גנת ביתן סב

וראיתי בב"ש אעה"ז (סי' קנה סעיף קטן יט) שהקשה אהא דקאמר כ"ז שלא הביאה ש"ש חשובה כקטנה אפי' נולדו בה סימני איילונית אבל אם היא בת עשרים ונולדו בה סימני איילונית חשובה כגדולה למפרע מזמן שהיתה י"ב. והקשה בב"ש א"כ איך ממאנת ומותרת לאחר ניחש שמא ימצא בה סימני איילונית והרי היא גדולה למפרע ואע"ג דלא חיישינן למיעוטא שמא איילונית היא דקיי"ל כחכמים ולא כר"מ דחייש למיעוטא מ"מ הכא דניכר ריעותא דלא הביאה ש"ש ומכש"כ כשנולדו בה סימני איילונית למה תמאן. ותירץ דא"כ שהיא איילונית בל"ה הוי קידושיה קדושי טעות כיין שלא הכיר בה יעו"ש. ומשמע מדבריו דס"ל דאחר י"ב שלא הביאה ש"ש דהוי ריעותא איתרע לה רובא דלא איילונית נינהו. ולכאורה יש ראיה לדברי הב"ש מדה"ת יבמות (דף פ שם) דכתבו נעשה סריס למפרע ולקי על החלב שאכל מבן י"ג דקשה טובא הא כיון שרוב לאו סריסים הם ואזלינן בתר רובא א"כ בשעת אכילה הי' היתר גמור לאכול והאיך יש לחייבו מלקות אלא וודאי דכיון שהגיע לשנים ולא הביא ש"ש איתרע ליה רובא ויש לחוש שמא הוא סריס למפרע כמ"ש הב"ש. וכן מצאתי בחדושי הגרעק"א בלקוטים לקדושין שכתב דצ"ע לדינא בנשואה לכהן והיתה יותר מי"ב שנים ולא הביאה ש"ש אם חוששין לה מדאורייתא שמא היא איילונית ולא תאכל בתרומה ואם מתה לא לטמא לה כהן דבזה ליכא למיזל בתר רובא דהא יצאה מהרוב דרוב נשים יש להם ש"ש בסיף שנת י"ב יעו"ש. אבל באמת לא נראה הכי דבהך ריעותא שלא הביאה ש"ש תצא מרובא דעלמא דניחוש שמא היא איילונית דהא י"ל דשמא נשרו השערות. וראיה לזה מקדושין (דף ד) גבי ויצאה חנם אין כסף דקאמר לא נצרכא אלא לעיקר זבינא דאיילונית סד"א דאית לה נערות זביני זבינא ודלית לה נערות לא הוי זביני זבינא יעו"ש והקשו בתוס' הא בקטנותה איך נדע שלא תביא סימני נערות דסימני איילונית היינו כשהוא בת עשרים יעו"ש והא לכאורה מאי הקשו די"ל סד"א דאחר י"ב שלא הביאה ש"ש אף דחשובה כקטנה למיאון ולכל דבר מ"מ כיון שיש ריעותא שלא הביאה ש"ש יש לחוש למיעוטא דאיילונית ושוב אין האב יכול למוכרה דאיילונית לאו בת זביני היא ובעי שפיר קרא דאף איילונית בת זבינא היא אלא ודאי מוכח מזה דלא אמרינן האי סברא ולעולם אזלינן בתר רובא ואף כשהגיעה לכלל שנים ולא הביאה ש"ש לא חוששין למיעוט איילונית בלי סימנים וכמ"ש דזה לא הוי ריעותא כלל. שוב התבוננתי דיש לדחות דתוס' הקשו אליבא דרב דס"ל דנעשה גדול למפרע ולדידי' לעולם לא מצי האב למכור בתו אחר י"ב כשלא הביאה ש"ש אם נימא דזה הוי ריעותא ונפקא מרובא דלאו איילונית נינהו דאף אם נימא דאיילונית בת זבינא היא משום דכיון דיש לחוש למיעוט איילונית א"כ היא גדולה למפרע מבת י"ב שנה כדס"ל לרובא דראשונים ואינו יכול האב למכור אחר י"ב שנים אף שלא הביאה ש"ש אלא בקטנותה קודם י"ב ושפיר הקשו בתוס' דבקטנותה איך נדע שלא תביא סימני נערות אבל מ"מ נראה מסברא דגם אחר י"ב כשלא הביאה ש"ש מ"מ צריך למיזל בתר רובא דהא שלא הביאה ש"ש לא הוי ריעותא כלל וכמ"ש. והא דמבואר מדה"ת יבמות שם דאכל חלב מבן י"ב שנים דלקי ולא אמרינן כיון שאזלינן בתר רובא א"כ הוא היתר גמור לאכול חלב מה"ת בקטנותו ואיך לקי על אכילתו לק"מ דהא לענין אכילת חלב גם אם לאו סריס הוא והשערות נשרו ג"כ אסור לאכול חלב דהא הוי גדול בשביל השערות ואף דיש לחוש שמא לא הביא כלל שערות ויביא אח"כ קודם עשרים וא"כ הוא קטן באותה שעה מ"מ מספיקא אסור מה"ת לאכול החלב ושפיר י"ל דאח"כ שנתברר הדבר למפרע דהוא גדול בשעת אכילה לקי שפיר וכ"כ הש"ש ש"א פ"ג דמשום דהוי ספיקא דאורייתא אסור לאכול החלב כשהוא בן י"ב שנה וכשהביא סימני סריס לקי שפיר דאיגלאי מילתא למפרע שהיה גדול יעו"ש זולת מה שהוכיח הש"ש מזה דשי' תוס' דספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת אינו מוכרח די"ל דכיון שלר"א קאמר רב הא שמעתתא כמ"ש בתוס' שם וכבר כתבו האחרונים דר"א דס"ל דבחתיכה אחת חייב אשם תלוי עכ"ר ס"ל דספיקא אסור מה"ת ומשו"ה אין ראיה מזה. עכ"פ לפמש"כ דגם אחר שהגיע לשנים ולא הביא ש"ש אין לחוש למיעוט סרים ואיילונית א"כ ניחא שפיר הסוגיא דיבמות וב"ב שם דלא חיישינן שמא לא יביא ש"ש והרי הוא גדול למפרע דאזלינן בתר רובא דרוב אנשים לאו סריסים נינהו ואין ראיה כלל לחידושו של בעל הק"א דאם נעשה סריס בלי סימנים רק שלא הביא ש"ש לרוב שנותיו מודה רב דל"א דנעשה גדול למפרע אלא דל"ש וכמ"ש

