גנת ביתן עו

בפניו עם זה שקינא לה עמו ומוכח דגם הרמב"ם ס"ל בזה דבעי דווקא שיעיד העד שזינתה עם זה שקינא לה אבל כשהעיד שנטמאת עם אחר אינו כלום וכמ"ש המל"מ שם דלדברי הכל וגם הרמב"ם ס"ל דבעי דווקא שיעיד שזינתה עם זה שקינא לה ולפמש"כ דשיטת הרמב"ם הוא דע"א נאמן בעצמו בשביל שע"י הקינוי והסתירה איתרע חזקת האשה א"כ לכאורה גם שהעיד שנטמאת עם אחר יש להאמין להעד דכבר איתרע חזקת האשה ע"י הקינוי והסתירה אבל ג"ז ניחא דבאמת אין ע"א נאמן בדבר שבערוה ובאיסורין במקום שיש חזקה כנגדו והעד בא להפקיע החזקה דמעיקרא וא"כ כשהעד מעיד שזינתה עם אותו שקינא לה בעלה עמו שפיר מהימן העד דליכא חזקה דמעיקרא לא לגבי האשה ולא לגבי הבועל דאף שמעיקרא הוא בחזקת כשרות ולפי דברי העד יצאו האשה והבועל מחזקת כשרותם אבל כיון שהיה קינוי מהבעל וסתירה עפ"י עדים א"כ איתרע חזקת כשרותם וכמ"ש תוס' ריש נדה שם דעבר הבועל על איסור יחוד א"א והעד אינו בא להפקיע מחזקה דמעיקרא וזה דווקא אם מעיד שזינתה עם אותו שקינא לה עמו דאיתרע גם חזקת כשרות של הבועל בסתירתו אבל אם מעיד אחר קינוי וסתירה שזינתה עם אחר שלא קינא לה בעלה ונסתרה וא"כ בא העד להפקיע חזקת כשרות של הבועל דלא איתרע מעולם חזקתו אינו נאמן עד אחד כנגד החזקה ומש"ה יפה כתב הרמב"ם דכשעד אחד מעיד שזינתה עם אותו שקינא לה עמו אף דהיכי שזינתה עמו בסתירה אחרת ס"ל להרמב"ם דמהימן דש"ה דכיון עכ"פ הוא האיש שקינה לה ונסתרה עמו דאף שליכא רגלים לדבר דכיון דליכא עדים על סתירה זו מ"מ להרמב"ם לשיטתו דלא בעי רק הקינוי וסתירה משום דעי"ז איתרע חזקת האשה וגם בסתירה אחרת נאמן להעיד שזינתה האשה עם הבועל שקינא לה בעלה ונסתרה עמו דליכא חזקה הסותר לעדותו של העד אבל בהעיד שנטמאת עם אחר שיש להבועל חזקת כשרות לא מהימן ע"א להפקיע הבועל מחזקה דמעיקרא ומשום הכי בהא מודה הרמב"ם דבעי דווקא שיעיד שזינתה עם האיש שהי' הקינוי והסתירה ורש"י ותוס' לשיטתם דהקינוי וסתירה ורגלים לדבר שזינתה מצטרף לנאמנות העד מש"ה ס"ל דבעי שיעיד העד שזינתה דווקא באותו סתירה שהי' עדים וכמ"ש. והמל"מ שם מביא בשם הרשב"א בתשובה (סי' תקנ"ב) שנשאל אם הנחשד על הסוטה הודה שקלקל עמה אם הוא נאמן עליו כשאר עד והשיב דמסתברא דאמרינן ביה פלגינן דיבורא ואין אנו דנין אותו כאילו העיד שהוא עצמו בא עלי' אלא כאילו העיד שזינתה ותמה עליו המל"מ דאין שייך בזה פלגינן דיבורא שהרי אם העיד בפירוש עד אחד שזינתה עם אחר שלא הי' הקינוי והסתירה עמו כו"ע מודי דאינו כלום וגם הרמב"ם דלא מצריך שיעיד העד שזינתה עם אותו סתירה אבל הא מצריך דווקא שיעיד שזינתה עם מי שקינא לה עמו וא"כ האיך נאמן הנחשד על הסוטה אם נאמין שהוא בא עלי' א"כ הוא רשע ואם נאמר שפלגינן דיבורא ולא הוא בא עליה רק זינתה עם אחר א"כ אינו אותו שקינא לה בעלה עמו וכה"ג אינו נאמן ע"א בסוטה וכן תמהו עוד מחברים ולפמש"כ ניחא דהרשב"ם ס"ל כהרמב"ם דעיקר נאמנות העד אחד בסוטה משום דע"י קינוי וסתירה איתרע חזקת האשה ומעיד בדבר שליכא חזקה כנגד עדותו רק הא דמצריך הרמב"ם שיעיד שזינתה עם מי שקינא לה בעלה ונסתרה עמו דאם מעיד שנטמאת עם אחר הרי בא העד להפקיע חזקת כשרות של הבועל כיון דלהבועל לא איתרע חזקתו מעולם מש"ה אינו נאמן עד אחד משא"כ אם מעיד עד אחד אחרי קינוי וסתירה שנטמאת עם אחר שאינו בפנינו דלא מפקיע העד מחזקתו של הבועל חזקת כשרות דהרבה רשעים יש בעולם כה"ג שפיר נאמן העד אחד דאינו מעיד כנגד החזקה דחזקת היתר וחזקת כשרות של האשה איתרע ע"י קינוי וסתירה של העדים והבועל לא מפקיע מחזקת כשרותו שאינו מעיד מי הוא הבועל * ומש"ה נראה פשוט דלשיטת הרמב"ם נאמן הע"א בסוטה וא"כ ניחא דברי הרשב"א שהנחשד עם הסוטה שהודה שקלקל עמה דאמרינן פלגינן דיבורא היינו שנאמין לו שזינתה אבל לא עמו רק עם אחר אבל אינו מעיד מי הוא האחר דהא איהו אומר שהוא בא עליה רק דפלגינן דיבורא ואין אנו דנין אותו כאלו העיד שבעצמו בא עליה רק כאלו העיד שזינתה עם אחר וא"כ דאם העיד בפירוש כה"ג שזינתה עם אחר ואינו יודע מי הוא הי' נאמן העד בסוטה א"כ גם שפלגינן דיבוריה שפיר כתב שו"ת הרשב"א שם דנאמן החשוד כשאר עד והרשב"א ס"ל בזה כשי' הרמב"ם דעיקר הנאמנות ע"א בסוטה משום דליכא חזקה כנגדו וכמ"ש

ובענין זה ראיתי מה שהקשה בספר בית הלוי ח"ב (סימן מב) על הירושלמי סוטה פ"א דקאמר מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת כו' ר' יוסי בעי (פי' אם רצה) מקנא לה ממאה בני אדם והקשה בס' ב"ה הא בבבלי סוטה (דף ו ע"א) קאמר רב ששת סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה וא"כ אם נסתרה עם שלשה בני אדם או יותר משלשה לאיזה ענין ישקנה דהרי גם אם זינתה עם אחד מהם הרי לא יהיו המים בודקין אותה דנמצא השנים הנותרים הם עדים על זנותה דאע"ג דנסתרה עמהם מ"מ הם כשרים לכל עדות שבתורה דהרי בשלשה ליכא איסור יחוד אם הם כשרים דרק על האשה שייך דנאסרת בסתירתה דתלוי בקפידא דבעל אבל הם לא עשו איסור בסתירתם ואם הם לפנינו ומעידים שזינתה נאמנים וח"כ למאי ישקנה דקאמר הירושלמי אם רצו מקנא לה ממאה בני אדם דהמים לא יבדקו אותה דאף שזינתה אבל יש לה עדים ומי שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה והעלה בשביל קושי' זו דהירושלמי פליג על הא דקאמר רב ששת וס"ל דגם אם יש לה עדים במדינת הים המים בודקין אותה יעו"ש. ול"נ דלק"ס דאם קינא לה ממאה בני אדם א"כ נאסרת על כולם משום ספק סוטה דקיי"ל ונטמאה ונטמאה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ומשום ספק סוטה אסרה רחמנא על כל מי שקינא לה ונסתרה עמהם וא"כ אם שנים מן המאה שקינא לה עמהם לפנינו ומעידים שזינתה עם אחד מהם י"ל דאינם נאמנים דאף דנימא שהם כשרים שלא עברו על איסור יחוד וכשרים לעדות שבחורה דבשלשה וכשרים ליכא איסור יחוד ורק האשה נאסרת בסתירתה משום דבקפידא דבעל תלי רחמנא והא קפיד כמ"ש בס' ב"ה מ"מ י"ל דהם פסולים לעדות זו דזינתה עם אחד מהם משום דנוגעין בעדותן שזינתה עם אחד מהם כדי שיהיו מותרין בה ויצאו מאיסור ספק סוטה שהי' מהקינוי והסתירה על כלם וכיון שהם נוגעין בעדותן א"כ י"ל דפסולים לעדות סוטה דאף דקיי"ל דקרובים ופסולים נאמנים להעיד שנטמאת וכדתנן סוטה (דף לא) אמר ע"א אני ראיתי שנטמאה אינה שותה ולא עוד אפי' עבד או שפחה הרי אלו נאמנין מ"מ נוגע בעדות גרע ביותר דהא בעדות אשה להעיד שמת בעלה שתנשא דג"כ קרובים ופסולים כשר כתב הש"ש (ש"ז פ"ז) להסתפק אם נוגע כשר ואף לפי מה שמסיק דגם נוגע כשר לעדות אשה י"ל דווקא בעדות אשה משום עיגונא הקילו בה ומשום חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עליה בתחלתה אבל בעד סוטה י"ל דרק קרוב ופסול כשר אבל נוגע בעדות אינו נאמן לאסור אשה על בעלה להעיד שנטמאת ובפרט לפמש"כ הסמ"ע והש"כ חו"מ (סימן לז) להשיב על הלבוש שכתב בטעמא דנוגע פסול משום דאדם קרוב אצל עצמו ופסול מטעם קרוב אלא הטעם משום דחשוב למשקר יעו"ש א"כ י"ל דדווקא קרוב או פסול דהפסולים מגזרת הכתוב כשרים לעדי סוטה כמו עבד או שפחה וקרוב אבל נוגע דפסול