גנת ביתן פג

אינו דדווקא בעשה של ולו תהיה לאשה דעכשיו אפשר למידחי' מש"ה כופין אותה שתאמר לא בעינא ולא יהיה להעשה כלל אבל בנשיאת כפים אחר שאמרו לו עלה ליכא תקנה לעקור העשה שפיר יש לדחות העשה לל"ת דטומאה דלא בקילותא דאפשר למידחי' תליא מילתא וכמ"ש וז"ב

שוב התבוננתי די"ל דבאשת כהן אף שאסרה עליו משום חתיכא דאיסורא מ"מ לא נפקע בזה חיוב הקנס של מאה כסף דחתיכא דאיסורא הוא רק שאדם נאמן על עצמו לאסור עליו אבל אין נאמן לפטור עצמו מחיוב הקנס בשביל דיבורו ודווקא אם אסורה עליו בעדים פטור מקנס אבל אינו נאמן לפטור עצמו מקנס בלא עדים ועוד י"ל דגם אשת כהן אינה אסורה עליו מן התורה דהא שיטת הרמב"ם דכל הספיקות אינו אסור אלא מדבריהם וא"כ דאף לדברי הבעל פ"פ מצאתי מ"מ איכא ספק דאינו תחתיו ולא אסרה תורה הספיקות וכיון שמדאורייתא חזי' ליה יש להן קנס כדאיתא בכתובות (דף לו) דשניות לעריות יש להן קנס אף שמדרבנן לא קרינן ולו תהיה לאשה מ"מ כיון שמה"ת חזי' ליה וא"כ גם באשת כהן משכחת שפיר דינא דמתני' סנהדרין (דף ח) דחייב הבעל במאה כסף. ובזה ניחא קו' הבית יעקב מהג' דליסא זצ"ל שהקשה על הרמב"ם (בפ"ג מהל' נערה ה"ד) דכתב המוש"ר על אשתו ואח"ז גירשה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר באשת כהן דקיי"ל בכתובות (דף ט) דאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו וא"כ אינו רשאי לקיימה ואמאי לוקה כשגירשה יעו"ש. ולפמש"כ י"ל דהרמב"ם לשיטתו דכל הספיקות אינו אסור אלא מדבריהם ומה"ת חזי' ליה ומש"ה כשגירשה לוקה שפיר. עכ"פ הדר קשה מה שהקשו מאי פריך בסנהדרין (דף מא) שם ואלא אשה חברה דקיי"ל דמיקטלא היכי משכחת לה והא משכחת באשת כהן דאינם יכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו דהי' להם להעיד שזינתה באונס ואף לפמש"כ האו"ת שם דפירכת הש"ס קאי על הא דמוקים (בדף ח) שם באשה חברה לענין מאה כסף משכחת שפיר באשת כהן אף אם נימא דמוש"ר דמי לאונס ומפתה ואינו משלם קנס אלא אם קרינן ולו תהיה לאשה דלפמש"כ גם באשת כהן משלם שפיר הבעל מאה כסף וכמ"ש וצ"ע. ובפשוטו אפשר לומר דגם באשת כהן הוי עשאאי"ל דיכולים לומר להפסידה מכתובתה באנו דקיי"ל בנדרים (דף פח) דאשת כהן שנאנסה אף שאסורה לבעלה לא הפסידה כתובתה וא"כ מש"ה העידו שזינתה ברצון להפסידה מכתובתה ושפיר פריך דאשה חברה דמיקטלא היכי משכחת לה וכן כ' המהרש"א שם דמשום לאוסרה על בעלה באנו משכחת לה במת הבעל ורק משום להפסידה מכתובתה באנו פריך הש"ס עיי"ש וא"ש ולפי"ז אין ראיה מזה לספיקת הגרעק"א

ועפ"י דברי המהרש"א ניחא מה שראיתי מקשים אהא דמשני התם דמשכחת שזינתה וחזרה וזינתה דאכתי קשה נערה המאורסה חברה דמיקטלא היכי משכחת לה דדווקא בבתולה משכחת ולא בבעולה ולפמש"כ המהרש"א הא משכחת במת הבעל דליכא למימר לאוסרה על בעלה באנו ובגמרא דמוקי בזינתה וחזרה וזינתה הוא כדי שלא נימא דיכולים לומר להפסידה על בעלה באנו אבל בארוסה ס"ל לכמה פוסקים דלית לה כתובה א"כ משכחת שפיר במת הבעל וכמ"ש המהרש"א ובאמת לפמש"כ האו"ת (סי' לח) דעיקר פירכת הש"ס אלא אשה חברה דקיי"ל דמקטלא המ"ל קאי אהא דמוקי רב פפא דתנן מוש"ר בשלשה וחכ"א בעשרים ושלשה בל"ה לק"מ דהתם מיירי אלא בנשואה

והנה ראיתי בנוב"י (מה"ת אהע"ז סי' כ) שכתב לתרץ קושית מהרש"א שהקשה דלמא משכחת דמיקטלא כשמת בעלה בשעה שהעידו ותירץ הנוב"י דהא דחבר א"צ התראה לריב"י הוא משום דחבר הוא כאילו התיר עצמו למיתה וכמ"ש התוס' שם ד"ה באשה חברה ואם זו בשעת זנות הי' בעלה חי לא התירה עצמה למיתה דאטו ידעה שבעלה ימות קודם שיעידו העדים היא סברה שיעידו תכף ויהי' עשאאי"ל שיכולים לאמר לאוסרה על בעלה באנו יעו"ש שדחה הנוב"י בזה שאין לפרש הא דקאמר שזינתה וחזרה וזינתה מיירי שעדי זנות האחרונים באו תחלה ונאסרה על בעלה על פיהם ושוב באו עדי זנות הראשונים ונהרגת על פיהם דבשו"ת מהר"א ששון דכתב להסתפק אם זינתה פעם שני אם נאסרה על בועל שני הואיל וכבר נאסרה על הבעל מזנות ראשון בעכ"ר צ"ל דמפרש תירוצא דגמרא שזינתה וחזרה וזינתה הכי דעדי זנות האחרונים באו תחלה ואח"כ באו עדי זנות הראשונים דאל"כ קשה טובא מאי מספקא ליה הא הגמרא קאמר בהדי' דמצי אמרי לאוסרה על בועלה שני באנו כדהקשו עליה האחרונים אלא ודאי דהאי בועל שני שהעידו עליו העדים האחרונים זה הוא הבועל ראשון ונאסרה עליו דמשום האי זנות נאסרה גם לבעלה וקרינן שפיר ונטמאה וכמ"ש בהגהת הנוב"י שם וכתב הנוב"י לדחות פירוש זה משום דאכתי לא התירה עצמה למיתה בשעת זנות הראשון שאז היו יכולים לאמר לאוסרה על בעלה באנו דאיהי לא ידעה שיבואו העדים אחר זנות שני ועכ"ר צ"ל דנהרגת על זנות השני ונפשט ספיקת הר"א ששון. והדברים תמוהים בעיני דלפי' הנוב"י דגם בחבר צריך שיתיר עצמו למיתה א"כ צריכים העדים להעיד בב"ד שהתירה. עצמה למיתה כגון שאיהי ראתה את העדים וא"כ האיך יכולים לומר כשהוזמו דלאוסרה על בעלה באנו הא מזה גופא שהעידו שהיא התירה עצמה למיתה, א"כ מוכח דבאו להורגה דלאוסרה על בעלה אף שאיהי לא ראתה עדים כלל רק שהעדים ראו שזינתה נאסרה על בעלה אלא ודאי דלריב"י דס"ל דחבר א"צ התראה לא בעינן כלל בחבר התרת עצמו למיתה וכשם שהתראה לא בעי כך לא בעי נמי התרת עצמו למיתה אלא שבתי' קמא תוד"ה באשה כתבו דלריב"י לא בעי כלל שיתיר עצמו למיתה אף בהדיוט ובתי' בתרא כתבו דבהדיוט בעי שיתיר עצמו למיתה דדריש מיומת המת כמו לרבנן רק חבר שאני דהוי כאילו התיר עצמו עכ"פ דחבר לא בעינן כלל שיתיר עצמו למיתה וא"כ שפיר הקשה המהרש"א דמשכחת באשה חברה דמיקטלא במת הבעל ואף דבשעת הזנות סברה שיעידו תיכף כשבעלה חי והוי עשאאי"ל מ"מ נהרגת דאף שלא ראתה העדים כלל רק שהעדים ראו אותה נהרגת בחבירה דהוי כאילו התירה עצמה למיתה וכמ"ש. וכן מוכח מדה"ת שם ד"ה לאוסרה שכתבו די"ל דנהרגת דאמרי העדים שזינתה ולא ידעי מי הוא ואף שאיהי לא ידעה שהעדים אינם יודעים מי הוא וא"כ לא התירה עצמה למיתה דסברה שהוי עשאאי"ל אלא ודאי דבחבר לא בעינן כלל התרת עצמו למיתה וכמ"ש וז"ב

ובזה אמרתי ליישב דברי הגמרא סנהדרין (דף סז) רב פפא אמר כי קתני מסית זה הדיוט להכמנה דתניא כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזה כיצד עושין לו מדליקין לו הנר בבית הפנימי ומושיבין לו עדים בבית החיצון כדי שיהא הן רואין אותו והוא אינו רואה אותם וברש"י שם פי' דרב פפא אמר דכל המסיתים קרי הדיוטות משום הכמנה כלומר מסית הדיוט ושוטה ומדת הקלין נוהג בו שמקילין בחייו שכל חייבי מיתות אינם נהרגים בהכמנה וזה נהרג בהכמנה יעו"ש והוא דחוק. ולפמש"כ י"ל דרב פפא לשיטתו בסנהדרין (דף ח) דמוקי המתני' דפליגי במוש"ר בג' או בכ"ג בפלוגתא אם חבר צריך התראה ורבנן סברי כריב"י דחבר א"צ התראה וה"ה לא בעי לדידי' התרת עצמו למיתה בחבר דהוי כאילו התיר עצמי וכמ"ש תוס' שם וא"כ נהרג חבר בכל חייבי מיתות בהכמנה דכיון שלא בעי לדידי' התראה והתרת עצמו למיתה בחבר וא"כ אף שהוא אינו רואה אותן כיון שהעדים רואין אותו נהרג וכמ"ש אלא במסית הוי חידושא דגם הדיוט ולא חבר נהרג בהכמנה וזה דקאמר רב פפא כי קתני מסית זה הדיוט להכמנה כדתניא בכל חייבי מיתות שבתורה כו' ור"ל אף שהמסית הדיוט ולא