גנת ביתן נו

חזקת א"א למפרע ואמרינן דנתגרשה קודם הזנות ולא קטלינן לה אבל אם ימחוק באופן שלא יהי' ניכר הרמאות שיהי' דומה שלא הי' כתוב מתחלה בהגט הזמן א"כ לא יוכל לחפות עליו כלל דאוקמה אחזקת א"א והשתא הוא דאיגרשה אחר הזנות וקטלינן לה דליכא לאיצטרופי להריעותא דהשתא שהיא גרושה לפנינו חזקת כשרות של האשה משום שיש כנגדה חזקת כשרות של העדים שכיון שיהי' דומה שלא הי' כתוב הזמן והעדים שחתמו עצמם עברו על תקנת חכמים א"כ צריך לומר דהשתא הוא דאיתרעי ונתגרשה אחר הזנות ומאי חזית בתר חזקת כשרות של האשה שנתגרשה קודם הזנות זיל בתר חזקת כשרות של העדים שחתמו עצמם אח"כ וא"כ דליכא לאיצטרופי ח"כ להריעותא דהשתא יש לאוקמה אחזקת א"א וא"כ לא יוכל לחפות כלל על ב"א וממ"נ ניחא אם יהי' ניכר שנעשה בידים ויכול לחפות אמרינן לרמאי לא חיישינן ואם לא יהי' ניכר הרמאות לא יוכל לחפות כלל על בת אחותו ומיושב שפיר קו' המהרש"א

ועפ"ז ניחא גם קו' הראשונים שהקשו גבי זמן דגיטין דאכתי מה הועילו חכמים בתקנתם הא קיי"ל דגט מאוחר כשר א"כ הא יכול לכתוב הגט באיחור הזמן הרבה וזמנו של שטר אינו מוכיח כלל ויכול לחפות על בת אחותו דניחוש שמא זינתה אחר הגירושין ולפמש"כ ניחא דהא בחו"מ (סי' מג סעיף יג) איתא דאין לאחר הזמן לכתחלה אף שבדיעבד כשר יעו"ש וא"כ שיש איסור על העדים לחתום על שטר מאוחר א"כ שאנו דנין על העדים מתי עברו האיסור אמרינן דהשתא הוא דעברו באיחור זמן וא"כ איכא כנגד ח"כ של האשה ח"כ של העדים וליכא לאיצטרופי להריעותא של חזקת איש דהרי גרושה לפנינו חזקת כשרות של האשה ובלי צירוף חזקה קיי"ל דחזקה דמעיקרא אף דאיתרע אמרינן השתא הוא דאיתרע וא"כ יש לאוקמה אחזקת איש והשתא היא דאיגרשא וקטלינן לה וא"כ לא יוכל לחפות כלל על בת אחותו בגט מאוחר כמש"כ וא"ש קו' הראשונים וכ"ז הוא ע"ד שכתב הש"ש (ש"ג פי"ד) ובאמת בגוף סברתי יש לפלפל הרבה ואכמ"ל

סימן יג

בו יבואר בישוב דברי הרמ"א ביו"ד סי' רל"ד בדין אם מהני התרת חכם אחרי הקמת הבעל

איתא ביו"ד (סי' רל"ד סעיף כג) בעל שקיים נדרי אשתו והלכה לפני שלשה הדיוטות והתירו לה מותר וי"א דאין חכם או ג' הדיוטות יכולין להתיר אחר הקמה של בעל אבל אם לא הפר לה הבעל והחריש לה יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר וטוב להחמיר לענין אם קיים לה הבעל שישאל הבעל על ההיקם ויתיר לה ואם אינו ביום שמעו יתיר גם חכם או שלשה הדיוטות ובש"ך שם כתב הטעם של הרמ"א שכתב וטוב להחמיר לענין אם קיים לה הבעל כו' משום דיש פוסקים שם (סעיף מט) דאין הבעל יכול לישאל על ההיקם אלא ביום שמעו וע"כ להוציא נפשי' מפלוגתא דיש לעשות כל מה דאפשר ישאל הבעל תחלה על ההיקם ויפר לה דשמא הדין כהפוסקים דיכול הבעל לישאל על ההיקם אפי' אינו ביום שמעו ובטלה ההקמה ומהני ההפרה ולהפוסקים דלא מהני שאלה על הקמה שלא ביום שמעו כה יתיר לה ג"כ חכם או ג' הדיוטות ומהני לדעת השו"ע שם דס"ל בעל שקיים נדרי אשתו והתירו לה מותר יעו"ש. והאחרונים הרבו לתמוה על האי דינא של הרמ"א שמצריך תרתי לענין אם קיים לה הבעל לישאל על ההיקם וייפר לה אם אינו ביום שמעו וגם יתיר לה חכם או ג' הדיוטות ולמאי צריך שיפר לה בעלה אחרי שאלתו על ההיקם גם אם לא יפר לה בעלה מהני התרת חכם או ג' הדיוטות דכיון שכבר שאל הבעל על ההיקם א"כ לכו"ע הוי כשתיקה בעלמא דלשי' תוס' ור"ן דלא מהני אחר שאלה על ההיקם הפרה אם אינו ביום שמעו היינו דגם אחרי שאלתו על ההיקם לא גרע משתיקה שלא מהני הפרה אם אינו ביום שמעו אבל כיון שאחר השאלה על ההיקם התירו לה חכם או ג' הדיוטות א"כ הרי דמי להא דמביא הרמ"א אבל אם לא הפיר לה בעלה והתר יש לה יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר א"כ הרי בשתיקת הבעל לכו"ע יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר הנדר ולמאי צריך הא דכתב הרמ"א שישאל לחכם היתרו ויפר לה דשמא הדין דיכול הבעל לישאל ההיקם אפי' אינו ביום שמעו ויפר לה הא באמת גם בלא הפרת הבעל רק אחרי שאלה על ההיקם בהתרת חכם או בג' הדיוטות מהני לכו"ע וכן הקשה גם הגרעק"א בחידושי יו"ד שם

