גנת ביתן עג

לבועל יעו"ש ולפמש"כ אין מזה ראיה די"ל אלמנה הנשואה לכה"ג מקנין לה לאוסרה על בועלה דגם להבעל קרינן ונטמאה ואף דאסירא לו משום אלמנה לכה"ג מ"מ י"ל דחל איסור טומאה אאיסור אלמנה לכה"ג משום איסור מוסיף דמגו שנאסרה אבועלה נאסרה על בעלה ואיסור מוסיף חל אף בקל על חמור וכמש"כ התוס' יבמות (דף לג שם) מש"ה שפיר מקנין לה לאוסרה על בועלה או אפשר עוד דבאלמנה לכה"ג יש לקרות ונטמאה לגבי בעלה לענין אם יסתלק הכה"ג ע"י מלך ואחיו הכהנים דמותר באלמנה ובעולה וכמ"ש הפמ"ג שם לשיטת תוס' יומא (דף יב שם) וכיון דמשכחת היתר לאיסורו י"ל דקרינן שפיר ונטמאה לגבי הבעל מש"ה קרינן ונטמאה לגבי הבועל וכמ"ש בפי' דברי הגר"א אהע"ז שם משא"כ בזינתה פעם שני דלגבי הבעל לא קרינן עוד ונטמאה דכבר הוטמאה מזנות ראשון י"ל דלא קרינן גם להבועל ונטמאה וא"כ אין ראיה מזה לספיקות מהר"א ששון אבל מהא דעכו"ם מקנין על ידו הוא ראיה נכונה וכמש"כ. אמנם עיקר ספיקת מהר"א ששון הוא גמרא מפורשת בסנהדרין (דף מא) גבי עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין דפריך ונימא דלאוסרה על בועלה שני באנו הרי דנאסרה לבועל שני אף שלהבעל אסורה ועומדת וכבר תפשו עלי' בזה האחרונים

וראיתי בפמ"ג כלל אחע"א ד"ה הן אמת שכתב להקשות בהא דאמרינן ביבמות (דף נט) מהו דתימא לילף אלמנה אלמנה מתמר מה להלן מן הנשואין אף כאן מן הנשואין קמ"ל והא איך ה"א דילפינן מתמר דאיסור אלמנה לכה"ג אינו אלא מן הנשואין א"כ איך חייל כלל איסור אלמנה על איסור עשה בתולה ולא בעולה דאין לאו חל על עשה וכ"ת דאיסור בעולה נמי לא חל מעיקרא על איסור אשת איש וכשמת הבעל תרווייהו בהדי הדדי בעולה ואלמנה חיילי הא ליתא דהא אין איסור חל על איסור היינו לענוש ג"כ בעונש האחרון אבל מ"מ חייל אע"א למהוי תרי איסורין רביע עלי' א"כ איסור בעלה חל מעיקרא על איסור אשת איש וכשנתאלמנה לא אתי חייל איסור אלמנה עלי' יעו"ש. והנה על תי' הפמ"ג דכירנא שבימי חורפי אמרתי להעיר מהא דקאמר בקידושין (דף ט ע"ב) כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שניקנית בביאה אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל ופריך אלא נערה המאורסה דבסקילה היכי משכחת לה וקשה דיש למיפרך דאם נימא דקידושין אינו אלא בבעילה א"כ איך משכחת לה דחייל איסור אלמנה לכה"ג דהא בקדושין כבר היא בעולה וכשנתאלמנה לא אתי חייל איסור אלמנה עלי' דהא איסור בעולה ואיסור אשת איש באו כאחת וא"כ איסור בעולה חל עלי' מעיקרא ולא אתי איסור אלמנה וחייל עליה אבל באמת ניחא דבשעה"מ הלכות אישות כתב להסתפק אם בקדושי אשה בעינן ביאה כדרכה דבעינן שיקדשנה במידי דאית לה הנאה או בקדושי ביאה דמי לקדושי שטר דאף שאין השטר שוה פרוטה מקודשת אע"ג דלית לה הנאה וכתב השעה"מ דזה דווקא למסקנא דקדושי ביאה קונה בלא כסף אבל למאי דבעי למימר התם דמקרא ובעלה ה"א דעד דמקדש בכסף והדר בעיל ודאי אית לן למימר דביאה שלא כדרכה קני לה כיון דהביאה אינו אלא גמר קנין ודמי ליבמה דזקוקה ועומדת דקני לה אפי' שלא כדרכה יעו"ש ולפי"ז י"ל שפיר. דאף אם נימא דעד דמקדש והדר בעיל משכחת אלמנה לכה"ג דס"ל כמ"ד ביבמות (דף נט) דדריש מבתולי' דכדרכה אין שלא כדרכה לא ובעולה שלא כדרכה מותרת לכה"ג דמשכחת דמקדש והדר בעיל שלא כדרכה דקני לה דאיכא רק איסור אשת איש ואיסור בעילה ליכא משום דבעלה שלא כדרכה לכשנתאלמנה חייל שפיר איסור אלמנה

