גנת ביתן ו

ישראל וא"כ ה"מ לדבר רשות י"ל שפיר דחלק כבוד של ישראל אין בידו למחול אבל לדבר מצוה דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה משו"ה יכול למחול וצריך להעיד מעומד וא"ש. ונראה דהא דמלך אינו מוחל על כבודו משום דכבודו לאו דידיה אלא של הציבור אינו אלא אם המלך אינו נכבד בעצמו רק נכבד מכבוד מלכות שהכבוד של הציבור הוא אבל אם המלך נכבד בעצמו שהוא הנכבד מכל ישראל ומשום כבודו נתנו עליו כתר המלוכה א"כ הכבוד דידיה הוא ויכול שפיר למחול על כבודו כמו שיכול ת"ח למחול על כבודו. וזה היה הויכוח של מיכל בת שאול עם דוד דמיכל נשקפה בעד החלון וראתה שדוד מפזז ומכרכר בכל עוז ושמח בשמחה יתרה שלא מן הנימוס וכבוד מלכים, אמרה, מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כאחד הריקים ר"ל שחושב עצמו כנכבד מכל ישראל וכבוד מלכותו הוא כבוד דידיה דלולא זאת איך יכול למחול כבוד העם והא מלך אינו יכול למחול על כבודו משום דהכבוד לאו דידיה הוא אלא של הציבור וכמש"כ, ודוד השיבה דחלילה לו לחשוב עצמו הנכבד מכל ישראל וכבוד מלכותו הוא כבוד דידיה אלא כבודו הוא של הציבור וה' בחר כו להיות נגיד על ישראל ור"ל דאינו ראוי למלוכה מצד כבוד עצמו אלא שבחר בי ה' להיות נגיד על ישראל וכבוד מלכותו הוא כבודו של ישראל ומה שמפזז ומכרכר אינו חלילה בשביל גאותו יען שחושב עצמו לגדול שבישראל רק ושחקתי לפני ה' ר"ל בשמחה של מצוה וצדיקים יעלזו לפני ה' ישישו בשמחה ובשמחה של מצוה יכול מלך למחול על כבודו דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה וכמש"כ תוס' גיטין שם, ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ולא יחשב לי לגאון ולרוח יתרה, ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה דמתכבד הוא בכבוד הציבור ואינו חושב עצמו לנכבד מכל ישראל רק משום שהוא שמחה של מצוה ובדבר מצוה יכול למחול על כבודו וכמש"כ. אח"כ מצאתי בקצרה בס' כת"ס פ"ח. והנה בחג שצריך אדם לשמוח במש"כ ושמחת בחגך איתא בשו"ע או"ח (סי' תקכט ס"ב) דחייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד ואוכל ושותה ושמח בשמחה שיש בה עבודת הבורא ולא ימשוך בשחוק וקלות ראש כו' יעו"ש, וכן איתא בספרים דעיקר השמחה צריך להיות בשמחה של מצוה לזכור חסדי ה' ולא בשמחה גופנית בלבד, והבחינה לזה אם עברו עליו ימי החג בשמחה של מצוה או ח"ו בשמחה וקלות ראש היא כן, אם אחר החג יש לו שמחה ממה ששמח כימי החג אז נוכח לדעת כי השמחה היתה רוחנית ושמחה של מצוה כמ"ש צדיקים יעלזו לפני ה' ישישו בשמחה, משא"כ אם אחרי החג לא ימצא שמחה בלבבו ואדרבא עוד יתעצב ויתחרט ח"ו על השמחה ששמח ביו"ט אות הוא כי השמחה היתה רק גופנית וכמש"כ. וזה שאמר רשב"י כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה ושמח אחר החג מימי השמחה שעברו עליו והוא משום שהיו ימי שמחה של מצוה הרי דימה מה שאכל ושתה בימי החג כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דמה שאכל ושתה ושמח בשביל כבוד שמים נחשב לו הכל למצוה וכמו בקרבנות שהיו הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים והשמחה והאכילה נחשבו למצוה ולכפרה, כן נחשב לו האכילה והשמחה של יום טוב למצוה ולכפרה כיון שהיה לשם שמים. וז"נ

