גנת ביתן נ

שעדיין אפשר שיהא היתר קודם לידת רובו של ולד שתחזור הולד המיעוט לפנים ותשחט האם דקיי"ל הוציא העובר את ידו והחזירו מותר באכילה וליכא איסור אמה"ח וה"ה ליכא איסור חלב וגיד שניתר משום כל בבהמה תאכלו אף חלבו וגידו מש"ה קודם שיצא רובו של ולד לחוץ לא חשבינן שחייל איסור גיד וחלב דלא דמי לתולש חלב והוציא לחוץ לאויר העולם שליכא אפשרות שיהא היתר לאיסור חלב משא"כ בשיצא החלב והגיד במיעוטו של ולד שאפשר שיהא היתר לאיסור מש"ה אמרינן שלא חייל איסור חלב וגיד הנשה בולד עד שיצא רובו של ולד לחוץ שליכא אפשרות שיהא עוד היתר להאיסור דקיי"ל דיצא ראשו של ולד אע"פ שהחזירו ה"ז כילוד וא"כ י"ל דזה דווקא באיסור חלב ואיסור גיד אבל איסור טרפה אם שנטרפה במעי האם י"ל שפיר דחייל מיד כשיצא מיעוט הולד לחוץ דלא גרע מתולש חלב והיוצא לחוץ שחייב לר"י ומכש"כ שיצא המיעוט של הולד וליכא למימר באיסור טרפה כמש"כ באיסור חלב וגיד דלא חייל עד שיצאת רובו של ולד משים דביציאת מיעוטו דעדיין אפשר שיהי' מותר כגון שהחזירו לפנים שמותר באכילה לא חשבינן שחל האיסור לענין איסור חל על איסור וכמש"כ הרשב"א ז"ל דז"א דהא אמר ר"י אמר רב והאבר עצמו לעולם אסור משום ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר וכתבו הפוסקים דהוי איסור טרפה ממש * א"כ בשלמא לענין איסור חלב וגיד ואמה"ח י"ל דלא חייל ביציאת מיעוט הולד לחוץ משום שאם יחזור לפנים ותשחט האם יהא היתר להאיסור משום כל בבהמה תאכלו ואף שהאבר עצמו אסור אבל האיסור אמה"ח ואיסור חלב וגיד ניתר שפיר בשחיטת האם ורק משום בשר בשדה טרפה אסור בלבד אבל לענין איסור טרפה שנטרפה במעי האם דאי אפשר שיהא היתר עוד בחזרה לפנים ובשחיטת האם אחרי שיצא מיעוט הולד מאיסור טרפה שבמעי האם דהאבר עצמו אסור לעולם משום בשר בשדה טרפה והוא איסור טרפה ממש כמ"ש הפוסקים וא"כ אף שבמעי האם לא חל איסור טרפה משום שאין איסור חל במעי האם היינו שלא יצא כלל לחוץ וכמ"ש הרשב"א שאין איסור גיד חל משעת יצירתו שאפשר שתשחט האם ויהא היתר להאיסור וה"ה איסור חלב וגיד וגם איסור טרפה קודם שיצא לחוץ בוודאי שתשחט האם ויהי' היתר להשליל משום כל בבהמה תאכלו ואין שום איסור עליה אבל בשיצא המיעוט לחוץ בוודאי לא דמי איסור טרפה לאיסור חלב וגיד ואמה"ח וכמש"כ דאיסור טרפה שאני דכיון שהאבר עצמו מיד כשיצא לחוץ לעולם אסור משום בשר בשדה טרפה לא תאכלו א"כ מיד שיצא לחוץ אף שרובו של ולד בפנים חל איסור טרפה ואיסור אמה"ח ואיסור חלב שאפשר שיהא היתר לא חייל עדיין עד שיצא רובו של ולד א"כ איסור טרפה קדים לאיסור חלב ואמה"ח ומש"ה דקדקו הגמרא שפיר כגון שנטרפה עם יציאת רובה ומקודם יציאת רובו של ולד לא היתה טרפה כלל וא"כ שפיר אתי איסור טרפה ואיסור חלב ואיסור אמה"ח בהדי הדדי אבל אם שנטרפה במעי האם א"כ י"ל שאיסור טרפה חל מיד שיצא מיעוט הולד לחוץ ואיסור חלב ואיסור אמה"ח לא חייל עד שיולד ברובו של ולד וכמ"ש ומדוקדק שפיר לשון הש"ס ואין צורך למש"כ תוס' דלא אתי אלא לאפוקי שנטרפה אחר יציאת רובה דלפמש"כ הרשב"א בישוב קו' תוס' (דף פט ע"ב) ד"ה והא ניחא ליישב כ"ז כמש"כ והדברים נכונים

