גנת ביתן נז

של הנדר לא יוכל הבעל לשאול על ההיקם ולהפר הנדר דלא גרע משתיקה וכדאיתא בשו"ע שם (סעיף מט) וי"א שאינו יכול לשאול על ההיקם אלא ביום השמיעה א"כ קשה הא דפסק ותני בשילהי מ' שבת אין נשאלין נדרים אלא לצורך שבת הא משכחת שמותר לשאול על הנדר אף שאינו לצורך שבת אם ביום שמעו של הנדר הקים לה הבעל ורוצה לשאול על ההיקם כה"ג מותר לשאול אף שאינו לצורך שבת דדמי למפירין נדרים בשבת אף שלא לצורך שבת משום דהוי צורך היום דאם לא יפר היום שוב אינו מפיר וא"כ ה"ה גבי שאלה על ההיקם דאם לא ישאל היום על ההיקם לא יכול עוד לישאל על ההיקם ולהפר דלא גרע משתיקה של הבעל ביום שמעו של הנדר דלא מהני עוד הפרה וא"כ כיון שלא ישאל על ההיקם ויפר היום בשבת שוב אינו יכול להפר א"כ ממילא מותר לישאל על ההיקם בשבת אף שאינו לצורך שבת וא"כ קשה טובא אמאי קפסיק ותני אין נשאלין נדרים אלא לצורך שבת יעו"ש

ונראה ליישב עפ"י דיש להקשות באמת אהא דתנן מפירין נדרים בשבת אע"ג שאינם לצורך שבת משום דאין מפירין הנדר אלא עד שתחשך ואם לא יפר היום שוב אינו יכול להפר והא לשי' המרדכי והג"מ בכתובות פ' המדיר ובפ"ג דשבת בשם הר"י ווייל וכן דעת המהרי"ק דאחר הקמה של הבעל אין חכם יכול להתיר ואחר שתיקת הבעל יכול חכם או שלשה הדיוטות להתיר ובטעם הדעה זו נראה פשוט משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכיון שהקים לה בעלה שוב לא מהני התרה ע"י חכם או ג' הדיוטות וזה דווקא אם הקים לה אבל היכי שהחריש לה ביום שמעו ולא גלה דעתו להקים לה את נדרה שרוצה בקיומו של הנדר רק מדין תורה לא יכול בעלה להפר לה אחרי שהחריש לה ביום שמעו מהני שפיר התרת חכם או שלשה הדיוטות וא"כ לפ"ז אמאי מפירין נדרים בשבת אף שאינו לצורך שבת הא אם לא יפר לה הבעל בשבת יכולה אחר שבת להתיר לה נדרה לפני חכם או ג' הדיוטות ויהי' מזה לכאורה סיעתא לשי' המרדכי פ' השולח שמביא מהספרי דנדרי עינוי נפש ובינו לבינה הוא מהנדרים שאינם מתחללים ע"י אחרים אלא ע"י הבעל אבל באמת רבו החולקים על שי' זו ובשו"ע שם סכ"ט איתא דעת השו"ע דגם אחר הקמה של הבעל יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר ודעת הרמ"א דאחר שתיקת הבעל יכול חכם להתיר ולא אחר הקמה ולא הביא כלל שי' המרדכי פ' השולח דגם אחר שתיקת הבעל אינו יכול חכם להתיר. וקשה עכ"פ טובא כיון שאחר שתיקת הבעל ביום שמעו יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר הנדר א"כ לא הוי צורך היום כלל להפר הנדר בשבת כיון שאינם לצורך השבת ואמאי תנן מפירין נדרים בשבת אע"פ שאינם לצורך השבת. וצ"ל דאע"פ שאחר שהחריש לה הבעל ביום שמעו יכול חכם להתיר מ"מ מיקרי צורך היום להפר נדרי אשתו משום מי יימר דמיתרמי לה חכם אף דבשבת (דף מז) דפריך אהא דתנן נשאלין נדרים שהן לצורך השבת הא הוי מוקצה דמי יימר דמיתרמי לה חכם ומשני דאי לא מיתרמי לה חכם סגי בג' הדיוטות יעו"ש הרי דכיון דסגי בג' הדיוטות לא הוי מוקצה בשבת א"כ י"ל דה"ה שלא הוי צורך היום להפר הבעל נדרי אשתו דאי לא מיתרמי לה חכם סגי בג' הדיוטות. אבל באמת י"ל דלא דמי דמוקצה לא הוי הפירות משום הנדר משום דמימר קאמרה אי לא מזדקק לה חכם סגי בג' הדיוטות ולא מסחה דעתה מהפירות אבל אכתי י"ל דהוי צורך היום דשמא באמת לא יעלה בידה להכניף ג' הדיוטות ולא יתרמי לה חכם להתיר נדרה וז"פ. ולפ"ז י"ל דא"ש הא דפסיק ותני אין נשאלין נדרים שלא לצורך שבת להסוברים שלא מהני הפרת הבעל אחר ששאל על ההיקם אלא ביום שמעו של הנדר ולא קשה דהא משכחת שאלה על ההיקם של הבעל די"ל דס"ל דגם אחר הקמת הבעל יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר הנדר וכדעה ראשונה (סעיף כג שם) א"כ לא חשוב צורך שבת לישאל על ההיקם כשהנדרים אינם לצורך שבת משום שאם לא ישאל על ההיקם ביום שמעו לא יכול עוד הבעל להפיר הנדר דהא אכתי יכולה לילך לפני ג' הדיוטות או לפני חכם ויתיר לה דהא מהני הפרה אחר הקמה ולא דמי להא דקיי"ל מפירין נדרים בשבת שלא לצורך שבת משום דחשוב צורך היום דאם לא יפר לה בשבת שוב אינו יכול להפר והא דמ"מ יכולה לפני ג' הדיוטות להתיר לה הנדר וצ"ל כמש"כ דחשיב צורך היום דשמא לא יעלה בידה להכניף תלתא ולהתיר לה וזה דווקא בהפרת הבעל משא"כ בשאלה על ההיקם כיון דסוף סוף בעי להזדקק חכם או להכניף ג' הדיוטות להתיר ההיקם א"כ אותו החכם או הג' הדיוטות יכולים להתיר נדר האשה וא"כ לא הוי צורך להזדקק לה בשבת לשאול על ההיקם ולהפיר דכיון שנתרצה החכם להתיר ההיקם א"כ אותו החכם יכול להתיר נדר האשה עצמה וה"ה לשלשה הדיוטות וכיון שלא חשוב צורך היום א"כ ניחא דקפסיק ותני אין נשאלין נדרים אלא לצורך שבת דאף לישאל על ההיקם כדי להפיר לה נמי אין נשאלין בשבת היכי שהנדר אינו לצורך שבת דזה לא חשוב צורך מה שאחר יום השבת לא יכול עוד להפר נדרה אחרי שאלתו על ההיקם דהא אכתי יכולה להתיר נדרה לפני חכם או לפני שלשה הדיוטות ומיושב שפיר. וא"כ לפ"ז מוכח מהא דקפסיק ותני אין נשאלין לנדרים בשבת שאינם לצורך שבת ומשמע שגם לשאול על ההיקם אין נשאלין בשבת הרי שמוכח חדא מהני תרתי או דנשאלין על ההיקם ומפיר לה אפי' לאחר יום שמעו ול"א ששאלה על ההיקם הואי כשתיקה וא"כ לא הוי בשאלה על ההיקם צורך שבת דהא יכול לישאל על ההיקם ולהפיר גם אחר שבת או דהדין דיכולה האשה לשאול לחכם או לג' הדיוטות אחר שקיים לה הבעל ובהכי ניחא דקפסיק ותני אין נשאלין נדרים אלא לצורך השבת ואף שאלה על ההיקם בכלל וכמש"כ הגאון בעל "ישועות יעקב" אבל אם נימא דאחר יום שמעו של הנדר לא יכול לישאל על ההיקם ולהפר וגם שנימא דאחר שהקים הבעל לא יכול חכם או שלשה הדיוטות להתיר וקשה שפיר קו' בעל ישועות יעקב הא דקפסיק ותני אין נשאלין נדרים אלא לצורך השבת והא שאלה על ההיקם יכול שפיר לשאול בשבת ביום שמעו כדי להפיר נדרה דאחר השבת לא יכול עוד לישאל על ההיקם ולהפר דלא גרע משתיקה ביום שמעו שאינו יכול להפר וגם אינה יכולה לישאל על נדרה לחכם אחר שהקים לה בעלה א"כ הוי צורך היום ודמי למפירין נדרים בשבת אף שלא לצורך שבת משום שאם לא תפיר לה היום שוב אינו יכול להפיר וא"כ ה"ה בשאלה. על ההיקם וכמש"כ

