גנת ביתן ד

ובזה ניחא מה שדחז"ל במ"ר שם ובעירובין (דף מ) תן חלק לשבעה הוא שבעת ימי החג יעוי"ש ויש להבין לפי זה שייכות סיפיה דקרא כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ. ונראה ליישב עפ"י מש"כ הפוסקים בשו"ע או"ח סימן תרלט (סעיף ג) אכילה בסוכה בליל יו"ט ראשון חובה אפי' אכל כזית פת יוצא בו ידי חובת סוכה מכאן ואילך רשות רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות וקליות חוץ לסוכה ויעו"ש שכתבו דאף ביום ראשון ושני של חג דמחויב לאכול פת משום יו"ט מ"מ אינו חובה לאכול בסוכה דיכול לאכול רק כזית פת דסגי ליו"ט וסוכה בעי כביצה יעוי"ש. ולפי"ז יש לפטור עצמו ממצות סוכה בכל ימי החג שיאכל פירות וקליות וביו"ט יאכל כזית פת דלא בעי סוכה, ע"ז בא הכתוב לפי דרשת חז"ל לזרז אותנו שיהיו מצוות חביבות עלינו ולבל לעשות טצדקאות לפטור עצמנו מחיובן של המצות וע"ד שאמרו חז"ל חסידים הראשונים היו מכניסים פירותיהם דרך פתחיהן כדי לחייב עצמן במעשר ולא דרך קרטסמין לפטור עצמן מהמעשר ואמר תן חלק לשבעה היינו שבעת ימי החג ור"ל דיקיים מצות סוכה בכל שבעת הימים ולאו דוקא בליל ראשון של חג שהוא חובה לאכול בסוכה ואין לו טצדקי לפטור עצמו מחיובו אלא אף בכל שבעת הימים שיש לו לפטור עצמו מחיוב מצות אכילה בסוכה כגון באכילת פירות וקליות או כזית פת וכמ"ש מ"מ יש לו לתת חלק לכל שבעת הימים לקיים מצות אכילה בסוכה וע"ז מסיים כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ משום דאפשר יהיה ח"ו בעידן ריתחא דענשינן מי שמפקיע עצמו ממצות כדאשכחן גבי מצות ציצית ברב קטינא ואם יחייב עצמו ויקיים המצוות יהיו המצוות מגינות עליו וכדאמרו חז"ל למה נמשלה כנ"י ליונה מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצוות מגינות עליהם

