גנת ביתן ה

בכלל נפש רשע אותה רע יעוי"ש. ולפי זה יש לומר דבזה חלוק גזל הדיוט מגזל גבוה דגזל הדיוט הוא ממצות שכליות, אבל גזל גבוה הוא ממצות שמעיות וחקיריות דאיכא מעילה על ידי הוצאה מרשות לרשות בלא שום הנאה **(והנה בענן מעילה ראיתי בספר נחלת דוד מהגרד"ט ממינסק זצ"ל שכתב לתרץ תמיהת תוס' בהא דתנן נטל אבן או קורה של הקדש ובנאה לתוך ביתו לא מעל עד שידור תחתיו שוה פרוטה ואמר שמואל והוא שהניחה עפ"י ארובה ופירש"י דכשחיברו בבנין שעשה שינוי מעל. והקשו בתוס' הא הוי שינוי החוזר לברייתו. ותירץ בספר הנ"ל דמעילה שאני אף שלא הוי שינוי גמור לענין קנין מ"מ כיון שנהנה בזה שקבעה בבנין הוי כנהנה ופגם כ"ש דמעל יעו"ש באורך. ובמחכת"ה אין מקום לדברים הללו למי שמעיין קצת בדינים אלו דמבואר בגמרא מעילה (דף יח) ובתוס' שם ובמל"מ פ"א מהלכות מעילה דתרי גווני מעילה יש חדא כשנהנה הנאת הגוף כגון הא דתנן שתה בכוס של זהב דכיון שדרך תשמישו בלא פגם נהנה אף שלא פגם מעל ובדבר שדרך תשמישו ע"י פגם כגון בקע בקורדום של הקדש לא מעל עד שיפגום ובהנך מעל אף שלא נתכוין להוציא מרשות הקדש. ועוד גוונא מעילה ילפינן מקרא כשמתכוין להוציא מרשות לרשות ועשה מעשה שמהדיוט להדיוט חשוב זכיה וקנין מעל כדאיתא בהדיא בתוס' שם. ולפי"ז מעילה דהנאת הגוף לא שייך באבן או קורה של הקדש עד שידור תחתיו שוה פרוטה אבל כשחיברו בבנין ולא דר בה וליכא הנאת הגוף לא מעל עד שיעשה שינוי החשוב קנין מהדיוט להדיוט ויהיה מעילה מגוונא דהוצאה מרשות לרשות אבל כשעשה שינוי החוזר לברייתו דלא חשוב קנין מהדיוט להדיוט ולא דר בה בשוה פרוטה מה מעילה יש ושפיר הקשו בתוס' ב"ק שם. ובספר חדש אחד ראיתי שכ' לתרץ תמיהת תוס' ב"ק הנ"ל וז"ל דהא מיירי שהגזבר נטל האבן או קורה של הקדש דבנטילה גרידה לא הוי גזלן דסוף סוף הוא תחת ידו וכשבנאה לתוך ביתו וחיברה בבנין נעשה עליה גזלן ומעל אף כשלא עשה שינוי הקונה או למ"ד דשינוי אינו קונה. וזה אינו דגזבר לא מעל בלי הנאת הגוף אלא כשמוציא מרשות הקדש וזה אינו אלא כשנתנו לחבירו דנתכוין להוציא מרשות אחרת או כשעשה שינוי הקונה מהדיוט להדיוט למ"ד שינוי קונה אבל לא תליא מידי מה ששלח יד באבן או בהקורה ובנאו לתוך ביתי בשינוי החוזר לברייתו ולא דר תחתיו שוה פרוטה ולא מעל כה"ג ושפיר הקשו בתוס' שם וז"ב: ומה"ט ליתא מה שכתב באותו ספר בישוב קו' האחרונים בפסחים (דף כט) דאמרינן דלרנבה"ק דעושה יוה"כ כשבת דפטור מתשלומין האוכל חמץ של הקדש לא מעל והא י"ל בשעה שהגביה והוציא מרשות הקדש להדיוט מעל וכרת ליכא אלא בשעת אכילה. ותי' דלרבנן דחב"פ אסור בהנאה א"כ אף שהוציא מרשות הקדש שוה פרוטה אבל לא הכניס שוה פרוטה דלהדיוט אסור החמץ בהנאה וחמש פרוטות תנן הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה משו"ה איכא מעילה באוכל חמץ דהקדש דוקא בשעת אכילה דנהנה גרונו אף מאיסור הנאה. וזה אינו נכון כלל דהא דתנן חמש פרוטות הן אינו אלא במעילה דהנאה ע"י פגם או שלא ע"י פגם בעינן שיהנה ויפגום בשוה פרוטה אבל במעילה דהוצאה מרשות לרשות לא בעינן כלל שיכניס לרשותו דבר שראוי ליהנות בשוה פרוטה דילפינין מקראי דבזה שהוציא מרשות הקדש ועשה קנין וזכיה החשוב בהדיוט להדיוט מעל והא כתבו הראשונים להוכיח מע"ז (דף מב) דיש זכי' וקנין אף באיסורי הנאה וא"כ הא הוציא שוה פרוטה מרשות הקדש והכניס לרשות הדיוט דיש זכיה באיסורי הנאה וכה"ג שפיר מעל וז"ב. ובגוף קו' האחרונים