גנת ביתן נח

שם דחדא באידך תליא וכמ"ש ומיושב קושית הגרעק"א ושו"ת אבני מלואים על הרמ"א

והנה רב אחד כתב לי בישוב קושית בעל ישועות יעקב הא דפסיק ותני אין נשאלין נדרים אלא לצורך שבת והא שאלה על ההיקם בכלל שיש לשאול בשבת משום שהוא צורך היום שאם לא ישאל היום לא יוכל עוד לשאול עד אחר יום שמעו ולהפר לשיטת תוס' והר"ן עפמש"כ הגרעק"א בשו"ת (סי' מח) דאף להר"ן דסובר דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו מ"מ אם בו ביום אחר שהקים לה הפיר נדרה ולמחר נשאל על הקמתו חל ההפרה למפרע דכיון שחכם עוקר הנדר מעיקרו וא"כ נעקר ההקמה כלא הי' מעיקרו מש"ה כל אימת דשואל על הקמתו חלה ההפרה למפרע כיון שהפיר ביום שמעו אלא שהיה אחר ההקמה אמרינן כיון ששואל על הקמה חל ההפרה למפרע ודוקא מפיר אחר שאלתו על ההיקם לא מהני אם אינו ביום שמעו יעו"ש וא"כ לא הוי צורך היום לישאל על ההיקם בשבת דהא מפירין נדרים בשבת אף שאינם לצורך שבת א"כ יכול הבעל אחר הקמה בו ביום להפר הנדר ואחר שבת ישאל על ההיקם ויחול ההפרה למפרע ומיושב שפיר קושית בעל הישועות יעקב דשפיר קפסיק ותני אין נשאלין נדרים אלא לצורך שבת ואף שאלת ההיקם בכלל וניחא אף להסוברים דלשאול על ההיקם ולהפר נדרה צריך דווקא ביום שמעי ולא אח"כ דזה אינו צורך שבת דיש לו תקנה להפר הנדר בו ביום ולאחר שבת לשאול על ההיקם ויחול ההפרה למפרע ומזה סייעתא רבא לדינו של הגרעק"א בשו"ת עכ"ד. וזה אינו דבשבת (דף מו) מתיב רמב"ח מפירין נדרים בשבת ואמאי נימא מי יימר דמיזדקק לה בעל וקשה טובא הא במתני' תנן מפירין נדרים בשבת אפי' שלא לצורך שבת וכדקאמר בנדרים (דף עו) משום דהוי שעה עוברת וההפרה מועיל לאח"ש א"כ מאי פריך הא הוי מוקצה הא כיון שאף שלא לצורך שבת מפירין נדרים א"כ אה"נ י"ל דהוי מוקצה וצריך לאמר דנהי דמיפר אפילו שלא לצורך שבת היינו שלא איכפת לה כ"כ אם תחסר ביום שבת דיש לה פירות אחרים לצורך שבת אבל אם באמת אחר הפרה תחסר לה לאכול הפירות משום מוקצה דמי יימר דמזדקק לה בעלה ואין ההפרה מועיל ליום השבת ועיקרו של הפרה, רק לצורך מחר א"כ דמי להכנה דקיי"ל דאין שבת מכין לחול ואף שהשעה עוברת אין להתיר הפרה בשבת כיון שאינו מכין לבו ביום כלל ורק לצורך חול הוא ואין שבת מכין לחול ושפיר פריך אם נימא דאית ליה מוקצה אמאי מפירין נדרים בשבת וכן פי' הגאון בעל תפארת ירושלים במשניות שלהי מ' שבת בישוב קושית הגרעק"א יעו"ש שהביא ראיה לזה מערובין (דף לח) וא"כ האיך יוכל הבעל שהקים נדרי אשתו להפר בו ביום בשבת אחר ההיקם ולשאול על ההיקם אחר השבת א"כ יהי' ההפרה אינו אלא לצורך חול דבשבת כיון שאיכא ההקמה לא חל ההפרה ורק אחר השבת שישאל על ההיקם יהי' חל ההפרה ואף שחל ההפרה למפרע אבל עכ"פ ביום השבת אין היתר כלל מההפרה כל אימתי שלא נשאל על ההקמה א"כ כה"ג אין מפירין נדרים בשבת דהא דתנן מפירין נדרים בשבת שאינם לצורך השבת היינו שאין צורך ונחוץ לשבת כגון שיש לה פירות אחרים אבל מ"מ אחר ההפרה יהי' היתר להנדר ושבת מכין לעצמו אבל אם אחר ההפרה לא יהי' היתר להנדר כלל וההפרה אינו מועיל אלא לאחר שבת כה"ג אין שבת מכין לחול וכדמוכח מפירכת הגמרא שבת שם דפריך אהא דמפירין נדרים בשבת הא הוי מוקצה דמי יימר דמיזדקק לה בעל הרי דלא בעינן שיהיה ההפרה לצורך שבת אבל אם יהי' אחר ההפרה אסור לא שרינן להפר נדרים בשבת וכמ"ש התפארת ירושלים א"כ ה"ה ה"נ אם יפר אחר ההקמה וישאל על ההיקם למחר יהי' ההפרה רק לחול וכה"ג אין מפירין נדרים בשבת דאף שהשעה עוברת מ"מ לא שרינן להפר משבת לחול דאין שבת מכין לחול וז"ב. וא"כ שפיר תקשי דיש לשאול הבעל על ההיקם ויפר לה ביום שמעו בשבת דמשום שהשעה עוברת שאם לא ישאל על ההיקם בו ביום לא יוכל עוד לישאל על ההיקם ולהפר לה דאין לומר שאין השעה עוברת משום שיכול להפר אחר הקמה ולשאול אח"כ על הנדר דזה אינו דכה"ג אסור להפר בשבת משום שאין שבת מכין לחול וא"כ מותר לישאל על ההיקם ומפר לה שיהי' היתר להנדר ביום השבת ושבת מכין לעצמו ושפיר הקשה הגאון בעל ישועות יעקב ולפמש"כ לעיל ניחא שפיר

