גנת ביתן סא

שהכחישו ואמר שהגוילין נעבדו לשמן וכשהשיבו דהס"ת ביד לוקח דהוי הלוקח מוחזק בשכרו ובהס"ת דכה"ג מפסיד הסופר שכרו משום דבתרי הודאות דסתרי אין מוציאין מיד המוחזק והכא שהלוקח מוחזק אין מוציאין מידו ומש"ה קאשמעינן שפיר כה"ג הדין דמתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת ולפמש"כ היה השאלה הס"ת ביד מי ונוגע שפיר להוראה ולדינא דמשום שהס"ת ביד לוקח מפסיד הסופר שכרו משא"כ אם הס"ת הי' ביד הסופר וא"ש. וכן ראיתי שכתב בס' חו"ד (סי' קכז) דמש"ה מפסיד הסופר שכרו משום דתרי הודאות דסתרי אין מוציאין מיד המוחזק יעו"ש ולפ"ז מיושב שפיר קו' הראשונים שהקשו בהא ששאלו ס"ת ביד מי וכמש"כ. והנה מענין לענין באותו ענין ראיתי מה שכתב בס' שו"ת ע"א (ס"א אות ה) בהא דהביא המ"א או"ח (סי' לב) דעת הפוסקים דד' בתים של ראש מהני כשחיברם ע"י תפירה ודבק וכתב הע"א וז"ל ודע שבסנהדרין (דף פח) בסוגיא דזקן ממרא שנינו חמש טוטפות לעבור על דברי סופרים חייב ומפרש הש"ס דאין חייב על דבר שעיקרו מה"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם מוסיף גורע ואנו אין לנו אלא תפילין אליבא דר' יהודה שאם הוסיף בית חמישי גורע ופוסל את התפילין משום דבית חיצון שאינו רואה את האויר פסול והמעיין בשמועה זו יראה שע"כ יש בו להוסיף משום ליתא דבל תוסיף הוא ואין זה גדר מדבין בגד על בית החיצון דלא שייך בל תוסיף כה"ג ותוספת נקרא כשעשה תוספת בית אחר וגרע התפילין בתוספת שהוסיף וע"כ מיירי בחיברו אל הבתים וא"כ מוכח דדיבוק מהני בתפילין דאם נימא שלא מהני א"כ בל תוסיף נמי ליכא עכ"ד. ונפלאתי מאד על רום חכמתו שאזיל בזה בתר איפכא הא מסוגיא זה יש להוכיח דדיבוק אינו חיבור דאם נימא שדיבוק הוי חיבור א"כ מאי פריך הש"ס שם אי הכי גבי תפילין נמי אם עביד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואי עביד חמשה בתים גרוע ועומד הוא ומשני האמר ר' זירא בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול והא בל"ה משכחת דעביד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו ודבקו בדבק להד' בתים וכיון שדבק חשוב חיבור א"כ לא שייך האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דבתפילין מהני חיבור ודיבוק ואחר שדבקו הד' בתים והי' התפילין כשרים דבקו בדבק בית חמישי ולא שייך האי לחודה קאי כו' וגם לא שייך גרוע ועומד הוא דקודם שדבקו לבית החמישי היו התפילין כשרים ושפיר מיקרי ויש בו כדי להוסיף ואם מוסיף גורע דלא דמי לציצית אם קשר עליון דאוריתא ובלולב אם צריך אגד דלא משכחת שאגדו המין החמישי באגודה אחת או שקשרו החוט הנוסף בהקשר דגרוע ועומד ואם עומד המין החמישי והחוט חוץ לקשר ולאגודה א"כ האי לחודא קאי והאי לחודא קאי ולא שייך בציצית ובלולב יש בו כדי להוסיף ואם מוסיף גורע אבל בתפילין אם חיבור ותפירה הוי דיבוק להד' בתים א"כ משכחת בפשוט שאח"כ חיבר ודיבק בית חמישי ומיקרי שפיר יש בו כדי להוסיף ואם מוסיף גורע ולמאי צריך הא דר' זירא שבית חיצון שאינו רואה את האויר פסול אלא וודאי מוכח מזה דדיבוק לא הוי חיבור בד' בתים שבתפילין ובעי דווקא דד' בתים של ראש שיהיה מעור אחד כדפסק בשו"ע או"ח (סי' לב שם) וא"כ דמי שפיר תפילין לציצית ולולב שאם עשה מעור אחד החמשה בתים גרוע ועומד הוא ואם עשה ד' בתים מעור אחד והוסיף בית חמישי א"כ האי לחודא קאי והאי לחודא קאי דכיון שדבק לא הוי חיבור ומש"ה הוצרך להא ויש בו כדי להוסיף ואם מוסיף גורע בתפילין משום דכ"ז שבית חיצון שאינו רואה את האויר פסול ולא משום דליתא בבל תוסיף וא"כ מוכת מהא דדבק לא הוי חיבור ולכאורה הוא ראיה נכונה ואינני יודע שראיתי בשו"ת רבותינו האחרונים מפלפלים הרבה בזה אם בעי עור אחד ואם דיבוק הוי חיבור ולפמש"כ מסוגיא זו מוכח ומבואר דדיבוק לא הוי חיבור

