גנת ביתן נב

דהא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא לתרומה וקדשים אבל לחולין לא אמרינן כשעת. מציאתן אלא מוקי לה אחזקה דמעיקרא והשתא הוא שנטמא וכן כתבו תוס' בכמה דוכתי ולפ"ז י"ל שפיר כפי' רש"י דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת הוא איסור אמה"ח וספק בשחיטה אסורה דהעמידה על חזקה דמעיקרא והא דקשה הא איסור אבר מן החי לא שייך אלא מחיים והא חזינן שמתה רק שהוי ספק אם נשחטה כראוי א"כ החזקת איסור דמעיקרא בוודאי נסתלק דאחר שמתה אין איסור אמה"ח ולא שייך להעמידה על חזקה דמעיקרא י"ל עפ"י דקיי"ל בשו"ע יו"ד (סי' כז) ובש"כ (שם סי' קכד) דהחותך מבהמה שנשחטה כראוי ועודה מפרכסת מותר לאוכלה דבישראל בשחיטה תליא מילתא ואפי' שמפרכסת ליכא איסור אמה"ח. אבל החותך מן הבהמה שלא נשחטה כראוי בעודה מפרכסת אסור משום אמה"ח דכיון שלא נשחטה כראוי אמרינן כ"ז שלא מתה ומפרכסת הרי היא כחי' לכל דברי' והחותך ממנה אסור משום אמה"ח יעו"ש וא"כ היכי דהוה ספק בשחיטה וספק אם נשחטה כראוי הוי ספק אם בשעה שמפרכסת קודם שיצאה נשמתה אם החותך ממנה בשעה שמפרכסת ושוהה אחר שחיטתה אסור משום אמה"ח משום דלא היתה השחיטה כראוי וא"כ הרי היא כחי' לכל דברי' כיון שעדיין אינה נטולה נשמתה או שהיתה השחיטה כראוי ובישראל בשחיטה תליא מילתא וכיון שנשחטה כראוי החותך ממנה אף בשעה שמפרכסת ליכא איסור אמה"ח ומותר לאוכלה מדאורייתא אף קודם שתצא נפשה ורק מדרבנן אמרו שאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה משום שנאמר לא תאכלו על הדם כדאיתא בשו"ע יו"ד שם אבל עכ"פ ליכא איסור אמה"ח שכיון שנשחטה כראוי הותר מיד האיסור אמה"ח אף קודם שתצא נפשה וא"כ בספק שחיטה הוי ספק אם החזקת איסור דבהמה בחיי' שעמדה בחזקת איסור אבר מן החי לפרש"י אזיל ממנה מיד כשנשחטה דהוי שחיטה כשרה וכראוי או שלא הוי שחיטה כראוי ואזיל החזקה דמעיקרא שהוא חזקת איסור אבר מן החי אלא אחר שיצאה נפשה והוא זמן מה אחר שנשחטה דבהמה שוהה זמן מה אחר שחיטתה קודם שתצא נפשה ולפי מה דקיי"ל שהאשה שראתה דם ונטמאה והוי ספק אם השתא הוא דנטמאה או מקודם אמרינן די' שעתה דהעמידה על חזקה דמעיקרא שהיתה טהורה ואף דאיתרע חזקתה ונטמאה אמרינן השתא הוא דאיתרע וכל כמה דמצי למאחרינן טפי מעלי' א"כ ה"נ בספק בשחיטה שפיר י"ל כפרש"י דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת הוא איסור אמה"ח ובספק בשחיטה דאמרינן שאסורה משום חזקת איסור דמעיקרא הכי קאמרינן משום חזקה דמעיקרא דבהמה בחיי' בחזקת איסור אמה"ח עומדת י"ל דהשתא הוא דאיתרע חזקת איסור אמה"ח דמעיקרא היינו אחר שיצאה נפשה משום דלא נשחטה כראוי וכ"ז שמפרכסת הרי היא כחי' לכל דבר כדמעיקרא כדאמרינן בעלמא בחזקה דמעיקרא דאיתרע והוי ספק אם איתרע מקודם דאמרינן השתא הוא דאיתרע א"כ ה"נ אמרינן דהחזקה דמעיקרא הוא חזקת איסור אמה"ח שאיתרע בהשחיטה שאחר שיצאה נפשה ליכא איסור אמה"ח אבל הוי ספק בשחיטה וממילא הוי ספק אם איתרע מיד כשנשחטה או אחר שיצאה נפשה אמרינן משום החזקה דמעיקרא שהשתא הוא דאיתרע והשחיטה לא היתה כראוי ובשעה שמפרכסת עדיין היא אסורה משום אמה"ח ואלא לאחר שיצאה נפשה אזיל החזקה דמעיקרא הוא חזקת איסור אמה"ח ולא אמרינן שנשחטה כראוי ובשחיטה תליא מילתא ומיד כשנשחטה אזיל החזקה דמעיקרא שהותר איסור אמה"ח אלא אמרינן דהשחיטה היתה פסולה וכ"ז שמפרכסת הרי היא כדמעיקרא באיסור אמה"ח ועכשיו שיצאה נפשה איתרע חזקת איסור אמה"ח דמעיקרא ומיושב יפה שיטת רש"י דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת הוא איסור אמה"ח דאיסור אינו זבוחה שפי' התוס' ביצה שם י"ל דלא ס"ל לרש"י משום דס"ל כהריצב"א בתוס' שבועות שם דלא הוי איסור כלל דהא דהתורה אמרה וזבחת לא באה לאסור אלא להתיר את האסור ופי' לך דבשחיטה שריא ולא בנחירה ובהמה בחיי' עומדת אלא בחזקת איסור אבר מן החי כפרש"י וכמש"כ מתורץ שפיר קושית תוס' בביצה שם על פרש"י

