גנת ביתן מט

(דף סט שם) ביצא שליש ומכרו לעכו"ם וחזר ויצא שליש דר"ה סבר למפרע הוי קדוש ורבה סובר מכאן ולהבא הוא קדוש היינו מה שיצא לחוץ מיעוטו של הבכור קודם שיצא רובו אם אמרינן שאחר שיצא רובו אמרינן שלמפרע קדוש מה שיצא לחוץ או מכאן ולהבא הוא קדוש והמיעוט שיצא לחוץ קודם שיצא רובו אינו קדוש רק אח"כ שיצא רובו של הבכור ולא קדוש למפרע מיד כשיצא לחוץ אבל מה שעדיין בפנים שאחר שיצא רובו של בכור דקדוש אף מה שבפנים בוודאי לא נימא שלמ"ד למפרע הוא קדוש היינו שאחר שיצא רובו קדוש למפרע מה שבפנים ביציאת מיעוטו או משהו וזה תוס' מפורש בחולין (דף סט) ד"ה רב הונא דהא דאמר רב יהודה בבכורות (דף לה) דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ומפרש גדיא באזני' אמרא בשיפוותי' אבל אימרא באזני' לא דחיישינן שמא כי חזי לי' לאזני' שמא יצא רוב הראש וחזר אבל גדיא אין לחוש דאזני' גדולות דרכו לצאת במיעוט הראש ותוס' הי' מפרש דבגדיא באזני' היינו שיצא האזן לחוץ וזה דלא כר"ה דסובר דלמפרע הוא קדוש דלדידי' כשם שיצא שליש ומכרו לעכו"ם אמרינן כשיצא עוד שליש איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא הוא קדוש ומאי דזבין לא כלום זבין א"כ ה"ה בגדי אחר שיצא הרוב איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא הוא קדוש היינו מיציאת האזן לחוץ וא"כ אסור להטיל בו מום וכתבו בתוס' די"ל דמטיל מום באזן גדי שהוא בפנים וכיון דאכתי לא יצא כלל לחוץ שרי להטיל בו מום אף לר"ה דסובר למפרע הוא קדוש אבל אימרא איכא למיחש אף שחזי האזן בפנים שמא יצא רוב הראש וחזר יעו"ש הרי בהדי' שמה שעדיין בפנים ולא יצא לחוץ גם ר"ה שסובר למפרע קדוש מודה דרק אחר יציאתו הרוב קדוש מה שבפנים מכאן ולהבא אבל לא ביציאת מיעוט או משהו אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא הוא קדוש אף מה שבפנים שעדיין לא יצא לחוץ דמי לא עסקינן בגדיא באזני' שמשהו של הגדי יצא לחוץ והאזן עדיין בפנים וסובר רב יהודה דמותר להטיל מום באזן שלא יצא לחוץ אף לר"ה שסובר דלמפרע הוא קדוש ולא אמרינן כיון שיצא משהו לחוץ אמרינן אח"כ שיצא רובו דלמפרע הוא קדוש וממשהו ראשון נתקדש מה שבפנים והאיך שרי להטיל מום באזן הגדי. ודוחק לומר דגדיא באזני' דשרי להטיל מום אף למ"ד דלמפרע הוא קדוש אינו אלא בשעה שעדיין לא יצא המשהו של הגדי לחוץ דזה אינו במשמע מדה"ת חולין שם שכתבו ומכי חזי לאזנו דגדיא בפנים שרי להטיל בו מום דאכתי לא יצא כלל משמע דהאזן אינו אלא בפנים והגדי אף שיצא מיעוט לחוץ מ"מ מותר להטיל בו מום ולא אמרינן דאח"כ שיצא רובו למפרע הוא קדוש ממשהו ראשון שיצא לחוץ ואסור להטיל מום דלמה שבפנים לא אמרינן למפרע קדוש אלא ודאי שלענין מה שבפנים גם ר"ה מודה שרק מכאן ולהבא הוא קדוש היינו אחר יציאת הרוב אבל לא ביציאת מיעוטו וז"ב וא"כ אין מקום כלל להוכחת הענ"י דהאוקימתא במבכרת עסקינן דברחם קדוש ס"ל כמ"ד דמכאן ולהבא הוא קדוש דאיכא למימר דס"ל שפיר דלמפרע הוא קדוש ומ"מ לא חל איסור קדשים קודם שיצא הגיד לחוץ אם יצא העובר דרך מרגלותיו ואם יצא דרך ראשו לא חל קודם שיצא רוב ראשו דמה שיצא משהו של הולד לא חל איסור בכור למפרע מה שעדיין בפנים ולא יצא לחוץ וכמש"כ * ובאמת כבר כתבתי לעיל דמהך אוקימתא יותר מסתבר דס"ל למפרע הוא קדוש ויהי' ניחא אף ביצא דרך מרגלותיו שלא יהי' חל איסור גיד קודם איסור בכור לר"י דס"ל דתולש חלב מבן ט' ואכלו דחייב דבעי רק חדשים ואוירא וא"כ איסור גיד חל ביציאת המיעוט אם יצא דרך מרגלותיו ואיסור בכור חל ביציאת הרוב ואיסור גיד קדים אבל אם נימא שסובר דבכור למפרע הוא קדוש דאח"כ ביציאת הרוב חל איסור גיד ואיסור בכור בהדי הדדי