וכן מוכח מדברי הראב"ד והריטב"א שהקשו בקדושין שם דקאמר לא נצרכא אלא לבגר דאיילונית והקשו הא היכי משכחת לה אם מכרה בעודה קטנה בל"ה תיפוק בש"ש אלא כשמכרה באופן שתיפוק בשביל בגר דאיילונית א"כ היא אחר י"ב ולרב דנעשה גדול למפרע הא בל"ה איגלאי מילתא למפרע דגדולה היתה ומכירתה לאו כלום הוא יעו"ש ואם נימא דבגדלות של ל"ה שנים לא אמרינן דנעשה גדול למפרע וכמ"ש הק"א א"כ הא משכחת שמכרה אביה כשהיא בת ל' ולא הביאה ש"ש וכשנעשה ל"ה יוצאה בבגרות דאיילונית ובהכי לא אמרינן שנעשה גדולה למפרע ומדטרחו הראב"ד והריטב"א ולא ניחא להו לאוקמי כה"ג מוכח שפיר דס"ל דלמ"ד דנעשה גדול למפרע גם כשנעשה גדול ע"י רוב שנותיו בלי ש"ש נמי דינא הכי

וראיתי במל"מ הלכות עבדים שכתב להסתפק אם יש כח באב למכור את בתו מבת י"ב שנה ומחצה והביאה סימני איילונית הניכרים בקטנותה דאפשר כשבא האב למוכרה חשוב כמוציא מחבירו ואמרינן לאב אייתי ראיה דלאו איילונית היא וזבנה. ולכאורה יש למיפשט האי ספיקא מהא דהקשו תוס' והראשונים בקדושין (דף ד) שם לס"ד דאיילונית לאו בת זבינא היא דבקטנותה האיך נדע כשהיא איילונית יעו"ש ואם נימא למ"ד דנעשית גדולה למפרע אין האב יכול למכור את בתו מבת י"ב שנה כשהביאה סימני איילונית הניכרים בקטנותה משום דכיון שהביאה סימני איילונית יצאה מכלל רובא דרוב נשים לאו איילונית נינהי והוי ספיקא שמא היא איילונית והוי גדילה למפרע א"כ ה"ה לס"ד דש"ס קדישין שם דאיילונית לאו בת זביני היא כלל א"כ גם כשהביאה סימני איילינית הניכרים קודם י"ב שנה נמי לא מצי האב למכור את בתו משום ספק שמא היא איילונית דלאו בת זביני היא וא"כ ניחא שפיר דבעי קרא דאיילונית בת זבינא היא דאם נימא דאיילונית לאו בת זבינא היא אין לאב למכור את בתו בקטנותה כשנולדו לה סימני איילונית משום המוציא מחבירו עליו הראי' דלאו איילונית היא ובת זביני היא ומספיקא לא יכול האב למכור וכמ"ש תוס' יבמות (דף פ ע"ב) ד"ה עד דאותן שיש בהם סימני סרים בקטנותן ליכא רובא מתוקנים ולאו סריסים הם וכיון דנפקי מרובא דעלמא דלאו איילונית נינהו ע"י סימני איילונית הניכרים בקטנותה שוב לא יכול האב למכור משום ספק איילונית ובעי שפיר קרא דאיילונית בת זבינא היא ולא שייך בכה"ג לומר איצטריך קרא למעוטי ספיקא וכמ"ש תוס' בחולין (דף כג) ומדהקשו בתוס' וראשונים בקדושין שם יש להוכיח דכה"ג לא חשוב האב המוציא מחבירו לענין שאינו יכול למכור את בתו משום ספיקא בעלמא כמ"ש המל"מ לצדד שם וא"ש

והנה מכבר אמרתי בזה ליישב מה שהקשו האחרונים על דה"ת יבמות שם שכתבו ולקי על החלב שאכל דלא חשוב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה הי' ספק שמא יביא ש"ש קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה יעו"ש והא בסנהדרין (דף סט) פשיט הגמרא דאזלינן בתר רובא מהא דתניא בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה וחייבין עלי' משום אשת איש כו' ואמאי דילמא