סימן טו

בהא דאיתא ביבמות (דף פ) דאמרינן דנעשה גדול למפרע

ביבמות (דף פ) איתמר אכל חלב מבן שתים עשרה ויום אחד עד בן שמונה עשרה ונולדו בו סימני סריס רב אמר דנעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותו שעה. והפוסקים פסקו כרב. ויש להסתפק אם דוקא כשנולדו בו סימני סריס אמרינן דנעשה סריס למפרע אבל אם לא נולדו בו סימני סריס אלא שלא הביא שתי שערות עד רוב שנותיו דקיי"ל דהוי ג"כ גדול לא אמרינן דנעשה גדול למפרע מבן י"ג שנה או דילמא דל"ש. ולכאורה נראה דאין לחלק בין גדלות לגדלות דכשם דכשנולד בו סימני סריס אמרינן איגלאי מילתא למפרע דהוא סריס ונעשה גדול לשנות י"ג ה"ה אם לא הביא ש"ש עד רוב שנותיו י"ל נמי דהוברר הדבר למפרע דהא שלא הביא שערות משום דהוא סריס מש"ה י"ל דנעשה גדול למפרע. אבל מצאתי בס' קרן אורה יבמות שם שכתב להוכיח דדוקא כשנולדו בו סימני סריס אמרינן דנעשה גדול למפרע ולא כשלא הביא ש"ש עד רוב שנותיו מהא דאמרינן בב"ב (דף קנה) קטן מאימתי יכול למכור בנכסי אביו חד אמר בן עשרים וחד אמר בן י"ח ופריך מהא דבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו וערערו עליו בני משפחה לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו לרבי עקיבא מהו לבודקו ובשלמא למ"ד בן י"ח שפיר יש לבודקו אם לא אייתי ש"ש קטן הוא אלא למ"ד בן כ' כי לא אייתי ש"ש נמי גדול הוא כדתנן בן עשרים שלא הביא ש"ש והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם ומשני דאיתמר עלה והוא שנולדו בו סימני סרים וקשה אפי' למ"ד בן י"ח היכי מצי בני המשפחה לערער ולהוציא מיד המוחזק והא נכסים ביד לוקח הוי והא הוא לעולם בספק גדול ומכירתו מכירה דשמא לא יביא ש"ש עד עשרים והרי הוא סריס ונעשה גדול למפרע אלא ודאי דלס"ד דגמרא שם דאף בלא סימני סריס נעשה סריס מבן עשרים לא אמרינן דנעשה גדול למפרע והוא הדין למסקנא לרוב שנותיו דנעשה סריס בלא סימנים נמי לא אמרינן דנעשה גדול למפרע יעו"ש

ול"נ דלאו ראיה היא דלמ"ד קטן מוכר בנכסי אביו בן י"ח שפיר ניחא הא ששאלו מהו לבודקו דאם לא ימצא לו ש"ש קטן הוא בוודאי דממ"נ לרב דס"ל ביבמות שם דאמרינן שנעשה סריס למפרע הא איהו ס"ל בב"ק (דף מו) גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאזלינן בממון אחר הרוב א"כ יש להוציא מיד המוחזק בנכסים משום רוב אנשים לאו סריסים הם ומדלא הביא ש"ש עדיין קטן היה בשעת מכירה ועוד יביא ש"ש קודם עשרים ולשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב הא פליג ביבמות שם וס"ל דאמרינן קטן היה באותו שעה ונעשה גדול אח"כ וממ"נ שפיר ניחא הא דשאלו מהו לבודקו למ"ד בן י"ח וא"ש אבל לעולם אימא לך דלרב דס"ל דנעשה גדול למפרע אף כשנעשה סריס בלא סימנים רק ברוב שנותיו או לס"ד דגמרא שם מבן עשרים לחוד אמרינן נמי דנעשה גדול למפרע וכמ"ש

ולפי"ז ניחא נמי מה שהקשה בקרן אורה שם מהא דתנן ביבמות (דף צו ע"ב) אחד שהוא בן ט' שנים ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא ש"ש ולדברי רב הא אין שניהם שוים דבן עשרים שלא הביא ש"ש יש ספק אם הוא גדול או קטן דשמא לא יביא שערות עד רוב שנותיו והרי הוא נעשה סריס למפרע ולפמש"כ ניחא דהא קיי"ל דאזלינן בתר רובא ורוב לאו סריסים הם וא"כ הוא קטן כשלא הביא ש"ש בלא סימני סריס עד רוב שנותיו מטעם רובא וז"פ: