גנת ביתן נט

חל למפרע ההפרה משום שאינו בעיקרו של נדר וכמש"כ וא"כ ה"ה לענין תנאי שנדר על תנאי ועדיין לא נתקיים התנאי ולא חל הנדר והתירו חכם הנדר י"ל שפיר שאף שאח"כ שנתקיים התנאי איגלאי מילתא למפרע שחל הנדר מ"מ ההתרה לא חל למפרע דבעיקרו של נדר שעדיין לא חל לא אמרינן איגלאי למפרע שיחול ההתרה וכמש"כ ושפיר כתב המהרש"א במו"ק בישוב קו' התוס'

והנה בענין זה ראיתי ביאור הגר"א (סי' רלד סעיף כג) ולא הבינותי דבריו הקדושים שהביא בשם הגמ' פ"ג דשבת שיש ראי' להסוברים דאחר הקמת הבעל לא מהני התרת חכם מהא דמתיב רמב"ח בשבת (דף מו) מפירין נדרים בשבת ואמאי לימא מי יימר דמיזדקק לה בעל וקשה הא אמרינן שם דאי לא מיזדקק לה חכם סגי בשלשה הדיוטות א"כ מאי קאמר מי יימר דמיזדקק לה בעל והלא תובל לילך לפני שלשה הדיוטות ויתירו לה הנדר אלא וודאי מוכח דאין אדם יכול להתיר אחר קיומו של הבעל יעו"ש. ולא אבין חדא דהא משמע מהסוגיא שם דמתיב רמב"ח ממתני' דשבת דתנן מפירין נדרים בשבת אפי' שלא לצורך שבת ונשאלין אלא לצורך שבת וא"כ היכי שליכא צורך כגון שיש לה פירות אחרים א"כ בשבת לא מיזדקק לה שלשה הדיוטות דאין נשאלין נדרים שלא לצורך שבת ודווקא הפרת הבעל התירו משום שהשעה עוברת אבל לא בשאלה. ודוחק לומר שהגר"א ז"ל יפרש דרמב"ח מותיב מברייתא דר"ז דאין מפירין נדרים בשבת אלא לצורך שבת וא"כ שאיכא צורך שבת הא גם אי לא מזדקק לה בעל תוכל לילך לפני שלשה הדיוטות דהא מהסוגיא משמע דמותיב ממתני' וכמ"ש הגרעק"א ובעל תפארת ירושלים שם. ועוד לא הבינותי מאי ראי' הוא להסוברים דאין התרת חכם מועיל אחר קיומו של הבעל הא לכו"ע תיקשי אמאי הוי מוקצה בשבת משום דמי יימר דמיזדקק לה בעל הא לא הוי מוקצה והסח הדעת משום דאכתי יש התרה לפני שלשה הדיוטות דהא לא הקים לה בעלה ומאי שייכות הוא להפלוגתא אם מהני התרה אחר הקמה. ואפשר י"ל בכוונת הגר"א ז"ל דלמ"ד דאין התרה מועיל אחר הקמה הוי מוקצה דאסח דעתה מהפירות שנדרה דשמא יקיים הבעל את נדרה ביום שמעו וא"כ לא מהני עוד התרת חכם או ג' הדיוטות. אבל זה דוחק טובא דהא לא מצינו רק שאסחה דעתה משום מי יימר דמיזדקק לה בעלה להפרת הנדר אבל שתסיח דעתה שמא יקיים לה בעלה לא מצינו כלל ואפשר עוד לדחוק דלמ"ד שאין מועיל התרת חכם או ג' הדיוטות אחר הקמת הבעל א"כ ניחא דאסח דעתה מהפירות והוי מוקצה בשבת דמי יימר דמיזדקק לה בעלה להפרת הנדר וגם חכם או שלשה הדיוטות לא יזדקקו לה שיחושו שמא קיים לה בעלה הנדר דלא מהני עוד התרה ומש"ה הוי מוקצה אבל למ"ד דמהני התרת חכם או ג' הדיוטות אחר הקמת הבעל א"כ לא הוי מוקצה אף דמי יימר דמיזדקק לה בעלה להפרת הנדר מ"מ מהני התרת חכם או ג' הדיוטות ומאי פריך בשבת שם אבל כ"ז דחוק טובא בכוונת רבינו הגר"א וצע"ג