ועפי"ז יש ליישב קושית הראשונים שהקשו בהא דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקת איסור דבהמה דנראה הא דמשמע ביבמות (דף קיט) דגם לדידן דאזלינן בתר רובא ואין חוששין למיעוטא מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא דמפילות לחזקת יבום ולא אזלינן בתר רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומדרבנן חוששין למיעוטא בהדי חזקה היינו דווקא בחזקה שלא איתרעי כמו חזקת איסור לשוק מחמת יבום דהתם דהאשה שהלכה בעלה וצרתה למדינת הים עמדה בחזקת איסור לשוק הואיל בלא בנים יצא בעלה וחזקה מייתי לה לזיקת יבום ועכשיו שהוי ספק אם ילדה צרתה נפטרה גם היא יש חזקה אלימתא דמעיקרא שהיתה בחזקת איסור לשוק ולחיוב יבום מש"ה אמרינן אף דאיכא רובא נשים מתעברות ויולדות מ"מ חיישינן מדרבנן למיעוטא בהדי חזקה אלימתא דמעיקרא ואמרינן סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה ולא תנשא מדרבנן לשוק אבל בחזקה דמעיקרא שאיתרע לפנינו ואלא משום החזקה אמרינן השתא הוא דאיתרע י"ל דחזקה כהאי לא הוי אלים כ"כ למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא לחוש מדרבנן למיעוטא בהדי חזקה ואמרינן כיון דרובא וחזקה רובא עדיף אזלינן בתר רובא ואין חוששין למיעוטא כלל וראיה לזה מדה"ת כתובות (דף כו ע"ב) ד"ה אנן שכתבו דאף למ"ד דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ומדאורייתא אזלינן בתר חזקה דהיינו דווקא בחזקה שלא איתרע אבל בחזקה שאיתרע אף דאמרינן השתא הוא דאיתרע מ"מ בתרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה והוי ספיקא דאורייתא מהא דעירובין (דף לה) תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב ספק ה"ז חמר גמל ומוקי לה בשני כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום נטמאה ואחת אומרת משחשיכה דה"ז חמר גמל ול"א דהעמידה על חזקתה שלא נטמאת משום דאיכא ריעותא דנטמאת לפנינו ולא אמרינן השתא הוא דאיטמא כמו במקוה דאמרינן השתא הוא דחסר דבתרי ותרי לא אמרינן הכי יעו"ש. ובשו"ת הגרע"ק (סי' קל) מביא הכרח גדול לסברת התוס' דהא דבתרי ותרי אוקמה אחזקה היינו בחזקה אלימתא דלא אתרעי אבל באיתרעי ובאנו לומר מכח החזקה השתא היא דאיתרע בזה כיון דהחזקה לא אלימתא לא מוקמי אחזקה במקום תרי ותרי יעו"ש א"כ י"ל דה"ה לענין סמוך מיעוטא לחזקה דמצינו ביבמות (דף קיט שם) שחוששין למיעוטא בהדי חזקה נמי י"ל דדווקא בחזקה אלימתא דלא איתרעי אבל באיתרעי ובאנו לומר מכח החזקה השתא הוא דאיתרע בזה כיון שהחזקה לא אלימתא לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחוש לחומרא מדרבנן למיעוטא אלא אזלינן בתר רובא דרובה וחזקה רובא עדיף בחזקה דאיתרע שלא חיישינן למיעוטא כלל וכמ"ש. ועוד נ"ל להסביר ולהכריח כמ"ש מהא דקיי"ל בנדה במקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשה על גבי' כולן טמאים משום דהוי תרתי לריעותא דאף שיש להמקוה חזקה דמעיקרא שהיתה שלמה ואף שחסר לפנינו צריך לומר דהשתא הוא דאיתרע חזקתי' והשתא הוא דחסר מ"מ כיון דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו אמרינן דהוי תרתי לריעותא דהיינו שמצרפינן ריעותא דהשתא דהמקוה חסר לפניך עם החזקת טומאה של הטמא ואמרינן דחסר המקוה למפרע ודחינן חזקה דמעיקרא וא"כ ה"נ י"ל בחזקה דאיתרע עם רובא דחינן החזקה דמעיקרא לגמרי דהא חזינן היכי דאיכא חזקה שלא איתרע כנגד החזקה דאיתרע אזלינן בתר החזקה שלא איתרע ודחינן החזקה דמעיקרא צירוף הריעותא שאיתרע לפנינו עם החזקה שלא איתרע וכש"כ היכי דאיכא רובא כנגד החזקה דאיתרע דרובא עדיף מחזקה בוודאי י"ל דמצרפינן הריעותא של החזקה דאיתרע עם הרוב ודחינן החזקה דמעיקרא לגמרי שאין