גנת ביתן נג

חוששין אף מדרבנן להחמיר כלל וא"כ נראה מזה דהא דכתבו הראשונים דמדרבנן אמרינן שחוששין למיעוטא בהדי חזקה משום סמוך מיעוטא לחזקה דזה אינו אלא בחזקה שלא איתרע כההיא דיבמות שם אבל בחזקה שאיתרע יש ריעותא דאיתרע החזקה לפניך אין חוששין למיעוטא כלל משום צרוף החזקה בהדי מיעוטא דהא אדרבה יש לצרף הריעותא דהשתא דאיתרע החזקה עם הרובא והוי תרתי לריעותא דדחינן החזקה דמעיקרא לגמרי וכדמצינו במקוה שנמדד גבי חזקת טמא ומכש"כ דאיכא רובא שעדיף מחזקה וז"ב

ובזה ניחא הא דאיתא במ' ביצה (דף ז ע"ב) דאמר ר' יוסי בר' שאול בדק בקינה של תרנגולת מערב יו"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה וקאמר במאי אוקימתא בדספנא מארעא מאי איריא בדק אפי' כי לא בדק נמי ומשני כי לא בדק אימא מאתמול הואי וברש"י ובתוס' שם כתבו אימא מאתמול הואי ולא מתסרינן מספיקא משום דברובא ביממא ילדן אי לא בדק תלינן ביממא יעו"ש. ולכאורה יש להקשות לפמש"כ הראשונים דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וחוששין למיעוט בהדי חזקה א"כ אמאי כי לא בדק מקילינן ותלינן ביממא משום דאזלינן בתר רובא דביממא ילדן הא י"ל סמוך מיעוטא דבלילה ילדן להחזקה שהי' להתרנגולת חזקת טעונה בביצה והשתא היא דילדה וכמ"ש תוס' ב"ק (דף מו ע"ב) ד"ה מידע שיש לנו להעמיד הפרה בחזקת מעוברת עם הולד והשתא היא דילדה יעו"ש וא"כ ה"נ יש להעמיד התרנגולת בחזקת טעונה עם הביצה והשתא הוא דילדה ביו"ט וי"ל סמוך מיעוטא דבליליא ילדן לחזקת התרנגולת להחמיר בספק דשל"מ ואמאי אזלינן בתר רובא להקל וכי לא בדק אמרינן אימור מאתמול הואי. ולפמש"כ ניחא דדווקא דהיכי דאיכא בהדי מיעוטא חזקה אלימתא שלא איתרעי חוששין למיעוטא מדרבנן משום דאמרינן סמוך חזקה למיעוטא אבל הכא שחזקת טעונה איתרעי שילדה ומצא הביצה בקינה של התרנגולת ואף שיש לנו להעמיד התרנגולת בחזקת טעונה והשתא הוא דילדה אבל חזקה כזו שאיתרעי אין לסמוך למיעוטא לחוש אף מדרבנן אלא אזלינן בתר רובא אף מדרבנן דרובא וחזקה רובא עדיף וכמש"כ משום דהחזקה לאו אלימתא היא כיון שאיתרעי ועוד משום די"ל סמוך הריעותא דהשתא עם הרובא ודחינן החזקה דמעיקרא וכדמצינו גבי מקוה דמשום תרתי לריעותא היינו חזקת טמא עם הריעותא דהשתא דחינן לחזקה דמעיקרא של המקוה ומכש"כ רובא בהדי ריעותא דהשתא וניחא שפיר הא דאזלינן בתר רובא דביממא ילדן ומקילינן אף בספק דשיל"מ וכי לא בדק אמרינן אימר מאתמול הואי וא"ש