ולפ"ז מיושב שפיר מש"כ הרמ"א (סי' רלד סעיף כג) וטוב להחמיר לענין אם קיים לה הבעל ואינו ביום שמעו שישאל על ההיקם ויפר לה ויתיר לה גם חכם או ג' הדיוטות דבזה יצא מידי פלוגתא וממ"נ מהני להתיר נדרה דאם לא מהני התרת חכם משום שהוא אחר הקמת הבעל בע"כ מהני הפרת הבעל אחר שאלתו על ההיקם אפי' אינו ביום שמעו ואם לא מהני הפרת הבעל שהוא אחר יום שמעו בע"כ מהני התרת חכם אף לאחר הקמה וכמ"ש דמוכח מהא דקפסיק ותני אין נשאלין נדרים אלא לצורך השבת ואף שאלת ההיקם בכלל דחדא באידך תליא וא"כ יצא ממ"נ מידי פלוגתא אבל בלי הפרת הבעל רק שאלה על ההיקם ושאלה על הנדר אכתי אינו יוצא מידי פלוגתא דלהסוברים דשאלה על ההיקם חשוב כשתיקה ושי' המרדכי גיטין פ' השולח שמוכח מספרי דנדרי אשה אין מתחללים אלא ע"י הבעל ולא ע"י אחרים וס"ל דאף שלא הקים לה הבעל רק שהחריש לה ביום שמעו לא יכול עוד חכם או ג' הדיוטות להתיר לה נדרה וא"כ לא מהני התרת חכם אחר שאלה על ההיקם אבל אם הפיר לה בעלה אחר שאלה על ההיקם ואח"כ התיר לה חכם יצא מידי פלוגתא ממ"נ וכמ"ש שמוכח ממתני'