מחויב למיתב בה יהיה מחמת איזה טעם שיהי' נ"ל טעם אחר עפ"י דמוקי הגמרא ביצה (דף ל ע"ב) הא דתניא ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עלי' הכל לפי תנאו, דסיפא אתאן לסוכה דעלמא ומשום מוקצה מחמת איסור סתירת אהל ומש"ה שאם התנה עלי' מבעוד יום שאם תפול מחר יסיקנה הכל לפי תנאו אבל סוכה דמצוה לא מהני בה תנאה אלא כדמסיק התם באומר אינו בודל מהם כ"ז של ביה"ש דלא חלה קדושה עלי' כלל אבל על עצי סוכה דחלה קדושה עלי' איתקצאי לשבעה וכדאמר התם דסוכה שלא מפסיק לילות מימים כולי יומא כחדא אריכתא דמי ומשום דקדוש בביה"ש של יום ראשון קדוש ואיתקצאי לשבעה ואף דאתני' עלי' להנות מהן בחול המועד לא מהני יעו"ש ברש"י ובדה"ת ד"ה אמר ובמהרש"א דלפי גירסת כמה ספרים עולה הסוגיא דמוקצה מחמת איסור מהני תנאה ואם התנה על נר שהדליקו בשבת לכשתכבה ישתמש בו מהני תנאה וכן כתבו הפוסקים בשו"ע או"ח סי' רע"ט יעו"ש וא"כ לפ"ז י"ל דמש"ה לא אמרינן בביצה ולגין מיגו דאיתקצאי לביה"ש משום כיון שאם התנה על מוקצה מחמת איסור שאם יסתלק האיסור יסתלק הקצאתו לא הוי מוקצה לכל היום משום דאיתקצאי בביהשמ"ש וא"כ ה"ה לא הוי מוקצה בביצה ולגין לכל היום משום דאיתקצאי בביה"ש דכיון שבוודאי אחרי כלות זמן של בין