סימן יד

מה שכתבתי לגיסי הגאון ר' מאיר נ"י מסלוצק

מה שהקשה כתר"ה הגנ"י בש"ס (גיטין נד ע"ב) בהא דההוא דאתי לקמי' דרבא א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן א"ל ס"ת בידי מי א"ל ביד הלוקח א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת א"ל ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כוליה מי הפסיד א"ל אין שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום. ואיתא שם עוד ההוא דאתא לקמיה דר"א א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת. ומ"ש מדר"א התם איכא למימר טעי בדר"י הכא כיון דקמפסיד כולו אגרא ואתא ואמר אימר קושטא קאמר. והקשה כ"ת לפמש"כ המהרש"ל שם בטעמא דר"י דקאמר נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת מי הפסיד דס"ל אף שהס"ת פסולה אסור לקרות ביה אבל מ"מ שוה הס"ת ללמוד בה שהיו לומדים בס"ת וכמ"ש הרא"ש בהלכות ס"ת ומש"ה לא הפסיד אלא שכר אזכרות אבל לא שכר הס"ת כולה ור' אמי השיב שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום משום דס"ל דגם ללמוד אסור בס"ת פסולה דחיישינן שמא יקרא בו אלא צריך גניזה מש"ה אינו שוה כלום יעו"ש וא"כ מאי קאמר התם איכא למימר טעי בדר"י הכא כיון דקמפסיד כולו אגרא ואתא ואמר אימר קושטא קאמר מ"ש הכא מהתם הא הכא נמי לסברת ר' ירמיה שס"ל דמיתר ללמוד בס"ת פסולה ולא גזרינן שמא יבוא לקרית בו א"כ שוה הס"ת ללמוד בו א"כ לא קמפסיד כולי אגרא ולא מפסיד רק מה שהס"ת פסולה לקרות בה וא"כ ה"נ גבי גוילין שג"כ ראוי ללמוד בו ולא מפסיד כולי אגרא וא"כ איכא למימר טעי בדר"י גבי עובדא דגוילין כמו בעובדא דאזכרות ולכאורה יפה הקשה

והנראה לי בזה עפ"י מה שיש להקשות על המהרש"ל שפי' דטעמא דר"י שס"ל דס"ת פסולה מותר ללמוד בה ושוה הס"ת מה שראוי ללמוד בה א"כ האיך קאמר ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת מי הפסיד הא זה שראוי ללמוד ופסול לקרות בו אינו תלוי באזכרות דבאמת גם ללמוד צריך אזכרות שיהיה כתיב בהס"ת והפסיד רק מה שבינו לבינו מה ששוה ס"ת לקרות בו למה ששוה ס"ת ללמוד אבל לא תלוי באזכרות דקאמר נהי דהפסיד שכר האזכרות משמע לפי' המהרש"ל דבינו ובינו מה שראוי לקרות בו למה שראוי ללמוד תליא בשכר אזכרות ובאמת לא תליא מידי באזכרות דגם ללמוד בהס"ת בעי שיהי' כתוב האזכרות. ע"כ נראה לי בכוונת דברי המהרש"ל דבחדושי הר"ן גיטין שם כתב בטעמא דר' ירמיה דאמר נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כוליה מי הפסיד משום דס"ל כר' יהודה דתנן הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו בקולמוס ומקדשי' דברי ר"י וא"כ יכול להעביר בקולמוס את כל האזכרות שלא נכתבו לשמן ומקדשן ומש"ה קאמר ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות דעל האזכרות הפסיד שכרו דכיון שצריך להעביר עליהן בקולמוס אבל שכר דס"ת כוליה מי הפסיד דאחרי העברת בקולמוס את האזכרות כשרה הס"ת לקרות בו דס"ל לר' ירמיה שלר"י דמהני העברה בקולמוס בחדא אזכרה שלא נכתב לשמה ה"ה מהני בכולי ס"ת ור"א דקאמר שכל ס"ת שאין האזכרות נכתבו לשמן אינה שוה כלום משים דס"ל כדקאמר התם ע"כ לא קאמר ר"י דמעביר עליו בקולמוס ומקדשיה אלא בחדא אזכרה אבל בכולי ס"ת לא משים דמחזי כמנומר יעו"ש בר"ן וברשב"א. וק"ל מאי קאמר ר' ירמיה דנהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כולו מי הפסיד משום שראוי להעביר בקולמוס את כל האזכרות שלא נכתבו לשמן דהא חכמים פליגי על ר"י וס"ל דאף בחדא אזכרה אין השם מן המובחר ומכש"כ בכולי אזכרות שבס"ת הא יחיד ורבים הלכה כרבים ומאי דעתו של ר' ירמיה דהס"ת שלא נכתב כל האזכרות לשמן כשרה ע"י העברת הקולמוס. ומש"ה י"ל דמפרש המהרש"ל הסוגיא כפי' חדושי הר"ן ולא מטעמיה דר' ירמיה ור"א פליגי אם מהני העברת הקולמוס על האזכרות שלא נכתבו לשמן לרבנן דפליגי על ר' יהודה וס"ל דאין השם מן המובחר לענין מותר ללמוד בו דבס"ת פסולה ס"ל לתרווייהו דאסור גם ללמוד בו גזרה שמא יבוא לקרות בו וצריך גניזה ואינו שוה כלום אלא בס"ת שלא נכתבו האזכרות לשמן והעביר עליהם קולמוס לקדשן דס"ל לרבנן דאין השם מן המובחר יאסור לקרות בו בהא פליגי ר' ירמיה ור"א וס"ל לר"י דהא דגזרינן בס"ת פסול ללמוד אטו לקרות אינו רק בס"ת שפסול לקרות מה"ת