גנת ביתן פו

כסף משמע דלשיטת תוספות דבהכחשה ליכא קנס ה"ה בהוזם אחד מהעדים דדווקא היכי שעדי הבעל נהרגין משלם הבעל קנס וזה דווקא בהזמה שהוזמו שניהם, וא"כ מבורר יפה ספיקת הגרעק"א שנסתפק בהוזם אחד מהעדים אם מחויב הבעל במאה כסף דתליא בדה"ת סנהדרין שם שכתבו לחלוק על ר"ת בהכחשה אם איכא מאה כסף ולפמש"כ דמשמעות הירושלמי שמביאים בתוס' שם משמע לא כמ"ש בחידושי הר"ן אלא דבעינן דווקא היכי שהעדים נהרגין ולפי"ז נפשט דלשי' תוס' בהוזם אחד מהעדים ליכא מאה כסף ושפיר הקשו בתוס' סנהדרין (דף ט) בהא דהביא הבעל עדים והזימו לעדי האב דנהרגין דהא יכולים לאמר לחייב הבעל במאה כסף באו וליכא למימר דא"כ היה להעדים להזים אחד מהעדים וכמ"ש הגרעק"א דתוס' לשיטתם דאין הבעל מחויב במאה כסף אלא כשהוזמו שניהם, וכמ"ש ושפיר הקשו ומיושב קושית האחרונים

סימן כב

מה שהשבתי לידי"נ הג"ר דוד נ"י פאיאנס הגאבד"ק קנישין

מ"ש כת"ר בישוב דברי הרמב"ם (פ"ג מהל' סוטה הלכה ד) שכתב קטנה שהשיאה אבי' אם זינתה ברצון נאסרה על בעלה לפיכך מקנין לה והראב"ד ז"ל השיג מהא דאיתא ביבמות (דף לג ודף סא) דפיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרי שרי וכתב כת"ר די"ל דהרמב"ם מיירי שהקטנה תבעה לאיש לזנות וכה"ג הוה כמזידה ופיתוי קטנה הוי אונס אלא כשנתפתתה ע"י האיש והאריך בזה. נ"ל דהחילוק היכי דזינתה הקטנה ע"י פיתוי להיכי דזינתה מרצונה בלי פיתוי כלל מוכרח כמ"ש הבית מאיר אהע"ז (סי' קעח) להוכיח הכי מסנהדרין (דף נה) גבי קטנה בת י"ג שנה ויום אחד אם בא עליה אחד מכל העריות מומתין על ידה ואפי' בהמה וקאמר התם דכיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה ועל הבהמה לא חס יעו"ש הרי דבביאת בהמה דליכא פיתוי רק שזינתה ברצונה וחפצה אמרינן דמזידה היא הקטנה והא דאמרינן פיתוי קטנה אונס הוא בע"כ צ"ל דדווקא ע"י פיתוי שפתו אותה חשובה קטנה כאנוסה. ומ"מ ליישב בזה פסקי הרמב"ם הוא דוחק דמדסתם הרמב"ם דבריו משמע דבכל גוונא איירי אף היכי שזינתה ע"י פיתוי וגם קטנה שתזנה ע"י תביעתה בלי שום פיתוי הוא מילתא דלא שכיחא ודוחק לפרש דהרמב"ם מיירי כה"ג וסתם דבריו וכגון דא צריך לפרושי

ע"כ נ"ל בישוב דברי הרמב"ם דיש לחלק בקטנה שזינתה ע"י פיתוי בלי קינוי דבעל להיכי שזינתה אחרי שקינא לה הבעל והטעם דכיון שמסוגיות הסותרות הא דיבמות שם דאמרינן פיתוי קטנה אונס הוא והא דסנהדרין שם דאמרינן דמזידה היא בעכ"ר צ"ל דהיכי דליכא פיתוי ביאת קטנה חשובה כמזידה וכמ"ש הבית מאיר שם א"כ י"ל דדווקא היכי שהי' פיתוי של האיש ולא הי' כנגד זה קינוי של הבעל אמרינן דבקטנה שדעתה קלישא חשובה ע"י הפתוי כאנוסה משא"כ אם הבעל קינא לה אל תסתרי עם פלוני ונסתרה והוא נטמאה י"ל דהוי כמזידה כמו אם זינתה בלי פיתוי כלל דליכא למימר דע"י פיתוי של האיש חשובה כאנוסה דכנגד הפיתוי של הבועל הא יש קינוי, והתראה של הבעל ומדזינתה ולא שמעה לקנוי' של הבעל חשובה שפיר כמזידה. ובזה מיושב שפיר פסקי הרמב"ם דבהסוגיא דיבמות שם איירי שזינתה הקטנה ע"י פיתוי בלי קינוי אמרינן שפיר דפיתוי קטנה אונס הוא אבל הרמב"ם מיירי שזינתה אחר שקינא לה בעלה דכתב קטנה שזינתה ברצון נאסרה על בעלה לפיכך מקנין לה וכיון שמיירי שע"י קינוי וסתירה זינתה שפיר פסק דנאסרה על בעלה ישראל דכה"ג חשובה כמזידה וכמ"ש. והרמב"ם (פ"ג מהל' א"ב) כתב קטנה שזינתה ברצון נאסרה על בעלה הוסיף כמו שביארנו בהל' סוטה וי"ל דנתכוון דדווקא היכי שזינתה הקטנה ע"י קינוי וסתירה נאסרה לישראל דחשובה כמזידה אבל היכי שזינתה בלי קינוי וסתירה ע"י פיתוי של האיש אמרינן שפיר דע"י הפתוי חשובה כאנוסה כדאיתא ביבמות שם וא"ש פסקי הרמב"ם ומבואר בלשון לפיכך מקנין לה שדקדק דדווקא מש"ה שהי' קינוי וסתירה חשובה כמזידה וכמ"ש

