גנת ביתן עז

משום דחשוד למשקר גם בעדות סוטה פסול וא"כ מש"ה קאמר בירושלמי אם רצה מקנא לה ממאה בני אדם ולא פליג הירושלמי על רב ששת דקאמר בתלמודא דידן כל שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה אלא די"ל דהאנשים הנותרים באמת פסולים לעדות זו משום דהם נוגעים בעדותם שרוצים להוציא עצמם מאיסור ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דכלם אסורים משום ספק סוטה וכיון שנוגעים בעדותן פסולין לעדות ולא מיקרי שיש לה עדים במדינת הים ומש"ה המים בודקין אותה ושפיר קאמר הירושלמי דאם רצה מקנא לה ממאה בני אדם כאחת. ועוד נ"ל דהא דקאמר רב ששת סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה דווקא שני עדים אבל עד אחד לא דרב ששת יליף לה מהא דאמר קרא ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי הא דאיכא דידע בה ובריש סוטה שם איתא ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר או אינו אלא אפילו בע"א ת"ל לא יקום ע"א באיש איני יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד וא"כ לפ"ז דדריש רב ששת ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי הא דאיכא דידע בה היינו בשנים דכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ודווקא דידעו בה שנים אין המים בודקין אותה אבל ע"א המים בודקין אותה והא דכתבו תוס' (שם דף ו) מספקא לרבי אם הא דתנן ושבאו עדים שהיא טמאה אם דווקא נקיט עדים שתים אבל ע"א לא מהימן ורב ששת דקאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה דווקא שני עדים ולא עד אחד יעו"ש נראה פשוט דלא מספקא להו בדינא דרב ששת אם דווקא עדים דלפמש"כ דיליף רב ששת מעד אין בה דליכא דידע בה וכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים א"כ בוודאי דווקא שני עדים קאמר רב ששת ולא שיש עד אחד במדינת הים ועיקר ספיקת תוס' אם בא עד אחד שנטמאת אחר ששתתה אם נאמן וכמ"ש לעיל בטעם ספיקת תוס' והא דתנן ושבאו עדים שהיא טמאה אם עדים דווקא שנים כתבו להוכיח מהא דרב ששת דנקיט במילתי' סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה דדווקא עדים שנים א"כ ה"ה לשון המשנה דתנן שבאו עדים שהיא טמאה דווקא עדים שנים אבל ע"א אחר ששתתה לא מהימן אבל ברב ששת לא נסתפקו התוס' מידי ובוודאי דווקא באיכא שני עדים אין המים בודקים אותה ולא בע"א וב"ה שמצאתי פי' התוס' כמ"ש במל"מ בפ"ג מהל' סוטה שם ולפ"ז י"ל דמאה קרובים ופסולים לא עדיף מחד עד כשר כדאיתא בסוטה (דף לא) דכיון דיליף מעד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי דאיכא דידע בה וכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ובעי דווקא שיהי' עדים כשרים ועוד נראה דקרוב ופסול לא מיקרי עד וכמ"ש הגרעק"א בשו"ת סי' קע"ט דמשום הכי תנן שבועת עדות אינו נוהג בפסולים אף דלכמה דברים נאמנים קרובים ופסולים אבל מכל מקום קרבן שבועה ליכא דהא עד קאמר רחמנא וקרוב או פסול לא מיקרי עד יעו"ש וא"כ ה"ה הכא לענין אם יש עדים במדינת הים בעי דווקא שני עדים וכשרים ואם כן אם קינא לה ממאה בני אדם לא קשה דנימא דהנשארים חשוב כיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה דהא כיון שהעדים נוגעים בעדות וכמ"ש ואם כן גם אם נימא דנוגע חשוב כמו קרוב ופסול ונאמן בעד סוטה אבל לא חשוב רק כעד אחד דמאה פסולים כחד חשיבי ועוד כיון שהם פסולים לא מיקרי עד ואינם בכלל ועד אין בה דליכא דידע בה דלא חשיבי עד וגם הא ליכא שנים וכה"ג המים בודקין אותה וניחא הירושלמי דקאמר אם רצה מקנא ממאה ומיושב קושית הבה"ל וז"ב

סימן יט

יבואר בפלוגתת רש"י ותוס' קדושין דף י"ט אם ביאת ב"ט קונה יבמתו מה"ת

גרסינן בקדושין (דף יט ע"א) בעי ריש לקיש מהו שמייעד אדם לבנו קטן בנו אמר רחמנא וכו' אמר ר' זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד אם כן מצינו אישות לקטן כו' אמר רב אשי הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזיא ליה מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזיא ליה וביאתו ביאה הבא עליה מתחייב באשת איש קמ"ל וברש"י שם דמדאורייתא חזיא ליה כלומר זקוקה ליה באותו ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה וליטמא לה כדתנן נדה (דף מה) בן ט' שבא על יבמתו קנאה ובתוס' שם כתבו דהפי' בש"ס שם מהו דתימא דמדאורייתא חזיא ליה כלומר אי לאו האי קרא דמעטיה ה"א שמדאורייתא חשובה כאשתו קמ"ל שאינו קונה אותה אלא מדרבנן כדאמרינן עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול הרי דפליגי רש"י ותוס' אם ביאת בן ט' ביבמות קנה יבמתו מן התורה דשיטת רש"י דקנה לה מה"ת ותוס' פי' דקמ"ל שאינו קונה אותה אלא מדרבנן והה"מ (פ"ה מהל' יבום וחליצה הל' יח) כתב בשם הרמב"ן ז"ל דמדאורייתא קנה אותה לכל דבר אבל אינה כאשת איש להתחייב עליה כדאיתא בקדושין (דף יט) אלא מדבריהם עשו אותה כמאמר בגדול לגמרי אבל מדה"ת קני לה כדאיתא בירושלמי זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאת קטן ביאה וכל שאי"צ דעת ביאתו ביאה ובשירי קרבן בירושלמי יבמות פ"י ה"ח מביא דברי הה"מ בשם הרמב"ן והקשה עליו וז"ל ומה שכתב שכן הוא בירושלמי כוונתו מה שאומר בסוגין למה עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול שכן ביאה בגדול קונה בין לדעת בין שלא לדעת ול"נ דזה מורה ההיפך דמדקאמר למה עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול כו' משמע דזהו רק טעם החכמים שהחמירו בו דלהוי ביאתו כמאמר אבל מדאורייתא אין ביאתו כלום ע"כ דברי הש"ך שם

וע"כ נראה לי להביא ראיה מהירושלמי כשי' רש"י דמדאורייתא קני ביאת בן תשע ביבמתו רק מדבריהם עשו כמאמר בגדול ולא כשיטת תוס' דמה"ת ביאת בן ט' לאו כלום היא ורק מדבריהם עשו אותה כמאמר בגדול וכמ"ש הה"מ שכן איתא בירושלמי מהא דתנן ביבמות (דף צו ע"ב) בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתיבמת והשניה או חולצת או מתיבמת ובמשנה בירושלמי תנן אותו המשנה בלשון מהופך השניה או חולצת או מתיבמת והראשונה חולצת ולא מתיבמת וצריך טעם על דאפכוה ותני בירושלמי איפכא מלשון ששנינו במשנתינו ונראה מזה דשיטת הירושלמי כסברת רש"י דמדאורייתא קנה בן ט' שנים ביבמתו לכל דבר ורק מדרבנן עשו שיהיה רק כמאמר גרידא ומש"ה דקדק הירושלמי בהלכה זו ותני איפכא דמתחלה השניה חולצת או מתיבמת ואח"כ הראשונה חולצת דאם יחלוץ מתחלה להראשונה שנשאה בן תשע שנים ויום אחד ולא ידעה משהגדיל הרי אי אפשר לו ליבם את השניה שמה"ת הראשונה קני לה דביאת בן ט' שנים ביבמתו קני לה מדאורייתא ומשחלצה היא אסור ליבם השניה משום אשר לא יבנה בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה אף שמדבריהם עקרו הקנין שקנו מה"ת ועשו אותה רק כמאמר בגדול אינו רק להחמיר אבל לא להקל על של תורה וכיון דמן התורה הרי היא כאשתו לכל דבר ואם כן כשהיבם חלצה אסור לו ליבם השניה משום שלא בנה שוב לא יבנה משום הכי אפכוה בירושלמי ותני דמתחלה השניה