גנת ביתן ס

שפיר יש למיגזר שאסור ללמוד בו כדי שלא יבוא לקרות שיש פסול דאורייתא לשי' רש"י מגילה (דף יז) דמצות קריאת התורה הוא מדאורייתא ואף לשי' תוס' שם בד"ה כה"ת שמצות קריאת התורה ליכא דאורייתא אלא מדרבנן מ"מ פרשת זכור מודי שהוא מדאורייתא וא"כ גזרינן לימוד בס"ת פסולה אטו קריאת בפרשת זכור שהוא מדאורייתא וגם י"ל שיש למיגזר אטו שיבוא לצאת בו מצות כתיבת ס"ת שמצוה מדאורייתא על כל אחד שיכתוב ס"ת לעצמו משום שנאמר ועתה כתבו לכם השירה הזאת כדאיתא בשו"ע יו"ד (סי' ער) ולפמש"כ הפוסקים בעי דווקא שיהיה ס"ת כשרה לקרות בו בציבור ואם הס"ת פסולה אינו יוצא מדאורייתא במצות כתיבת ס"ת וגזרינן לימוד ס"ת פסולה אטו האי אבל בס"ת שלא נכתבו האזכרות לשמן והעביר עליהן קולמוס לקדשן דלרבנן שס"ל דאין השם מן המובחר נראה נמי שאינו אלא מדרבנן בעלמא אבל לא מה"ת א"כ לא שייך עוד למיגזר ולאסור ללמוד בהס"ת אטו קריאה או לצאת ידי מצות כתיבת ס"ת כיון שזה גופא אינו אלא מדרבנן והוי כעין גזרה לגזרה וא"כ ראוי הס"ת להעביר הקולמוס על כל האזכרות שלא נכתבו לשמן ולקדשן ויהיה ראוי ללמוד בו ואף שלרבנן דפליגי אר' יהודה וס"ל דאין השם מן המובחר אינו אסור אלא לקרות אבל לא ללמוד וכמ"ש ומש"ה קאמר ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות משום דבעי להעביר בקולמוס על כל האזכרות ולקדשן אבל שכר דס"ת כוליה לא הפסיד דאחר שיעביר בקולמוס יהיה ראוי הס"ת ללמוד בו וכמ"ש הרא"ש שהי' לומדין בס"ת דכיון שאחר העברת בקולמוס ליכא אלא איסור דרבנן גרידא שאין השם מן המובחר וראוי ללמוד בו וא"כ לא הפסיד כולי אגרא דס"ת ור"א השיב לו שכל ס"ת שאין האזכרות כתיבות לשמן אינו שוה כלום משום שס"ל שגם אחר העברת בקולמוס אסור לרבנן אף ללמוד בו דלעולם גזרינן לימוד אטו קריאה וא"כ אינו שוה הס"ת כלום ולפמש"כ מיושב שפיר דר' ירמיה ס"ל נמי כרבנן דפליגי אר' יהודה שאין השם מן המובחר דיחיד ורבים הלכה כרבים ומדוקדק שפיר הא דקאמר נהי דהפסיד שכר אזכרות דהעיקר מה שס"ל דראוי הס"ת ללמוד בו אינו אלא אחר העברת הקולמוס משום דס"ל דכולי האי לא גזרינן ללמוד בו אטו לקרות וא"כ שפיר הפסיד שכר אזכרות כיון שכתיבת הסופר האזכרות שלא לשמן לא מהני מידי דצריך להעביר עליהן בקולמוס ולקדשן ומיושב הסוגיא לפ"ז לנכון. וניחא נמי הא דקאמר בעובדא דגווילין התם איכא למימר טעי בדר' ירמיה אבל הכא דקמפסיד כולי אגרא ואתא ואמר אימר קושטא הוא דקאמר דלפמש"כ הא דר' ירמיה לא שייך אלא באזכרות שלא נכתב לשמן דיש להעביר עליהן בקולמוס ויהי' ראוי ללמוד בו משום דהפסול אינו אלא מדרבנן וכולי האי לא גזרינן ללמוד בו מש"ה ס"ל דלא מפסיד כולו אגרא והפסיד שכר אזכרות ושכר דס"ת כולי' לא הפסיד אבל גבי גוילין שלא נעבד לשמן דהוא פסול דאורייתא בוודאי ר' ירמיה מודה דהפסיד שכר דס"ת כולי' דמודה ר' ירמיה שאסור ללמוד בו אטו לקרות בו או לצאת ידי מצות כתיבת ס"ת שהוי דאורייתא וכיון שהפסול דאורייתא דאינו ראוי לקריאה או לצאת מצות כתיבת ס"ת וגזרינן שאסור גם ללמוד בו וא"כ לכו"ע הפסיד שכר דס"ת כולי' שאינו שוה כלום וגם ר' ירמיה מודה בהא ושפיר קאמר דהכא דקמפסיד כולי אגרא ואתא ואמר אימר קושטא קאמר ומיושב שפיר קושית כתר"ה באופן שלפמש"כ בא המהרש"ל בחכמת שלמה להוסיף על פי' חידושי הר"ן כדי שיהי' הסוגיא מיושב יפה שלא תיקשי על חדושי הר"ן שמפרש שר' ירמיה ס"ל דמהני העברת בקולמוס בכל האזכרות לקרות בו דזה אינו אלא לר' יהודה ורבנן פליגי עלי' וגם לר' יהודה י"ל דע"כ לא קאמר אלא בחדא אזכרה כדתנן היה צריך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת שמעביר בקולמוס ומקדשו אבל לא בכולי אזכרות דמחזי כמנומר וקשה טובא לומר שר"י ס"ל דבכולי אזכרות מהני העברה בקולמוס ומש"ה הוסיף המהרש"ל דאחר העברה בקולמוס אינו כשר אלא ללמוד בו וכמ"ש ולפ"ז מיושב יפה פי' הגמרא וניחא נמי קו' כתר"ה

