גנת ביתן ז

גנת ביתן

סימן א

יבואר הא דכתבו תוס' וכמה ראשונים דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן

גרסינן בסוכה (דף מו) אמר ר' יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסורה ור"ל אמר אתרוג אפי' בשביעי נמי מותר, א"ל רב פפא לר' יוחנן מ"ש סוכה מ"ש אתרוג א"ל סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי לי' סעודתא בעי מיתב בגוה ומיכל בגוה איתקצאי לבהשמ"ש איתקצאי לכולי יומא אתרוג דלא חזיא לבהשמ"ש לא איתקצאי לכולי יומא דשמיני, ובתוס' שם ד"ה דאי כתבו אע"ג דאתרוג נמי מוקצה בין השמשות מטעם ספק יום, לא קשיא מידי כדפרישית פ"ק (דף ו) גבי עטרה בקרמים, ובתוס' שם (דף ו) כתבו וז"ל, ואע"ג דאתרוג ממ"נ מוקצה בבין השמשות דשמא יום הוא והוי שביעי של חג לא שייך כי האי גוונא לאוסרו בשמיני במיגו דאיתקצאי לבין השמשות מאחר שלא נאסרה אלא מחמת יום שעבר וכן משמע שם גבי הפריש ז' אתרוגים לז' ימים דאמרינן התם דכל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר ולא אסרינן למחר אע"ג דאיתקצאי בין השמשות משום ספיקא יום שעבר, ומהאי טעמא גבי שבת ויו"ט דאמר רב נולדה בזה אסורה בזה מפרש טעמא משום הכנה ולא בעי למימר מיגו דאיתקצאי ואסור משום מוקצה ובעירובין (דף לו) גבי לגין של טבול יום שמלאוהו מן החבית של מעשר טבל ואמר ה"ז תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קימים ואם אמר עירבו לי בזה לא אמר כלום משום דבעינן סעודה הראוי' מבעוד יום, ולא אמרינן לאו ראוי' היא בשבת מיגו דאיתקצאי בין השמשות משום יום שעבר, וכל הני לא דמי לסוכה דאמרינן משום דאי מתרמי לי' סעודתא ביהשמ"ש אע"ג דלא מחויב למיכל בה אלא משום ספיקת יום שעבר דשאני סוכה דממה נפשך חייב למיכל בה מחמת מה שיהי' יעו"ש

והקשו האחרונים הא דה"ת סתרי לדבריהם בביצה (דף ו) דקאמר רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין אפרוח שנולד ביו"ט לעגל שנולד מן הטרפה דאינו מוכן אגב אמו שתיק רב והקשו בתוס' שם ד"ה וכי מה, הא עגל שנולד מן הטרפה ביו"ט מוכן העגל בשחיטה דקיי"ל בן פקועה ניתר בארבעה סימנים בשחיטת אמו או בדידי' וא"כ יכול להושיט ידו במעי הבהמה וישחטנו ויהי' מוכן כה"ג ותירצו ועוד י"ל דהכא מיירי שלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן הואיל ובין השמשות לא הוי חזי יעו"ש, והא לפמש"כ תוס' בסוכה שם דמוקצה שאינו מחמת ספק יום שעבר לא אמרינן א"כ בעגל שלא כלו לו חדשיו עד תחלת יו"ט ואף שבביהשמ"ש לא הוי חזי העגל למישחט ע"י שיושיט ידו במעי הבהמה וישחטנה משום דהוי ספק נפל, אבל זה אינו אלא משום דילמא עדיין הוא יום ולא כלו לו חדשיו עדיין ואיתקצאותו אינו רק משום מחמת דבבהשמ"ש הוי ספק יום שעבר, וכה"ג לא אמרינן כלל מיגו דאיתקצאי לבהשמ"ש איתקצאי לכולי יומא, וא"כ הוי העגל שפיר מוכן כי האי גוונא שיכול להושיט ידו במעי הבהמה וישחטנה, ואמאי קאמרי בתוס' ביצה שם דלא הוי מוכן העגל משום דכיון שלא כלו לו חדשיו יעד היום לא הוי חזי לביהשמ"ש יעו"ש, דהא זה סותר לדבריהם בסוכה שם