ובאמת בחידושו של הגרעק"א בשו"ת שם וכן כתב בגליון (יו"ד סי' רלד שם) שאם הפר בו ביום של הקמה ואחר היום נשאל על ההיקם חל ההפרה למפרע נ"ל דאיכא סייעתא רבא מהא דאיתא בשו"ע (סי' רלד סעיף כב) נדרה אשתו וקיים לה ובו ביום הפיר לה הקמתו הקמה ואם נשאל על ההיקם הפרתו שהפר הוי הפרה וא"צ לחזור ולהפר ובש"ך שם (ס"ק לו) ט"ס בכל הדפוסים וכצ"ל הפרתו ראשונה שהפר ביום שמעו אחר הקמה כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו הקמה ראשונה כמו שלא הי' יעו"ש הרי מפורש כדינו של הגרעק"א ואף דבשו"ע שם מיירי שנשאל על ההיקם ביום שמעו רק שהי' ההפרה אחר ההקמה וקודם השאלה על ההיקם והגרעק"א כתב דהפר אחר הקמה ונשאל על ההיקם אחרי יום שמעו אבל מ"מ הוא הדין והוא הטעם דכיון שחכם עוקר ההקמה למפרע ושפיר חל ההפרה דמעיקרא ביום שמעו למפרע ואינו מובן לי שכתב הגרעק"א כנלענ"ד בלי ראיה. ובאמת הוא הדין מבואר בשו"ע שם וכמש"כ. וראיתי בהמהרש"א מו"ק (דף יד) תד"ה שכתב בהא דתנן ואלו מגלחין במועד מי שנשאל לחכם והותר והקשו התוס' והרא"ש למה התירו לו והלא פשע שלא בא להתיר הנדר לפני המועד וכתב במהרש"א שם די"ל דבא זמן התרת הנדר במועד כגון שנדר לפני מועד דמהיום לא יגלח אם יאכל פירות מן המועד ואילך דלא חל הנדר עד חוה"מ ואין מתירין את הנדר עד שיחול עי"ש ולכאורה י"ל לפמ"ש בשו"ע (סי' רלד סעיף כב) דאם הפר הבעל אחר הקמתו ואח"כ שאל על ההיקם חל ההפרה למפרע וממילא חל ההתרה למפרע ואכתי תיקשי דגם כה"ג הי' לבוא להתיר הנדר קודם המועד. אבל באמת צריך לומר דלענין אין מתירין הנדר עד שיחול לא אמרינן הכי דחל למפרע הנדר וממילא חל ההתרה למפרע דכיון שבעת שהתיר הנדר עדיין לא היה הנדר חל א"כ לא עשה ולא כלום ואף שאח"כ חל הנדר למפרע אמרינן שאין התרה חל למפרע וצריך התרה שנית ולא דמי להפיר אחר ההיקם דג"כ בשעת ההפרה לא הי' הפרתו כלום שאין הפרה אחר הקמה מועיל ולא כלום מ"מ אמרינן שאחר ששאל על ההיקם ונעקר ההיקם מעיקרו מועיל למפרע אותו ההפרה דזה אינו כ"כ בעיקרו של נדר ורק ההקמה הי' חוצץ להפרה אמרינן שאיגלאי מילתא למפרע שנעקר ההיקם וחל ההפרה אבל בעיקרו של נדר שבעת ההתרה עדיין לא חל הנדר ואח"כ אף שאיגלאי מילתא למפרע שחל הנדר מ"מ אין ההתרה מועיל דכיון שבעת ההתרה לא הי' כאן נדר כל עיקר לא אמרינן כה"ג איגלאי מילתא למפרע. אח"כ ראיתי בשו"ע יו"ד סי' רכח (סעיף מו) בהדי' מי שנשבע על דבר אחד פעמים ושלש צריך התרה לכל אחד ואחד והטעם דאין מתירין הנדר עד שיחול וכ"ז שלא נשאל על שבועה ראשונה עדיין אינו חל שבועה שני' דאין שבועה חל על שבועה ואין חל ההיתר על השבועה השני' קודם שחלה הרי מבואר בהדיא דלענין אין מתירין הנדר עד שיחול לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע שחל הנדר וחל ההתרה ויהי' מועיל ההתרה למפרע דהא כיון שנשאל על הראשונה א"כ איגלאי מילתא למפרע שחל שבועה שני' דחכם עוקר הנדר מעיקרו וא"כ יחול ההתרה על שבועה שני' אלא וודאי דבעיקרו של נדר שעדיין לא חל לא מהני התרה אף שאח"כ איגלאי מילתא למפרע שחל הנדר מ"מ לא חל ההתרה למפרע וצריך לחלק מהא דאיתא בסי' רלד (סעיף כב) שקיים לה בעלה והפיר לה ואח"כ נשאל על ההיקם