ה) במדרש רבה קהלת שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עומלי תורה כי ברוב הימים תמצאנו. והקשו המפרשים הא גם באדם אחר הגון נמי הוי מצוה לעשות צדקה. ועוד הקשה בס' מאמר אסתר דרוש יב דנהי דרישא דקרא שלח לחמך על פני המים נאות להענין שהתורה נמשלה כמים אבל סיפא דקרא כי ברוב הימים תמצאנו אין לו ענין כלל. ול"נ לנכון ליישב עפ"י דאיתא במס' סוטה (דף כא) דיש חילוק בין מצוה לתורה דבמצוה דווקא בעידנא דעסיק בה אגוני מגני אצולי מצלי אבל תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני אצולי מצלי יעו"ש, ולפי"ז י"ל דיש חילוק גדול בין העושה צדקה עם עומלי תורה ובין העושה צדקה עם אדם אחר הגון, דהעושה צדקה עם אדם אחר הגון אינו מקיים אלא מצות צדקה לחוד אכל אם עושה צדקה עם לומדי תורה הרי הוא כמו שלומד בעצמו וכמש"כ כמה ספרים ק' וכיון שיש לו זכות תורה אגוני מגני עליה אף בעידנא דלא עסיק בה. ולפי"ז א"ש המ"ר דקהלת שם דדרשו שפיר מקרא שלח לחמך על פני המים אם בקשת לעשות צדקה שיהיה הזכות ברוב הימים אף בעידנא דלא עסיק בה עשה עם עומלי תורה דאין מים אלא תורה ואף ברבות הימים תמצאנו היינו שזכות התורה תגין ותציל עליו אף בעידנא דלא יהא עסיק בה וכמש"כ, משא"כ אם יעשה צדקה עם אדם אחר הגון יהיה לו רק זכות מצוה דאינו מגין אלא בעידנא דעסיק בי' ולא ברוב הימים. וא"ש

וע"כ הנני לקבוע בזה זכרון בספר לנפש אבא מארי הרב המופלג בתו"י ומע"ט מ' נתן נטע ליב בהר"מ זללה"ה מיקירי עיר הוראדנא שכל ימיו שקד והתמיד בלמודו ביגיעה ובעיון עם חברים ותלמידים ועשה צדקה הרבה עם עומלי תורה רחים ומוקיר רבנן בגופו ובמאודו והרבה היה יגע להדרכת בניו בדרך התורה ובאחרית ימיו נסע לירושלים עיר הק' תובב"א ושם מנוחתו כבוד, תנצב"ה וזכותו יגן עלי ועל כיו"ח אחי ואחיותי וכא"ל ויהיה למליץ טוב בעדינו ובעכ"י א"ס

כן אקבע ברכה ותהלה לאמי מורתי תבדל לחיים ארוכים הצנועה יראת ה' מ' פרומא לאה תחי' בח הרב שלשלת היוחסין מ' יונה שקלאווער זללה"ה היושבת כעת בירושלים עיה"ק, שהשתתפה כל ימיה הרבה בעול הפרנסה כדי שיהיה אבא מארי ז"ל יותר מצוי בי מדרשא לעסוק בתורה ובמצות והרבה עשתה לטובת הדרכת בניה בדרך ה'. יאריך ה' ימיה ותזכה לשמוע בשורות טובות מצאצאיה ומן כ"י א"ס

גם אקבע זכרון בספר לחותני הגאון המובהק המפורסם מו"ה חיים אברהם שפירא האב"ד דסמארגאן בנו של הגאון הגדול מו"ה אריה ליב שפירא האב"ד דקאוונא ולחמותי הרבנית מגזע ישישים יראת ה' מ' איטא רחל זכרם לברכה, שהחזיקו אותי וב"ב כמה שנים בכל טוב, תנצב"ה וזכותם יגן עלי ועל נ"ב היקרה הרבנית מ' רבקה תחי' על זרעינו היקרים שליט"א שיתרומם קרננו וקרן ישראל א"ס

והנה מחזיקנא טיבותא לאנשי קהלתי ק"ק יאשינאווקא בכלל, על אשר מחזיקים בידי, ובפרט להני נדיבי לב שתמכו בידי בד"ק על הוצאת ספרי לאור איש איש כפי ברכתו ונדבת לבבו הטוב. יהי משכורתם שלמה מבעל הגמולות ויתברכו בכל טוב אמן סלה

ואבקש מהמעיין לשום עין בתקונים והשמטות ובפרט במקום שנרשם רושם כזה (*) כי למורת רוחי נמצא בכמה מקומות טעותים וקיצורים והשמטות אשר נעשו על ידי סבות שונות, ואפשר ימצא שם הדבר מתוקן וירגיע לבבו בזה

המחבר.