גנת ביתן עב

בבועל איסור אלא לאחר גירושין עכ"ל ונראה בכוונתו דבאמת י"ל אף שבלא"ה אסורה לו מ"מ יש לחול גם איסור טומאה כשזינתה עם העכו"ם והא דאין איסור חל על איסור מ"מ הא אמרינן ביבמות (דף לב) דאחות אשתו מיתלא תלי וקאי אי משכחת רווחא חיילא א"כ אף שאין איסור טומאה חל בשעת הזנות משום דהיתה אסורה לו משום איסור בת ישראל לנכרי אבל אח"כ כשנתגייר הכותי ומשכחת רווחא חייל איסור טומאה ואמאי פסק הרא"ש שמותרת להנכרי אחר שנתגייר. וצריך לומר דס"ל להרא"ש דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ לא שייך שיחול איסור טומאה אחר שנתגייר מה שהי, מקודם שנתגייר דאחר הוא וכקטן שנולד דמי אבל בזינה עם אחות אשתו ואח"כ מתה אשתו שפיר י"ל דחל איסור טומאה על איסור אחות אשתו ונהי דמחיים לא חל איסור טומאה דהא איסור אחות אשה קדים ואין איסור חל על איסור אבל אח"כ שמתה אשתו ומשכחת רווחא חייל איסור טומאה ומש"ה שפיר פסק הרמ"א דמי שזינה עם אחות אשתו וגירשה בעלה אסורה לבועל אחר מיתת אשתו. עוד י"ל בכוונת רבינו הגר"א דהרמ"א מחלק דזינה עם אחות אשתו וגירשה בעלה שאסורה להבועל אחר מיתת אשתו דאף דבלא"ה היתה אסורה לו משום אחות אשתו מ"מ קרינן ונטמאה דמשכחת שיהי' לה היתר לאחר מיתת אשתו משים איסור אחות אשה אבל בנכרי שזינה עם א"א ונתגייר דמותרת להבועל משום דלא קרינן ונטמאה להבועל דבלא"ה היתה אסורה לו וכמ"ש הרא"ש דלא משכחת שיהי' לו היתר לאיסורו והא דמשכחת שיתגייר העכו"ם ויהי' מותר בבת ישראל הא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולפ"ז שפיר פסק הרמ"א דזינה עם אחות אשה שאסורה להבועל דקרינן ונטמאה משום דמשכחת שיהי' היתר לאיסור הקדום וקרינן ונטמאה לענין אם יהי' לה היתר לאיסור הקדום. ובזה נראה לי ליישב קו' תוס' סוטה (דף כו) שהקשו בה ששנינו כל עריות מקנין על ידו הא מאלמנה לכה"ג שמעינן דגלי קרא דאינו שותה ובלא קרא ה"א דשותה אף דבלא"ה אסורה לו יעו"ש ולפמש"כ י"ל דשפיר אשמעינן דכל עריות מקנין על ידו דמאלמנה לכה"ג לא נפקא לן דלא דמי דהתם קרינן שפיר ונטמאה אף דבלא"ה אסורה לו מ"מ משכחת שיהי' היתר לאיסורו דהיינו אם יסתלק הכה"ג עפ"י המלך ואחיו הכהנים ויהי' מותר באלמנה וכמ"ש תוס' יומא (דף יב) ע"ב ד"ה כה"ג בשם הירושלמי דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה והדבר תלוי בהמלך ובאחיו הכהנים וכמ"ש הפמ"ג יו"ד בכלל איסור חל על איסור ד"ה הן אמת דלשיטת תוספות שיסתלק הכה"ג מותר באלמנה ובבעולה יעו"ש וא"כ לפ"ז שפיר קרינן ונטמאה לענין אם יהי' לה היתר לאיסורו ומש"ה בעי קרא דאינו שותה ובלא"ה ה"א שפיר דשותה דמקנין על ידו דקרינן ונטמאה אבל בעריות שאין היתר לעולם לאיסורו וא"כ לא קרינן כלל ונטמאה דבלא"ה אסורה לו לעולם משום איסור עריות וה"א דאין מקנין על ידו קמ"ל מה ששנינו דכל עריות מקנין על ידן דאף שלא קרינן ונטמאה לגבי הבועל דבלא"ה אסורה לו מ"מ קרינן ונטמאה לגבי הבעל וכמ"ש הרא"ש גבי נכרי שם וא"ש קו' תוס' שם. ולפמש"כ לעיל י"ל בביאור דברי הרמ"א שכתב ומכל מקום מי שזינה עם אחות אשתו וגירשה בעלה דאסורה לבועל אחר מיתת אשתו אע"ג דבלא"ה היתה אסורה לו כשזינתה עמו דלכאורה קשה דמה יש טעם וסברא לחלק בין זינתה עם העכו"ם ונתגייר לזינה עם אחות אשתו וגירשה בעלה ולפמש"כ י"ל בפשיטות דזינתה עם העכו"ם ונתגייר דדנין רק עליה והוי איסור כולל דאינו חל הקל על חמור ולא חל איסור ונטמאה לגבי בועל משום אין איסור קל חל על איסור חמור אף בכולל מש"ה פסק שפיר שמותרת להבועל משא"כ בזינה עם אחות אשתו דיש לדון גם על הבועל דהוי לדידי' איסור מוסיף דניתוסף איסור אגברא הוא הבעל והוי איסור מוסיף וחל איסור טומאה על איסור עריות החמור משום איסור מוסיף דחל אפי' בקל על חמור וכמ"ש תוס' יבמות (דף לג) שם וא"ש