ועפ"ז נ"ל ליישב קושית המהרש"א בתוס' חולין (דף עב ד"ה גזרה) בהא דקאמר הש"ס שם הא דתנן האשה שמת ולדה בתוך מעי' ופשט החיה את ידה ונגעה בו החי' טמאה והאשה טהורה עד שיצא הולד וקאמר בש"ס לא תימא מתני' ר' עקיבא דאמר עובר במעי האשה טמא אלא אפי' לר' ישמעאל דאמר עובר במעי אשה טהור גזרו בה טומאה מדרבנן מ"ט אמר רב אושעיא גזרה שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור והקשו בתוס' אמאי נקט ראשו חוץ לפרוזדור משום דהרי הוא כילוד אפי' הוציא ידו חוץ לפרוזדור נמי נטמאה החי' שנגעה בו דתו לאו טומאה בלועה היא וי"ל דגזה"כ הוא דעד שיהא כילוד לא מטמא כדדריש מעל פני השדה דתניא וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה דברי ר' ישמעאל והשתא ניחא הא דצריך ר' ישמעאל למידרש טעמי' מקרא דעובר במעי אשה טהור דטעמי' פשוט דטומאה בלועה הוא אלא משום דלא מטמאה בהוציא ידו עד שיהא כילוד ור' עקיבא נמי לא פליג אלא בהוציא את ידו יעו"ש בתוס' והקשה המהרש"א דאם נימא דפליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא רק בהוציא את ידו אבל אם לא הוציא כלל ממעי האם הוי לכו"ע טומאה בלועה דאינו מטמא וגם רע"ק מודה בהא וא"כ תקשי בהא דתנן (דף ע' ע"ב שם) בהמה שמת עוברה בתוך מעי' והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור ובגמ' קאמר מ"ט דת"ק אמר רב חסדא ק"ו אם הועילה אמו להתיר באכילה לא תועיל ליה לטהורי' מידי נבלה ובהמה טמאה איתקש לבהמה טהורה דאמר קרא וכי ימות מן הבהמה וגו' וברש"י ובתוס' שם כתבו הא דאיצטריך הק"ו דרב חסדא ולא אמרינן שבל"ה טהור משום דהוא טומאה בלועה אלא משום דר"ע מטמא עובר במעי אשה מש"ה איצטריך ליה גבי בהמה ק"ו דרב חסדא דאפי' רע"ק מודה בהא ולפמש"כ תוס' שם דפליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא רק בהוציא העובר את ידו אבל היכי דכולו בפנים הוי טומאה בלועה דגם ר"ע מודה דלא מטמא וא"כ תיקשי למאי איצטריך ק"ו דר' חסדא אם הועילה להתיר באכילה לא תועיל ליה לטהורי מידי נבלה הא בל"ה הוי טומאה בלועה ואין לומר דגבי בהמה שמת עוברה בתוך מעי' והושיט הרועה את ידו מיירי ג"כ שהוציא העובר את ידו והרועה נגע בהמיעוט שיצא מהעובר לחוץ דכה"ג ליכא כלל ק"ו דר"ח אם הועילה אמו להתיר באכילה דאם הוציא העובר את ידו לא הועילה אמו להתיר באכילה דלא מהני שחיטת האם לאב' היוצא וע"כ פי' המהרש"א כשי' תוס' דפליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא אם הוציא העובר את ידו דלר"י אינו מטמא עד שיהי' כילוד דדריש מעל פני השדה ורע"ק דלא דריש על פני השדה ס"ל דאם יצא לחוץ מטמא אף שבפנים ומש"ה ניחא דאיצטריך ק"ו דר"ח אם הועילה אמו להתיר באכילה גבי בהמה שמת עוברה בתוך מעי' דמיירי שיצא מיעוט לחוץ והרועה נגע במה שבפנים דבלאו הק"ו הי' טמא לרע"ק אף מה שבפנים ומשום הק"ו טהור מה שבפנים שעדיין לא יצא לחוץ ששייך שפיר הק"ו אם הועילה אמו להתיר באכילה לענין מה שבפנים עכ"ד המהרש"א. ול"נ פי' המהרש"א לדוחק דלא משמע כן בדה"ת וגם זה נגד הסברא דלר"ע שטומאה בלועה אינו מטמא מ"מ אם יצא מיעוט לחוץ מטמא אף שבפנים דהאיך מצינו שהמיעוט יגרור הרוב הא רובו של העובר הוא בפנים דהוי טומאה בלועה וכי בשביל שיצא המיעוט לחוץ יטמא אף שבפנים. ואפשר לומר בסברת המהרש"א כיון שטומאה בלועה אינו מטמא הוא ממשמעות הכתוב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו ומי לא עסקינן שאכל סמוך לשקיעת החמה וכדקאמר התם וזה אינו רק אם כל הטומאה בלועה אבל אם מקצתו גלוי לחוץ לא מיקרי טומאה בלועה אף מה שבפנים משום דלא מצינו ממשמעות הכתוב שטהור אף בכה"ג

ול"נ ליישב דה"ת שם דברים כפשוטן דפליגי ר' ישמעאל ור"ע בהוציא ידו לחוץ ורוב העובר בפנים אם מטמא ידו שבחוץ דר' ישמעאל דריש על פני השדה להוציא עובר במעי האשה וגלי קרא דבעינן דווקא שיהא כילוד ומש"ה לא מטמא מקצת העובר שיצא לחוץ משום דבמקצת העובר אכתי לא הוי לידה ורע"ק שלא דריש מעל פני השדה להוציא עובר במעי אשה רק לרבות גולל ודופק ואף דממשמעות הכתוב דעל פני השדה אף שלא מיתורא משמע שיהא דווקא כילוד כמ"ש רש"י גבי הא דקאמר שם ורע"ק עובר במעי האשה דטמא מנלן אמר רב הושעיא אמר קרא הנוגע במת בנפש אדם ופרש"י דבעי