ונראה ליישב עפ"י שכתב המרדכי בגיטין פ' השולח וז"ל אומר ר"י דבדברים שבינו לבינה לא מצי מתיר לה חכם דאם לא הפיר לה ביום שמעו גם חכם לא מצי מתיר לה וא"כ מבואר שי' המרדכי דגם אחר שתיקת הבעל אינו יכול חכם להתיר וכדהביא המרדכי שם בשם הספרי פ' מטות דנדרי עינוי נפשו ובינו לבינה הוא נדרים שאינם מתחללים ע"י אחרים אלא ע"י הבעל ובאמת בהגהות מרדכי כתובות פ' המדיר מביא בשם מהר"י ווייל לחלק בין היכי שקיים לה הבעל דאין לה התרה עפ"י חכם ובין היכי שלא קיים לה הבעל רק שהחריש לה ביום שמעו וכבר העיר בחדושי אנשי שם שדעת המרדכי בפ' השולח בגיטין לא כחילוקו של מהר"י ווייל אלא לעולם אין חכם יכול להתיר אחר שקיים לה הבעל בהקמה ובשתיקה יעו"ש וכן מחלק המהרי"ק וא"כ י"ל אעפ"י שלא הביא הרמ"א דעת המרדכי פ' השולח משום שהמרדכי והג"מ פ' המדיר ופ"ג דשבת כתבו שדווקא אחר קיום הבעל אין יכול חכם להתיר אבל לא אחר שתיקת הבעל וכן דעת המהרי"ק אבל בהא שכתב וטוב להחמיר ולצאת מידי פלוגתא י"ל שחשש לצאת גם לדעת המרדכי פ' השולח שמביא מהספרי דנדרי עינוי נפש ונדרי בינו לבינה הם נדרים שאינם מתחללים ע"י אחרים אלא ע"י הבעל וגם אחר שתיקת הבעל אין חכם יכול להתיר וא"כ בשאלה על ההיקם והתרת חכם לא סגי בלי הפרת הבעל דאף ששאלה על ההיקם מ"מ אינו יוצא מידי פלוגתא דהא יש אומרים בשו"ע יו"ד רל"ד מ"ט דאף שנשאל על ההיקם מ"מ לא גרע משתיקה ביום שמעו של הנדר ודעת המרדכי פ' השולח שאחר שתיקת הבעל לא יכול חכם או ג' הדיוטית להתיר הנדר וא"כ לא מהני אחר שאלה על ההיקם התרת חכם כלל וע"כ כתב וטוב להחמיר ולצאת מידי פלוגתא שישאל הבעל על ההיקם ויפר לה וגם יתיר חכם או ג' הדיוטות וא"כ אף שלהמרדכי גיטין פ' השולח לא מהני התרה אחר שתיקה של הבעל מ"מ מהני הפרת הבעל אחרי שאלתו על ההיקם ואף שכבר אינו ביום שמעו וי"א בסעיף מט שם דההקמה של הבעל אף דנשאל על ההיקם לא גרע משתיקה ביום שמעו של הנדר דלא מהני הפרת הבעל צ"ל דהרמ"א כתב שיש לעשות כל מה דאפשר ולצאת ידי פלוגתת הפוסקים כמש"כ הש"כ שם. ויותר נראה לי להכריח שלהיש אומרים שם (בסעיף מט) שלא מהני שאלה על ההיקם אחר יום שמעו של הנדר שיוכל הבעל להפר לה משום דלא גרע משתיקה בע"כ ס"ל כהיש אומרים (בסעיף כג) דבעל שקיים נדרי אשתו והלכה לפני שלשה הדיוטות והתירו לה מותר והחולקים ם ל דאחר הקמת הבעל אינו יכול חכם או ג' הדיוטות להתיר בע"כ ס"ל דהבעל יכול להפר אחר שישאל על הקמתו אף שאינו ביום שמעו של הנדר וכדעה הראשונה בשו"ע שם (סעיף מט) וא"כ אם ישאל הבעל על ההיקם שלא ביום שמעו ויפר לה ואח"כ יתיר לה גם חכם או ג' הדיוטות א"כ ממ"נ יוצא מידי פלוגתא אם לא מהני הפרת הבעל מהני התרת חכם אף אחר הקמת הבעל ואם לא מהני התרת חכם מהני הפרת הבעל אף אחר השאלה שלא ביום שמעו וחדא תליא באידך עפ"י דהקשה הגאון בעל ישועות יעקב (סי' שמא) על שי' תוס' ור"ן דאחר יום שמעו