וראיתי בספר אבני מלואים סי' יא שכתב בישוב קו' תוס' סוטה שם שהקשו בהא דקאמר אהא ששנינו כל עריות מקנין על ידן דמהו דתימא היכי דקמיתסרא בהאי זנות אבל היכי דאסורה וקיימא לא קמ"ל והא מאלמנה לכה"ג שמעינן דאיצטריך קרא למעט בשתי' אבל אסורה עליו משום סוטה וכתב הא"מ לתרץ די"ל עפמש"כ הה"מ בפ' י"א מהל' גירושין ובתוס' יבמות (דף פה) דספק סוטה איכא לאו א"כ באלמנה לכה"ג דאיכא נמי רק לאו ולא הוי קל על חמור דחל בכולל ומש"ה נאסרה עלי' משום סוטה בכולל דבועל אבל בעריות דמקנין על ידן דלא חל לגבי בועל איסור טומאה משום דהוי קל על חמור דאיסור עריות הוא איסור כרת דחמור וכיון שליכא ונטמאה לגבי בועל סד"א דלא קרינן ונטמאה לגבי בעל קמ"ל דכל עריות מקנין על ידן יעו"ש ולא הבינותי מש"כ דעריות דמקנין דלא חל לגבי בועל איסור טומאה משום דהוי קל על חמור הא כיון שגם הבעל נאסר משום הזנות א"כ הוי איסור מוסיף גמור דהא איתוסף גברא בהאי איסורא דטומאה והיכי שאיתוסיף גברא חשוב איסור מוסיף ובתוס' יבמות (דף לג) שם כתבו בהדי' דבאיסור מוסיף איסור חל על איסור אף בקל על חמור ושפיר הקשו בתוס' דמאלמנה לכה"ג דאיצטריך קרא שאינו שותה הא בלא"ה ה"א ששותה אף שאסירא וקיימא ולא קמיתסרא מהאי זנות מהא יש לאשמעינן דכל עריות מקנין על ידן דעיקר הרבותא אף שלא קמיתסרא בהאי זנות מ"מ נאסרת אבל ונטמאה ונטמאה קרינן שפיר משום מוסיף דבעל בין באלמנה לכה"ג בין בכל עריות והיכי שאיכא איסור מוסיף אחע"א אף בקל על חמור וכמש"כ תוס' יבמות (דף לג) בהדי' ורב המנונא דקאמר עכו"ם מקנין על ידו קמ"ל רבותא יתירא אף שבאמת לא קרינן לגבי הבועל ונטמאה וכמ"ש לפרש דברי הרא"ש משום דדנין רק עלי' דאינו רק איסור כולל דלגבי דידה הגברא הם חתיכה דאסורה ואינו חל בקל על חמור ואיסור טומאה על איסור עכו"ם הוי קל על חמור וכמש"כ וקמ"ל דחדא לא תליא באידך אף שלגבי הבועל לא קרינן ונטמאה מ"מ לגבי הבעל קרינן שפיר ונטמאה ומקנין על ידו וכמ"ש הרא"ש כתובות שם ומיושב שפיר קושית תוס' שהקשו אהא דנכרי מקנין על ידו וכמש"כ והדברים ברורים בעזה"י

וראיתי במל"מ בהג"ה בהל' סוטה פ"ב שמביא שנסתפק המהר"א בן ששון אם זינתה פעם שני אם נאסרה לבועל שני דכיון דכבר אסורה לבעלה מזנות ראשון וליכא ונטמאה לגבי הבעל י"ל דלא קרינן ונטמאה לגבי הבועל ולפמש"כ יש להוכיח שפיר מהא דרב המנונא שעכו"ם מקנין על ידו אף דדנין רק עלי' ולגבי דידה הגברי הם חתיכות האיסורות ולא קרינן בשום צד ונטמאה לגבי הבועל דבלא"ה אסורה לו ואין איסור חל על איסור דאף דאיכא כולל דבעל מ"מ אינו חל בקל על חמור וכמש"כ וגם לאחר שיתגייר הרי כקטן שנולד דמי ומ"מ קרינן ונטמאה לגבי הבעל א"כ הרי חזינן שלא תליא חדא באידך א"כ ה"ה בזינתה בפעם שני אף שלא קרינן בהאי זנות ונטמאה דכבר אסירא וקיימא באיסור ונטמאה להבעל מ"מ אסורא לבועל שני משום ונטמאה לבועל וחדא לא תליא באידך וז"ב

וראיתי בהג"ה במל"מ שם שכתב להביא ראיה לספיקת המהר"א ששון מסוטה (דף כה) דקאמר אלמנה לכה"ג מקנין לה לאוסרה על הבועל הרי אף דלבעלה אסירא וקיימא ולא קרינן ונטמאה לבעל מ"מ קרינן ונטמאה לבועל וה"ה בבועל שני אף דלא קרינן ונטמאה לבעל קרינן ונטמאה