גנת ביתן פה

לבעלה א"נ לא קרינן ולו תהיה לאשה מדרבנן והיכא דליכא ולו תהיה לאשה ליכא קנסא והנה הא שאסורה מדרבנן אם קרינן מדאורייתא ולו תהיה לאשה כבר כתב המל"מ פ"א מהל' נערה בתולה דתליא בפלוגתא דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא והגמרא כתובות (דף לו) גבי שניות לעריות דפריך כיון דמדאורייתא חזי' לי' אמאי אין להם קנס אזיל לשמעון התימני דדריש ולו תהיה לאשה באשה שיש בה הווייה ולר"ש בן מנסיא דדריש באשה הראוי לקיימה גם בשניות לעריות לא מיקרי ראוי' לקיימה כדאיתא בסוטה (דף כד) דמעוברת חבירו אינה שותה דאינו ראוי לקיימה אף שאינה אסורה אלא מדרבנן אבל לפמש"כ בשם חדושי הר"ן בל"ה אינו ענין כלל דה"ת סנהדרין שם להא דפליגי הרמ"א והנוב"י שם דפי' דבריהם שהוכחשו העדים מותרת לבעלה בע"כ צ"ל שהוכחשו בין שתי העדים עצמן אבל לא בתרי ותרי וכמ"ש

ובדברי שו"ת הרמ"א סי' י"ב שהובא בנוב"י שם ראיתי דברים תמוהים מאד בהא שעדים העידו בזנות האשה ובאו עדים אחרים והעידו על העדים הראשונים שלא בפניהם שגנבו ופסולים לעדות וכתב הרמ"א לדון אע"ג דלא נפסלו בהעדאות עדים על הגניבה משום שלא העידו בפניהם מ"מ אינם יכולים העדים הראשונים לאסור האשה לבעלה משום עדות הזנות דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אשה בחזקת היתר לבעלה והביא ראיה מכתובות (דף כ) נהי דהזמה שלא בפניהם לא הוי הזמה הכחשה מיהא הוה ואוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' יעו"ש וזה תמוה דבכתובות שם גבי שנים החתומים על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו שפסולי עדות היו אם כת"י יוצא ממקום אחר אינן נאמנים כתב הרמב"ן שם דדווקא כשמתו ולא באו לפסול העדים ועיקר העדאתם הוא רק על השטר אבל כשהם חיים מצי שפיר למיפסלינהו שהרי אין נאמנים העדים החתומים על השטר לומר אין אנו פסולים שהם נוגעין בעדותן בזה יעו"ש וא"כ כשבאו רק לפסול השטר בלבד בזה שפיר קאמר דהזמה שלא בפניהם הכחשה הוה ואוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' משום דעדים החתומים על השטר נעשו כמו שנחקרו עדותן בב"ד והוי עדים החתומים על השטר עם העדים האחרונים שבאו לפסול השטר כתרי ותרי דכיון שלא על גופן של העדים קאי העדים האחרונים רק על השטר קמסהדי מש"ה חשוב כתרי ותרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' משא"כ בנידן הרמ"א שבאו העדים האחרונים והעידו על הראשונים בפסול גניבה ואגופן של העדים קמסהדי וא"כ מה ענין הוא לתרי ותרי דהראשונים נוגעים בעדותן ואינם נאמנים על עצמם שאינם פסולים ובוודאי נאמנים בתראי לפסול קמאי המעידים בפסולן של העדים גופן לא שייך בהא תרי ותרי כלל. ואלא מה שהעידו בפסולן של הראשונים שלא בפניהם תליא בהא דפליגי הש"כ (חו"מ סי' ל"ח) על הריב"ש דס"ל דלפסול עדים שיהיו פסולים לכל עדות שבתורה בזה לא בעינן שיעידו בפני העדים והא דבעינן הזמה דווקא בפניהם הוא לענין עונש כאשר זמם אבל פסולים לכל עדות שבתורה בהזמה שלא בפניהם והש"כ שם כתב דבהזמה שלא בפניהם אין נאמנים המזימים אף לפסול אותם יעו"ש וא"כ בנידן הרמ"א שבאו עדים האחרונים והעידו על הראשונים שלא בפניהם שגנבו תליא בפלוגתת הריב"ש והש"כ אבל מש"כ הרמ"א דחשוב כתרי ותרי זה תמוה מאד דהאחרונים העידו על הפסול של העדים ולא על הזנות וא"כ קמאי נוגעים בעדותן הן על עצמן ולא הוי תרי ותרי כלל ודברי שו"ת הרמ"א צע"ג בזה. ולפלא שהנוב"י מפלפל בדברי הרמ"א בשו"ת שם ושתק ליה בזה. אח"כ מצאתי ב"ה שהגאון בעל בית מאיר בשו"ת הגרעק"א (סי' צט) עמד בזה על הרמ"א בקצרה יעויין שם ונהניתי. ועל פי מש"כ דכשהוכחשו העדים שאמרו זינתה מחמת עדים אחרים כשהעידו שביום פ' היתה האשה עמהם כה"ג ליכא חיוב מאה כסף דתרי ותרי המכחישים זא"ז ה"ל תרי ותרי ואין לחייבו מאה כסף דהבעל יאמר שעדיו הם האמיתים וכמ"ש הר"ן נ"ל ליישב מה שהקשה הנוב"י (מה"ק אהע"ז סי'. עב) בדה"ת סנהדרין (דף ט) תד"ה הביא שהקשו בהא דחזר הבעל והביא עדים והזימו לעדי האב דנהרגין דהא יכולים. עדי האב לאמר שבאו לחייב הבעל במאה כסף ולא להרוג עדי הבעל באו דעדים זוממין א"צ התראה וכיון שלא הי' התראה יכולים העדים לאמר הכי והקשה הנוב"י אמאי נקטי התוס' לחייב הבעל במאה כסף באו ולא אמרו דיכולים לומר לפטור האשה ממיתה באנו יעו"ש ולפמש"כ י"ל דאינם יכולים לומר לפטור האשה ממיתה באנו דא"כ הי' להם להכחיש את העדים שהעידו שזינתה שביום פלוני הי' האשה עמהם דהאשה אין נהרגת ועדי הבעל אינם נהרגים משום מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ומדהזימו לעדי הבעל בעמנו הייתם בוודאי להרוג עדי הבעל באו ומש"ה הקשו התוס' אלא דיכולים לומר לחייב הבעל במאה כסף באו דלחיוב הבעל בעינן דווקא הזמה דבהכחשה גרידא אין לחייב להבעל דהוי תרי ותרי שאינו מחויב הבעל וכמ"ש והוצרכו להזימם לעדי הבעל ויכולים לאמר דלא להרוג לעדי הבעל באו ומיושב שפיר קו' הנוב"י