ונראה ליישב עפ"י מה, שנ"ל לבאר טעם סברת תוס' שחידשו האי כללא דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ולכאורה כיון שסוף סוף הוקצה לביהשמ"ש יהי' מחמת איזה טעם שיהי' י"ל מיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא, גם מה שכתבו תוס' סוכה שם וכל הני לא דמי לסוכה דאסרינן משום דאי איתרמי לי' סעודתא ביהשמ"ש דאע"ג דלא מחויב למיכל בה, אלא משום ספיקת יום העבר דשאני סוכה דמ"מ מחויב למיכל בה מחמת מה שיהי' יעו"ש, אינו מובן דגם בביצה ובלגין של טבל י"ל דמ"מ אסור היא, אלא דמשום שאינו רק מחמת ספיקת יום העבר לא הוי מוקצה, וא"כ סוכה נמי הכי דלא מחויב למיכל בה בביהשמ"ש אלא משום ספיקת יום העבר, וכבר הקשה הכי בס' נחלת יעקב מהג' דליסא זצ"ל בסוכה שם יעו"ש, ע"כ נ"ל דעיקר טעם סברתם דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר משום דמה שאמרינן בעלמא מיגו דאיתקצאי לביהשמ"ש איתקצאי לכולי יומא, אינו אלא משום דסעודת שבת ויו"ט בעינן שיהי' מוכן בתחלת היום, והיכי שלא הוי מוכן בתחלת יום שבת ויו"ט, לא הוי מוכן לכל היום, וזה דווקא היכי שבאמת בתחלת היום אסור ולא הי' מותר ומוכן בבהשמ"ש, אמרינן שלא הוי מוכן לכל כגון נר שהדליקו בשבת ונכבה וכדומה דבאמת בתחלת היום הי' מוקצה מחמת איסור אמרינן מיגו דאיתקצאי בבהשמ"ש איתקצאי לכל היום, אבל בביצה ולגין שתחלת היום באמת הוא היתר גמור, אלא שאנן אי אפשר לכוון תחלת היום מש"ה אסרינן גם תחלת היום מספק הוא יום העבר, ואינו אלא משום דאנן טועין בתחלת היום ולא ידעינן אימתי מתחיל היום, מש"ה אסרינן כ"ז של ביהשמ"ש, אבל באמת למי שיודע לכוון התחלת היום אין איסור כל עיקר א"כ לא שייך לומר מיגו דאיתקצאי לביהש"מ שהוא תחלת היום והא באמת קמי שמיא גלייא שבתחלת היום הוא היתר גמור וכן מצאתי שכתב שו"ת בשמים ראש סי' רכ"ט דהטעם דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר דמיגו דאיתקצאי לביהשמ"ש הענין שנאסר בתחלת היום והכא האיסור רק משום ספק יום העבר וכשאתה לוקח את ביה"ש לתחלת יום הבא הא איגלאי דלא נאסר מעולם יעו"ש, ולפ"ז י"ל דיש לחלק טובא הא דביצה ולגין לסוכה, דמוקצה מחמת מצוה לא דמי למוקצה מחמת איסור, דמוקצה מחמת איסור האיסור משום הכנה דסעודת שבת ויו"ט בעינן שיהי' מוכן מתחלת היום וכמ"ש רש"י בביצה (דף כו) ד"ה ואי, דמוהכינו אשר יביאו ילפינן לסעודת שבת ויו"ט דבעי הכנה יעו"ש, מש"ה בביצה ולגין דבאמת תחלת היום הוא היתר, א"כ איכא שפיר הכנה דאורייתא, ואף דלדידן אסור משום ספיקא בבהשמ"ש אינו אלא משום טעות שאין לנו לכוון תחלת היום וכמש"כ הבשמים ראש סי' רכ"ט, אבל מוקצה מחמת מצוה דהאיסור הוא משום קדושת המצוה וכדאמרינן בביצה (דף ל) דכשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, ומש"ה סוכה בשמיני אסורה משום שכל שבעה איכא מצות סוכה, וא"כ שזמן המצוה נמשך אחר זמן ביהשמ"ש של שמיני, שמדאורייתא מחויב למיכל בסוכה בביהשמ"ש של שמיני, פשטה קדושת המצוה על סוכה גם בביה"ש של שמיני, וליכא למימר דהוי ביה"ש רק מוקצה מחמת ספק יום שעבר, דשפיר י"ל כמ"ש תוס' דיהי' מחמת איזה טעם שיהי' מ"מ כאן שעכ"פ מחויב למיתב בה ומצות סוכה לא עבר עד אחר זמן של ביהשמ"ש שפיר חל שם שמים על הסוכה גם בביהשמ"ש של שמיני דאף שאינו מחויב למיתב בה רק מחמת ספק יום העבר אבל עכ"פ מצות סוכה איכא ואיכא קדושת המצוה שאסור להסתפק בו מטעם גזרת הכתוב דחג לה' שחל שם שמים על הסוכה ואמרינן שפיר מיגו דאיתקצאי לתחלת היום דפשטה קדושת מצות סוכה משום ספק יום העבר על תחלת היום נאסר לכל היום. וראיתי בבשמים