ראיתי בצל"ח פסחים שם שכתב ליישב בדרך רחוק דמיירי שתחב לו חבירו החמץ לתוך פיו ולא לעסו יעו"ש. ול"נ דהא י"ל דמיירי שקסבר שהחמץ שלו ובתוס' קדושין (דף נה) ובמל"מ הל' מעילה פ"א כתבו דמעילה דהוצאה מרשות לרשות ליכא אלא היכא שקסבר שזה הוא החפץ של אחרים ויתכוין לגזול אבל היכא שקסבר שהוא שלו ליכא מעילה דהוצאה מרשות לרשות אלא מעילה דהנאה גרידא יעוי"ש וא"כ ניחא דלא מעל בשעה שהגביה את החמץ אלא בשעה שנהנה ואכלו ואם כן לרנבה"ק דכרת פוטר מתשלומין לא מעל וניחא בפשוט קו' הצל"ח והאחרונים:)** וגם הנהנה בדבר שאין פגם מעל אף בשלא פגם ואין זה אלא מן החקים ולפי"ז בגזל הדיוט גם קודם שבא לידי המעשה כבר הוא חטא בהרצון ובמחשבה שחושב לגזול את חברו ומורה על התכונה הרעה שבנפשו, אבל בגזל גבוה דהוי ממצות חוקיות הרצון והמחשבה הוא יותר טוב רק המעשה של המעילה הוא עבירה וחטא, וזה שאמר ר' לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה היינו קודם שמעל וגזל במעשה כבר הוא חוטא על רצונו לגזול ולעשוק את רעהו וזה היינו גזל גבוה הקדים מעילה לחטא ר"ל דדוקא אחר המעילה במעשה הוא החטא אבל הרצון והמחשבה הוא יותר טוב וחשוב וכמ"ש רשב"ג אל יאמר אדם אי אפשי בבב"ח ובשעטנז אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עלי וא"ש

ד) בסוכה (דף מה ע"ב) אמר ר' ירמיה משום רשב"י כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן כו'. ונ"ל לבאר מאמרם עפ"י מש"כ המפרשים בביאור הפסוק צדיקים יעלזו לפני ה' ישישו בשמחה דשמחה גופנית חלוקה משמחה רוחנית דשמחה גופנית השמחה רק בשעת החדוה אבל אחר החדוה הוא מלא עצב וחרטה אבל השמח בשמחה רוחנית שמחה של מצוה גם אחר החדוה יש לו עונג מה שהיה שמח בשמחה של מצוה וזה שאמר הכתוב צדיקים יעלזו לפני ה' ר"ל לשם שמים בשמחה של מצוה ישישו בשמחה היינו שגם אחר החדוה ישיש מה שהיה שמח לפני ה'. ובזה בארתי הפסוקים (שמואל ב ק' ו) ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים ויאמר דוד אל מיכל בת שאול לפני ה' אשר בחר בי וגו' ושחקתי לפני ה' ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. וטרחו המפרשים להבין הויכוח של דוד ומיכל בת שאול וטעם תשובת דוד למיכל גם הא דקאמרה מיכל לדוד מה נכבד היום מלך ישראל והא יש לה לאמר מה נקלה היום וכתבו המפרשים דדברה בזה לשון נקיה. ול"נ דאפשר לאמר עפ"י דברי תוס' זבחים (דף טז) ד"ה מיושב שכתבו הא דמבואר שם דת"ח מעיר מיושב והא קשה דמבואר בסנהדרין (דף יט) שאמרו לינאי המלך עמוד על רגליך והא קיי"ל דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ות"ח מוחל על כבודו וא"כ כבודו של מלך עדיף מת"ח ואמאי לענין להעיד מעומד כבוד ת"ח יותר עדיף מכבוד מלך ותרצו די"ל דטעמא שת"ח מוחל על כבודו משום דתורה דיליה היא וכבוד מלך הוא של כל ישראל משו"ה אינו יכול למחול ולגבי המצוה להעיד מעומד אין לחלוק לו כבוד משום דהא שמוחל על כבודו בשביל המצוה לא ירד אימתו על הצבור יעו"ש. ול"נ להסביר הדבר ביתר טעם עפ"י מש"כ תוס' גיטין (דף לו) ד"ה אבל בהא דאיתא שם דנדר ע"ד רבים אין לו הפרה ה"מ לדבר רשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה וכתבו בשם ר"ת משום דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה יעו"ש ואם כן י"ל בפשוט דכבוד ת"ח עדיף מכבוד מלך והא דת"ח יכול למחול על כבודו משום דכבוד תורה דידיה הוא וכבוד מלך הוא של כל