וראיתי בשו"ת הגרעק"א (סי' ריב) שמביא בשם חתנו שתירץ קו' הנוב"י דלפטור האשה ממיתה אינם יכולים לומר דא"כ הי' להם להזים רק אחד מעדי הבעל וע"כ נקטי דיכולים לומר לחייב הבעל במאה כסף באו ולחיוב הבעל צריך דווקא הזמת שני העדים ולא סגי הזמת אחד העדים והגרעק"א כתב דפרט זה אין בידו לברר די"ל דבהזמת אחד מעדי הבעל ג"כ חייב הבעל לשלם מאה כסף משום דחשב להרוג אותה עפ"י העד שקר ויתורץ בזה באמת מה שהקשו בתוס' דיכולים לומר שלחייב הבעל במאה כסף באו די"ל דאם לחייב הבעל בהזמת ע"א סגי ומדהזימו שניהם מוכח דלהרוג לעדי הבעל באו יעו"ש

ול"נ לברר פרט זה מדה"ת סנהדרין (דף ח) שכתבו בשם ר"ת דכשהוכחשו העדים ולא כוונו עדותן ג"כ מחויב הבעל לשלם מאה כסף ובתוס' שם כתבו אבל נראה דוחק מה שפי' ר"ת דהכחשה בלי הזמה מחויב הבעל במאה כסף וא"כ בהזמת העדים אחד מעדי הבעל י"ל דתליא בפלוגתת ר"ת ותוס' ולשיטת ר"ת דבהכחשה בלי הזמה אף בהוכחשו בחקירות מחויב הבעל במאה כסף ה"ה בהזימו אחד מעדי הבעל נמי הכא ולהתוס' דס"ל דבעינן דווקא הזמה אבל לא הכחשה י"ל דהזמת ע"א נמי לא סגי ובעינן דווקא הזמת שני עדים ותוס' לטעמייהו דס"ל דבהכחשה גרידא בלי הזמה לא מחויב הבעל במאה כסף וה"ה בהזמת ע"א אינו מחויב הבעל לשלם הקנס שפיר הקשו דיכולים עדי האב לאמר שהזימו העדי הבעל לחייבו במאה כסף

שוב ראיתי בחידושי הר"ן שכתב בטעם סברת תוס' דהכחשה בלי הזמה אינו מחויב הבעל במאה כסף וז"ל דלא ענשי' רחמנא אלא כשהביא עדים שזינתה אע"פ שהיתה מחשבתו להורגה לא ענשו הכתוב שהרי לא הביא עדים שכיון שלא נחקרו עדותן הרי הם כמו שלא העידו כלל יעו"ש וא"כ לפי"ז י"ל דדווקא שהוכחשו בחקירות ולא כוונו עדותן ולא נגמר דינם להריגה והרי כמו שלא העידו כלל בזה פליגי תוס' על ר"ת וס"ל דכה"ג אינו מחויב הבעל במאה כסף משא"כ היכא שנחקרו עדותן בב"ד ונגמר דינה להריגה ובאו עדים והזימו לאחד מעדי הבעל י"ל אף שעדי הבעל אינם נהרגין עד שיוזמו שניהם מ"מ כיון שהיתה מחשבתו להורגה בעד שקר מחויב הבעל לשלם מאה כסף אף לשיטת תוספות דפליגי על ר"ת

אולם מלשון הירושלמי פ"ק דסנהדרין דאמר במוש"ר כ"ע מודי מקום שנסקלים שם הבעל לוקה ונותן מאה