ועפ"ז מיושב קו' הראשונים בהא דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ול"א סמוך מיעוטא בהדי חזקת איסור דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דלפמש"כ בשי' רש"י דהחזקת איסור דבהמה בחיי' הוא איסור אמה"ח דמש"כ התוס' ביצה שם דהחזקה הוא חזקת איסור של אינו זבוחה דכתיב וזבחת ואכלת ולא שאינו זבוחה כבר כתבו בתוס' שבועות (דף כד) שהך פסוק דוזבחת ואכלת לא בא להוסיף איסור כלל רק בא להורות לנו במה יופקע איסור אמה"ח והא דקשה על שיטת רש"י דהחזקה הוא חזקת איסור אמה"ח דהא האיסור אמה"ח בוודאי כבר פקע צ"ל משום דאמרינן השתא הוא דאתרעי היינו אחר ששהתה אחר פרכוס עד שתצא נפשה ולא מיד כשנשחטה דזה תליא אם השחיטה כשרה או פסולה כדאיתא בשו"ע יו"ד (סי' כז שם) וא"כ הוי החזקה חזקת איסור דבהמה חזקה דאיתרעי ומש"ה ניחא שפיר שאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא חיישינן מדרבנן להחמיר משום מיעוטא בהדי חזקה דדווקא ביבמות (דף קיט) שם דאמרינן לדידן סמוך מיעוטא דמפילות לחזקת איסור לשוק משום דהחזקה הוא שלא איתרעי כלל אבל חזקת איסור דבהמה הוא חזקה דאיתרע גם מדרבנן אין חוששין למיעוט בהדי חזקה ואזלינן בתר רובא שפיר. ואין להקשות הא מצינו בחולין (דף פו) גבי חרש שוטה וקטן ששחטו בלי אחרים רואין אותם דר"מ ס"ל. דשחיטתן נבלה ומותר לשחוט אחריהן משום דרוב מעשיהם מקולקלים ופריך מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חושש למיעוטא וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא הרי אף דהחזקה הוא חזקת איסור דבהמה מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ י"ל דה"ה לדידן שאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן גם להחזקה חזקת איסור דבהמה יש לומר הכי. אבל באמת ניחא דנראה דהא דכתבו תוס' חולין (דף יב) ד"ה פסח שר"מ חושש למיעוטא אלא מדרבנן ומה"ת אזיל בתר רובא דזה דווקא למסקנת הגמרא שם (דף פו) דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר אבל לס"ד דהש"ס שם בגם בלא רובא דרוב מעשיהם מקולקלין מותר לשחוט אחריה משום דנימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור כמו שמטהר ר"מ בתינוק שנמצא בצד העיסה משום מיעוט אין מטפחין עם חזקת טהרה דעיסה ק"ל דר"מ אינו חושש למיעט אלא מדרבנן דאם נימא הכי א"כ גם היכא דאיכא חזקה עם מיעוטא אינו אלא ספק דכיון שבמיעוט גרידא חושש אלא מדרבנן א"כ בצירוף חזקה עם המיעוט א"א לומר שיהי' כוודאי דהא מה"ת הוי מיעוטא כמאן דליתא ואזלינן בתר רובא דעדיף מחזקה ועכצ"ל דחזקה עם מיעוטא אינו אלא שחוששין לי' מה"ת ואף שגם זה אינו מובן מאי אהני מה שחוששין מדרבנן למיעוטא שיהי' עם חזקה חשש דאורייתא כיון שמה"ת מיעוטא כמאן דליתא דמי צ"ל כמש"כ הב"ה (סי' כג) להסביר קצת שלר"מ שחושש למיעוטא מדרבנן איכא המיעוט קצת חשיבות ומצטרף בהדי חזקה וחוששין מה"ת ולרבנן מיעוטא כמאן דליתא לגמרי דמי כיון דלא חוששין כלל אף מדרבנן יעו"ש אבל שנימא שיהי' לר"מ המיעוט עם החזקה כודאי גמור זה בוודאי אין סברא כלל כיון שחושש למיעוטא רק מדרבנן וא"כ סמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא שחוששין מה"ת לר"מ. וקשה טובא מאי ס"ד דהש"ס לדמות מיעוט אין מטפחין עם חזקת טהרה דעיסה לענין שטהור העיסה למיעוט מעשיהם מקולקלים עם חזקת איסור דבהמה לענין שמותר לשחוט אחריהן והא לא דמי הדדי כלל דכיון שמיעוט עם חזקה לר"מ אינו אלא חששא מדאורייתא והוי ספק וא"כ האיך מותר לשחוט אחריהן מספיקא בשלמא בתינוק שנמצא בצד העיסה דאף שאינו אלא ספק טהור העיסה משום דהוה דבר שאין בו דעת לישאול עלי' דטהור ספק טומאה אפי' ברה"י אבל להתיר לשחוט אחריהן בוודאי אין להתיר בספיקא וכדקאמר התם אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר. ונראה ברור דבאמת בזה גופא פליגי הס"ד והמתרץ שם בגמרא דלס"ד ס"ל דר"מ חושש למיעוטא מה"ת וא"כ קשה דמאי איריא שרוב מעשיהם מקולקלים הא אפי' מיעוטא נמי משום סמוך מיעוטא לחזקה דכיון דס"ל לר"מ דחוששין במיעוטא גרידא בלא חזקה מה"ת והוי ספק א"כ עם חזקה הוי וודאי גמור דקיי"ל בכל ספיקא אזלינן מה"ת בתר חזקה וא"כ מותר שפיר לשחוט אחריהן לר"מ משום דשחיטתן הוא כודאי נבלה משום מיעוט עם חזקה דכיון שלא אזיל בתר רובא וחושש למיעוט והוי ספיקא וא"כ יש למיזל בתר חזקת איסור דבהמה והא דקאמר גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דר"מ מטהר משום סמוך מיעוטא לחזקה הא בל"ה טהור לר"מ דלא אזיל בתר רובא והוי ספק טימאה בדבר שאין בו דעת לישאל דטהור אפי' ברה"י כבר הקשו באמת הכי בתוס' שם (דף פו ע"ב) ד"ה סמוך ותירצו דה"ה בלא חזקה טהור ולא נקט אלא לומר דחזקה לא הוי בהדי רובא יעו"ש ושפיר מדמי הש"ס הדדי והמתרץ שהשיב אם אמרו בספק טומאה לטהר יאמרו בספק איסור להתיר היינו שס"ל כמ"ש תוס' חולין (דף יב שם) דר"מ אינו חושש למיעוט אלא מדרבנן וא"כ במיעוטא בהדי חזקה אינו אלא חששא מה"ת ואינו כוודאי ומש"ה י"ל שלא דמי ספק טומאה דטהור בדבר שאין בו דעת לישאל לספק איסור דאורייתא שאזלינן לחומרא