ב) בשילהי מ' סוטה תנן בעקבא דמשיחא חוצפא יסגי כו' נערים פני זקנים ילבינו וזקנים יעמדו מפני נערים כו'. ויש לדקדק בהא דקאמר זקנים יעמדו בפני נערים דלמאי יכבדו הזקנים את הנערים לעמוד מפניהם בשלמא נערים פני וקנים ילבינו ניחא דקאי על הא דקאמר חוצפא יסגי ויעיזו הנערים פני הזקנים שבדור אבל למאי יהדרו הזקנים את הנערים ויעמדו בפניהם. ושמעתי בשם גדול אחד דקאי אהא דאמר התם והאמת נעדרת דיתרבה אגרופה של חנופה בעולם וזקנים יחנפו פני הנערים לכבד אותם אף שאינם ראוים, ומזה יתגלגל שנערים פני זקנים ילבינו שיעיזו פניהם בהזקנים והיא ע"ד שאמרו חז"ל כל החונף לרשע לסוף נופל בידו. ול"נ בפי' המשנה עפ"י מש"כ הנח"י בפי' הגמ' ב"מ (דף פז) עד אברהם לא הוי זקנה מאן דבעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק ואתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה. והקשו המפרשים וכי היו מעשה נסים קודם לאברהם הא עפ"י דרך הטבע ברוב הימים יחלש הגוף ויוכר הזקנה. ונראה דבהא דקיי"ל דזקנה הוא חשיבות כמ"ש שלמה המלך ע"ה "בישישים חכמה וארך ימים תבונה" ואמחז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, תלוי עיקרי האמונה הטהורה ויסודי תוה"ק, שלפי הדעה הכוזבת של הכופרים בהשארת הנפש, הנפש שבאדם הוא כח והכנה בגוף כמו שאר כחות האדם ובמות הגויה תמות הנפש וא"כ כמו יתר הכחות והחושים שבאדם כגון חוש הראיה וחוש השמיעה אשר ברבות הימים שיחלש הגוף יחלשו אלה החושים כן, יאמרו, יחלש השכל שבא מכחות הנפש וכשיזקין האדם ויחלש החמר ויתמעט כח גופו יחלש שכלו, נמצא לפי שטותם אשר הנערים והצעירים המה חכמים ובעלי שכל יותר מהזקנים והישישים שכל מי שגופו יותר חזק גם שכלו יותר חזק. וזהו דקאמר "עד אברהם" שהיו דעות כוזבות בעולם ודעת האמונות הכוזבות התפשטה בארץ "לא הוי זקנה" היינו שלא היה שום מעלה וחשיבות למי שזקן יותר, "מאן דבעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק" היינו מי שהיה לו ליהנות איזה עצה וחכמה לא משתעי בהדי אברהם שהיה ישיש וזקן אלא משתעי ושואל עצה מיצחק שהיה צעיר לימים, כי לפי שטותם, הצעיר יותר חכם מהזקן, אתא אברהם והשריש האמונה הטהורה כי שכל האדם שבא מכח נפשו אינו תלוי כלל בחלק גופו אלא שהנפש הוא חלק אלוה ממעל ובמות הגוף תעלה הנפש המשכלת למעלה והיא תתן דין וחשבון והיא תקבל השכר והענש על מעשי האדם אשר בספר נכתבים. ואחרי שהנפש הוא שכל נבדל ואינו כח והכנה בגוף האדם, תושרש לנו האמונה הטהורה שהזקנים אשר חומרם נחלש וכחות גופם נתמעט, שכלם יותר חזק ונקי, שכל מי שכח חומרו חזק ביותר הוא חוצץ בעד השכל לעלות מעלה וע"כ אמרו חז"ל "זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם" והתורה צותה לנו לכבד את הזקנים שנתמעט חוזק חומר גופם וזה שאמר אתא אברהם והכיר את בוראו והשריש לכל באי עולם האמונה הטהורה כמ"ש הראשונים בביאור מאחז"ל "מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו ע"ה שכל חולה שהיה רואה אותה מיד נתרפא" דהיינו בכח פיו כיבד את ה' מגרונו לפרסם לכל באי עולם אמונתו הטהורה בהשי"ת שכל חולה בדעות כוזבות נתרפא והכיר את בוראו וזהו דאמר "והוי זקנה" דהזקנה נעשה חשיבות בעולם והאמינו ששכלו של אדם בא מכח נפשו שנאצל הוא ממעל ואין תלוי כלל כחומר, ולכן לעת יזקן האדם יתגדל ויתחזק השכל יותר ויותר ולפי שכלו יהולל איש והוי זקנה חשיבות וכבוד. ולפי"ז ניחא שפיר דברי המשנה שם דזקנים יעמדו מפני נערים דקאי אהא דקאמר והשררות תהפך למינות וא"ב לפי שטותם יחזיקו בדעות כוזבות כמו שהיה קודם לאברהם דזקנה הוי גריעותא שנחלש שכלו וכמ"ש, ויהיה להם לחוק שזקנים יעמדו מפני הנערים דמי שצעיר מחבירו יותר חכם ממנו ובצעירים יותר חכמה ועולם הפוך יהיה אצלם עד שיקוים בנו ומלאה הארץ דעה ותושרש האמונה הטהורה בלבות כל באי עולם ויכירו כלם שהשכל שבנפש אינו תלוי בהחומר ורק שהוא שכל נבדל קדוש ונצחי ובישישים חכמה וארך ימים תבונה בב"א

ג) בב"ב (דף פח) אמר ר' לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא. ויעוי"ש בפרשב"ם קשה גזל הדיוט שהקדים בו חטא למעילה דכתיב נפש כי תחטא ומעלה בו מעל כו' וגבי הקדש כתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה כו'. ונ"ל להסביר הדברים על פי מה שכתב הרמב"ם בפ"ו משמנה פרקים שלכאורה דברי הנביאים סתרי לדברי חכמים שמדברי הנביאים נאמר שהמושל ברוחו ובלבו מתאוה לפעולות רעות הוא קטן במעלה מחסיד גמור שלא יתאוה כלל לפעול רע שמפני תשוקתו לחטאים מורה שהוא בנפש רעה כמ"ש שלמה המלך ע"ה נפש רעה אותה רע ואמר שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און דפי' הקדמונים דמי שאינו צדיק וחסיד יעשה המשפט בצער כבישת היצר, וצדיק וחסיד ישמח בעשות משפט שאינו מתאוה כלל לפעולות הרעות, ובדברי חכמים מצינו סתירה לזה שאמר דבן שמעון בן גמליאל לא יאמר אי אפשי לאכול בשר בחלב אי אפשי ללבוש שעטנז אלא יאמר אפשי ואבי שבשמים גזר עלי. הרי נאמר שהמתאוה לעבירות וכובש את יצרו יותר טוב ממי שלא יתאוה כלל. וחילק הרמב"ם בין מצות שמעיות למצות שכליות, דבמצות שמעיות וחוקיות יותר טוב שמתאוה וכובש את יצרו כגון בשר בחלב או שעטנז, אבל במצות שכליות יותר טוב שאינו מתאוה כלל דאם מתאוה לפעולות רעות במצות שכליות אף שמושל ברוחו וכובש את יצרו הוא