והנה בענין זה אמרתי בקו' הראשונים שהקשו למאי שאל ר' אבהו לההוא דאתא ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עיבדתי לשמן ס"ת ביד מי וכיון שאמר ס"ת ביד לוקח א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת והא אם היה הס"ת ביד הסופר כש"כ דמהימן הסופר לפסול הס"ת כיון שהוא בידו ודבר שבידו נאמן ע"א לפסול ולאסור כדאיתא התם היה עושה עמו בטהרות וא"ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו היה עושה עמו בזבחים וא"ל זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן דכל שבידו נאמן א"כ ה"ל למימר סתם נאמן אתה לפסול ס"ת. והב"ח יו"ד (סי' רפא) מביא בשם הרא"ש שתירץ דאם אמר לו סתם היו טועים לומר דס"ת הוא ביד הסופר ונאמן לפסול ס"ת משום שבידו וכדי לברר הדבר שאל ס"ת בידי מי ולאשמעינן דגם שהס"ת ביד הלוקח נאמן הסופר לפסול הס"ת משום מיגו שנאמן להפסיד שכרו והש"כ שם מיאן בתירוץ זה דכדי לברר הדבר היה לו לפרש שנאמן אתה לפסול הס"ת מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך ולמאי שאלו ס"ת ביד מי והב"ח והש"כ תירץ דשאלו ס"ת ביד מי כדי שידע ר' אבוה אם הסופר כתב לו בחנם או בשכר ולאשמעינן דהיכי שכתב לו בשכר נאמן לפסול הס"ת משום מתוך שנאמן להפסיד שכרו ואם כתב לו הסופר בחנם א"כ לא שייך האי טעמא ושאלו ס"ת ביד מי ויבין מתוך תשובתו אם הוא כותב בשכר ומיקרי לוקח או כותב בחנם ומיקרי סופר וכשהשיבו ס"ת ביד לוקח הרי דהיה כותב בשכר א"ל שנאמן משום מיגו שנאמן להפסיד שכרו וגם זה דחיק טובא אם היה רוצה לברר אם היה כותב בחנם או בשכר היה לו לישאל בפירוש ולא לישאל שאלה שאינו נוגע להוראה שמתוך התשובה יבין דבר ושמא לא ישיבהו כהוגן כיון שלא שאלו בפירוש וע"כ נ"ל פי' הסוגיא עפ"י דאיתא בשו"ע חו"מ (סימן פח סעיף יב) בטענו חיטין והודה לו בשעורין דפטור ויש אומרים הטעם דפטור משום דחשוב כאלו הודה התובע שאינו חייב לו שעורין והקשה הש"כ דא"כ אמאי מהני תפיסה כדאיתא שם תפס שעורין תפיסתו תפיסה והלא כבר הודה התובע שאינו חייב לו שעורין ותי' בשם קצה"ח בשם הראשונים דכשם בתרי ותרי קיי"ל דאין מוציאין מידו ואם תפס לא מפקינן מיניה ה"ה בטענו חיטין והודה לו בשעורין דהתובע הודה שאינו חייב לו שעורין והנתבע הודה שתובע לו שעורין והודאת בע"ד כמאה עדים דמי והוי תרי הודאות דסתרי הדדי והוי כתרי ותרי דאי תפס לא מפקינן מיניה ובלא תפס פטור מן השעורים דמאי חזית דאזלת בתר הודאת הנתבע זיל בתר הודאת התובע שמדטענו חיטין הרי הודה שאין חייב לו שעורין יעו"ש וא"כ לפמש"כ תוס' שם ד"ה אמר די"ל דהסוגיא מיירי במכחישו היינו שהלוקח אומר שיודע שנעבדו הגוילין לשמן א"כ איכא הכי תרי הודאות דסתרי הדדי בענין שכר הסופר דהסופר שהודה שלא עיבד הגוילין לשמן א"כ מפסיד שכרו והלוקח שמכחישו ואומר שיודע שהגוילין מהס"ת נעבד לשמן א"כ צריך לשלם להסופר שכרו ובתרי הודאות דסתרי הדדי פטור מלשלם אבל אם תפס לא מפקינן מיניה וא"כ אם היה הס"ת ביד הסופר א"כ הוא מוחזק בהס"ת והוי כתפס שלא מפקינן מיניה הס"ת בלי דמי שכרו דאף שלפי הודאת הסופר דלא נעבד הגוילין לשמן א"כ הפסיד שכר כתיבת הס"ת אבל מאי חזית דאזלת בתר הודאת הסופר שהפסיד שכרו הא איכא הודאת הלוקח שהודה שנעבד הגוילין לשמן וחייב לשלם שכרו דהוי תרי הודאות דסתרי הדדי והודאת בע"ד כמאה עדים דמי וחשיב כתרי ותרי דאין מוציאין ואם תפס לא מפקינן מיניה וא"כ שהסופר מוחזק בהס"ת אין מפסיד שכרו כלל ור' אבהו שבעי לאשמעינן הדין דמתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת מש"ה שאל מקודם ס"ת ביד מי דאם הס"ת הוא ביד הסופר א"כ לא מפסיד שכרו כלל דהא תפיס בהס"ת ואיכא הודאות הלוקח