ובזה מיושב קו' המל"מ (בפי"ז מהל' אישות הל' טו) לס"ד דש"ס קדושין שם דעד דמקדש והדר בעיל א"כ הא דפריך נערה המאורסה דבסקילה היכי משכחת לה ולא פריך והוא אשה בבתוליה יקח דקאמר רחמנא היכי משכחת לה דהא לעולם אין קדושין בלא ביאה וקיי"ל דגמר ביאה קונה כדקאמר התם (דף ו) ומאי נ"מ לקדש כה"ג בביאה וכיון שגמר ביאה קונה לא משכחת קדושי כה"ג בבתולי' ולפמש"כ י"ל שמקדש כה"ג בתולה בביאה שלא כדרכה דליכא איסור בתולה ולא בעולה לכה"ג דכדרכה אין שלא כדרכה לא וקני לה בקדושי כסף עם הביאה אף שלא כדרכה משום שאינו אלא גמר קנין וכמ"ש השעה"מ שם ואח"כ שקנה לה מותר לבוא עליה כדרכה דכבר קנה אותה מהביאה שלא כדרכה דאחר הקידושין ונגמר הקנין וא"ש. ובגוף קו' הפמ"ג שהקשה דאם ילפינן מתמר איך חייל איסור אלמנה לכה"ג על איסור בתולה ולא בעולה הי' נ"ל ליישב עפ"י שכתב הגאון רעק"א בדו"ח כתובות (דף ל) דעשה דבתולה מעמיו יקח אשה בתולה ולא בעולה אינו רק עליו ולא עליה אף דבעלמא קיי"ל כל היכי דאיהו מוזהר איהי מוזהרת כדאיתא ביבמות (דף פד) אינו אלא בשאר עריות דכתיב לא יקחו אבל בעולה לכה"ג דכתיב יקח ולא כתיב יקחו העשה אינו רק עליו ולא עליה יעו"ש ולפ"ז י"ל דחייל איסור אלמנה לכה"ג משום איסור מוסיף דקודם שנתאלמנה היתה איסור בעולה על הכה"ג ולא עליה וכשנתאלמנה דחייל האיסור גם עליה אמרינן מיגו דאיתוסף איסור אלמנה לכה"ג עליה איתוסף גם עליו אף שעליו כבר אסורה מקודם משום איסור בעולה וא"ש

שוב התבוננתי דז"א דלפמש"כ לבאר דאיסור עריות לגבה דידי' חשוב העריות חתיכי דאיסורי ולגבי דידה הגברי חתיכי דאיסורי א"כ לא שייך לדון מיגו שאיתוסף עליה חתיכא דאיסורא דנאסרת להכה"ג משום איסור אלמנה חל חתיכא דאיסורא דאלמנה לגבי הכה"ג אף שכבר אסורה עליו ועומדת מאיסור בעולה משום איסור מוסיף וזהו שני ענינים, ולא חשוב כהאי גווני כולל או מוסיף ודווקא אם איתוסף איסור הגברי בשעה שדנין עליו חשוב מוסיף ובשעה שדנין עליה חשוב כולל אבל לא חשוב בשעה שדנין עליו איסור מוסיף מה שאיתוסף איסור עליה דזה ענין אחר דכהאי גווני לא הוי כלל איסור מוסיף

והנה בענין זה ראיתי בדו"ח הגרעק"א שם שכתב להביא ראיה דאיסור בעולה לכה"ג ליכא עליה מהא דאיבעיא להו בקדושין (דף י) תחלת ביאה קונה או סוף קונה למאי נ"מ לקדושי כה"ג בביאה הא לשי' תוס' שם דהיכי דפריש שקונה בתחלת ביאה בוודאי קונה בתחילת ביאה והמל"מ פ"א מהל' מכירה כתב בשם מהריב"ל דהיכי דאיכא איסורא אף דלא פריש כמאן דפריש דמי וא"כ אף דסוף ביאה קונה מותר כה"ג לקדש בביאה דבשביל איסורא שלא תהא כבעולת עצמו חשוב כפריש שרוצה לקנות בתחלת ביאה אלא ודאי דאיסור בעולה ליכא עליה א"כ לא הוי כפריש לגבי דידה דליכא עלי' איסורא ואשה אינה נקנית אלא לדעתה ומסתמא היא נקנית בגמר ביאה ומש"ה אסור לכה"ג לקדש בביאה יעו"ש. ול"נ דאין זה ראיה דהא הרשב"א יבמות (דף סד) הקשו גבי הא דאיתא שם כל היכי דאיהו מוזהר איהי מוזהרת דכתיב לא יקחו דלמה לי קרא תיפוק ליה דהא איכא לפני עור לא תתן מכשול וכתבו דלענין ללקות משום לאו המיוחד בה מהדרינן ולפני עור לא תתן מכשול אינו מיוחד בה יעו"ש ולפ"ז גם אם נימא דהעשה דבתולה מעמיו יקח אשה בתולה ולא בעולה ליכא עליה אבל מ"מ יש עליה הלאו דלפני עור לא תתן מכשול וכמ"ש הרשב"א וא"כ שפיר י"ל להמהריב"ל דחשוב כפריש שבתחלת ביאה קונה גם לגבי דידה דאם גמר ביאה קונה א"כ הוי בעולת עצמו ואיהי עבר על עשה דבעולה ואיהי עברה על לפני עור ובאמת נראה דגוף סברת מהריב"ל י"ל דלא שייך הכא כלל דאטו כו"ע דיני גמירי דמש"ה חשוב כפריש