ורב אחד כתב לי בזה וז"ל לא ידענא במאי ניחא לי' הסוגיא דיבמות (דף סא) דאיתא התם דכהן לא ישא את הקטנה דחיישינן שמא תתפתה עליו ופריך א"ה ישראל נמי ומשני דפיתוי קטנה אונס הוא ובישראל מישרי שרי וזה לא יתורץ בתי' כת"ר דעדיין קשה דניחוש שמא יקנא לה בעלה ויהיה רצון גמור ותאסר על בעלה ובפרט שהסוגיא דהתם קאי לר"א דס"ל וקנא את אשתו חובה כדאיתא בסוטה (דף ג) בתוס' שם בשם הירושלמי עכ"ד

אולם כתבתי להשיבו דבאמת גם זה ניחא דלפמש"כ עיקר חששו שמא תתפתה עליו אבל לא חששו שמא תזנה ברצון בלא פיתוי שתהי' אסורה לבעלה ישראל וה"ה אין לחוש באשת כהן שמא תזנה, אחר שיקנא לה בעלה דכיון דכה"ג לאו אונס הוא וכמ"ש דמשום הקינוי של הבעל אזדא האונס של הפיתוי וחשובה כמזידה ולא חששו כלל שמא תזנה קטנה במזיד וברצון וא"ש וז"ב. ובס' בית מאיר באהע"ז שם העלה בישוב פסק הרמב"ם דהסוגיות פליגי אהדדי יעו"ש ולפמש"כ סלקא הסוגיות כהוגן

עוד כתבתי מה שראיתי בנוב"י מהד"ת אהע"ז (סי' קנ) שהקשה אהא דאיתא ביבמות (דף צב) אמר רב אשי שומרת יבם שנתקדשה לאחר אם הי' יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו וקשה דהא לשמואל קאי התם דס"ל ביבמות (דף מא) דשומרת יבם שקידש אחי' את אחותה דאסור ביבמתו אף שמתה אשתו משום כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית א"כ ה"נ כשנתקדשה היבמה לאחר ונעשית אשת איש פקע זיקתה מהיבם ואסורה לו גם משום איסור אשת אח ככל ט"ו העריות ואיך מותרת לו ע"י הגט הא נמי י"ל כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית והוכיח הנוב"י מזה דאיסור אשת איש הואיל שיש לו היתר ע"י גירושין אינו מפקיע הזיקה ול"נ עפ"י דה"ת יבמות ריש פ"א שהקשו דנדה שנפלה לפני יבם לא תתיבם משום שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כאשה שיש לה בנים ואסורה ותירצו בתוס' דדווקא היכי שאינה אסורה אלא להיבם אמרינן כל שאין אני קורא בה כו' משא"כ נדה דלכו"ע אסורה דצריכה להמתין עד שתטהר לא אמרינן, האי כללא יעו"ש ולפי"ז י"ל דלמ"ד ביבמות (דף מא שם) דאמרינן כיון שעמדה היבמה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית נמי דינא הכי דדווקא אם עמדה עליו באיסור שאינה אסורה אלא להיבם בלבד משא"כ שעמדה שעה אחת באיסור לכל העולם לא שייך האי כללא דלא עדיף היכי שעמדה היבמה שעה אחת באיסור מהיכי שבשעת נפילה אין אני קורא בה יבמה יבוא עלי' וז"ב. וא"כ א"ש דדווקא בשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה ס"ל לשמואל דמתה אשתו אסור ביבמתו משום כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית משום דהאיסור לא עמד אלא להיבם בלבד משא"כ בשומרת יבם שנתקדשה לאחר שמלבד בעלה אסורה לכל העולם משום איסור אשת איש ואיני מיוחד האיסור ליבם גרידא כה"ג לא אמרינן האי כללא כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור נאסרה עליו עולמית ונותן לה שני גט והותרה לו ומיושב שפיר קו' הנוב"י

וראיתי בחדושי רשב"א קדושין (דף סא) הקשה בהא דאיתא בגיטין (דף פב) קידש אחד חוץ מראובן ובא ראובן