ביציאת הגיד למפרע אבל כבר כתבתי בעה"י דאי"צ לכ"ז וניחא אף ביצא דרך מרגלותיו וגם בולדות קדשים שלא שייך למפרע הוא קדוש דיציאת מיעוטו של הולד עם חלבו וגידו לחוץ לאויר העולם לא דמי לתולש חלב מבן תשעה ואכלו דחייב לר"י וכמש"כ לעיל ע"פ דברי הרשב"א חולין שם וז"ב. ובענין זה יש לתמוה מה שראיתי עוד בספר ענ"י סי', ק"ה שכתב להוכיח שהרשב"א לא קאמר רק גבי גיד דלא חל משום תשחוט אמו דסתם בהמה עומדת לשחיטה ואפשר שתשחט עם העובר אבל לא באופן אחר יעו"ש שהוכיח זה דאל"כ הא אמרינן שם מעיקרא דקסבר וולדות קדשים במעי אמן הם קדושים וקסבר נוהג בשליל הרי דלמ"ד במעי אמן הם קדושים חייל מיד א"כ מוכח מזה דגם לענין איסור חל על איסור חל מיד ואף שיש ספק שמא לא תהא לידה מעליא המועיל במוקדשין ושמא יצאו דרך דופן אלא האיסור חייל מיד ול"ד למש"כ הרשב"א. וזה נגד תוס' ערוך במ' נדה (דף מא) ד"ה קסבר דלמ"ד ולדות קדשים במעי אמן הם קדושים חל קדושה גמורה אפי' על יוצא דופן ואפי' על נפל יעו"ש בהדי' וא"כ אין אפשר כלל שיהי' היתר לאיסור מוקדשין אף שלא תהא לידה גמורה וכמש"כ באופן לפמש"כ דהאוקימתא במבכרת עסקינן דברחם הוא קדוש וקאתי איסור גיד ואיסור בכור בהדי הדדי י"ל דמיירי שפיר שיצא אף דרך מרגלותיו ואיסור גיד ואיסור בכור אתי רק ביציאת הרוב משום שקודם שיצא רובו לא חשיב שחל האיסור שעדיין אפשר שיהי' לו היתר וכמש"כ הרשב"א. ואי"ל דכ"ז ניחא אלא דווקא אם נוקי כר"י שס"ל שאינו נוהג גיד בשליל והיינו שניתר בשחיטת האם משום כל בבהמה תאכלו א"כ י"ל שחל איסור גיד רק ביציאת הרוב של העובר דאפשר שיהי' לו היתר בחזרה ובשחיטת האם אבל לר"מ שס"ל שגיד נוהג בשליל ולא ניתר בשחיטת האם א"כ י"ל שחל איסור גיד במיעוטו של ולד ואיסור גיד קדים לאיסור בכור ואכתי תיקשי מוקדשין נוהג בגיד מבעיא ליה אבל באמת הקשה המהרש"א שם שלר"מ איסור גיד קדים שלר"מ חל איסור גיד במעי האם וכתב דצריך לאמר דמוקי כר"י שס"ל דאינו נוהג בשליל וסיפא דקתני נוהג בשליל ה"ק דבר זה מחלוקת ר"י ורבנן וא"כ דקאי אליבא דר"י ניחא שפיר שמיירי אף ביצא דרך מרגלותיו וכמ"ש ואין צורך לדחוק כמ"ש הענ"י שמיירי שיצא דרך ראשו ומיושב הסוגיא שפיר

וע"פ מש"כ ניחא ליישב מה שדקדקו בתוס' (דף קג ד"ה דאיסור) על לשון הגמרא דקאמר כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור טרפה ואיסור אמה"ח בהדי הדדי קאתי דה"ה שנטרפה במעי האם דלא מחייב משום טרפה עד שיולד כמו חלב אלא לא אתי אלא לאפוקי נטרפה לאחר יציאת רובה יעו"ש ולפמש"כ י"ל שדברי הגמרא מדוקדקים היטיב דאם נטרפה במעי האם י"ל דאיסור טרפה קדים לאיסור חלב ואמה"ח ולא אתי איסור וחל על איסור ואף דטרפה דמי לחלב שאין איסור חל במעי האם כמש"כ התוס' דאינו חל עד שיולד אבל ר"י לשיטתו דס"ל (דף עה שם) תלש חלב מבן תשעה חי דחלבו כחלב בהמה הרי דלא בעי לידה גמורה רק דבעי שיצא לחוץ וכמש"כ תוס' (דף צ') ד"ה הכא ונראה דלר' יוחנן לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא לחוץ ממעי האם לאויר העולם וא"כ י"ל ביציאת הגיד והחלב לחוץ אף במיעוטו של ולד חייל מיד האיסור דהא איכא חדשים ואוירא ולא איכפת לן מה שרוב הולד עדיין במעי אמו דהא אפי' בתלש חלב לחוד נמי חייב לר"י ומכש"כ בשיצא החלב והגיד במיעוטו של ולד והא דקאמרינן דאיסור חלב ואיסור גיד חייל לכשיולד דהיינו ביציאת רובו של ולד אינו אלא כמש"כ הרשב"א דלענין איסור חל על איסור לא חשבינן איסור משעת יצירתו אלא משעת לידתו משום שלמ"ד אינו נוהג בשליל וניתר בשחיטת האם ואפשר שיהא היתר קודם הלידה שתשחט האם ויהי' מותר משום כל בבהמה תאכלו וה"ה י"ל שבמיעוטו של ולד לא חשבינן שחל איסור גיד ואיסור חלב