גנת ביתן מח

תאכלו מ"מ אף כשנולד לענין איסור חל על איסור לא חשבינן ליה לאיסור גיד חל משעת יצירתו אלא משעת לידתו משום כיון דאפשר שתשחט האם ויהא לו לגיד היתר אכילה על ידה לא חשבינן ליה לאיסור חל על האיסור עד שנולד או עד שיצא לאויר העולם בחיי האם וכדאמר ר"י בשילהי פירקין אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש ואוקמא בשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור אמה"ח ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי ואע"ג דשמעינן לי' לר"י דאמר דקודם שנולד חל עליו איסור חלב דחדשים גרמי לי' וטעמא משום דאיסור חלב תלוי ועומד שמא תשחט האם ויהא לו היתר בשחיטתה ועד שיולד אי עד שיצא לאויר העולם בחיי האם לא חשבינן לי' איסור חל עלי' וה"נ לא שנא והלכך שפיר קאמר שבדבר זה אי נוהג בשליל מחלוקת ר"י ורבנן ואף שפליגי בשנשחטה האם וברישא מיירי שלא נשחטה האם כולה חדא פלוגתא היא דהא בהא תליא שלר"י דס"ל שאם נשחטה האם מותר הגה"נ משום כל בבהמה תאכלו א"כ אין איסור גיד חל בשליל דשמא תשחט האם ונמצא שלא נאסר הגיד עדיין ולרבנן שלא ניתר הגיד בשחיטת האם חל איסור גיד משעת יצירתי יעו"ש ברשב"א. ולפ"ז י"ל דאין איסור גיד וחלב חייל ביציאת מיעוט הולד לחוץ דרך מרגלותי' אף שכבר יצא הגיד והחלב לחוץ לאויר העולם, ולר"י דאמר תלש חלב חי מבן ט' חדשים דחלבו כחלב הבהמה הרי שלא בעי לידה רק חדשים ואוירא. ולכאורה י"ל דה"ה שיצא מיעוט הולד עם גידו וחלבו לחוץ לאויר העולם דאיכא ג"כ חדשים ואוירא דחל איסור גיד ואיסור חלב ולפמש"כ הרשב"א ז"ל י"ל דלא דמי בשלמא בתולש חלב חי מבן תשעה חדשים דאין עוד היתר לאיסורו י"ל דכבר חל האיסור גיד וחלב אבל שיצא מיעוט הולד לחוץ עם גידו וחלבו דאפשר עוד שתחזיר הולד את המיעוט שיצא לבפנים ותשחט האם דמותר באכילה כדתנן (דף סח שם) עובר שהוציא ידו והחזירו מותר באכילה הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו אסיר באכילה הרי שביציאת המיעוט לחוץ עדיין אפשר שתחזיר לפנים ויהא היתר לאיסורו ואף בגמרא שם קאמר רב יהודה אמר רב ואבר עצמו אסור מ"ט דאמר קרא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא הבשר חוץ למחיצתו נאסר מ"מ נראה פשוט דאם הוציא העובר מיעוטו לחוץ עם חלבו וגידו והחזירו ונשחט האם שליכא איסור גיד ואיסור חלב למ"ד שאינו נוהג בשליל שניתר משום כל בבהמה תאכלו אף חלבו וגידו דאף שקיי"ל שהאבר עצמו אסור אבל הא כתבו הפוסקים דבאמת שחיטת האם מתיר המיעוט שיצא לחוץ והחזירו קודם שחיטה דעד שיצא ראשו או רובו של ולד עדיין מיקרי כל בבהמה תאכלו וניתר בשחיטת האם רק גלי קרא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר והיינו איסור טרפה ולא איסור אבר מן החי דשחיטת האם התיר לאיסור אמה"ח אף להמיעוט שיצא לחוץ כיון שהחזירו קודם שחיטה וא"כ לפ"ז גם האיסור גיד ואיסור חלב שיש במיעוט שיצא לחוץ ג"כ ניתר בשחיטת האם כיון שהחזירו בפנים ואסור רק משום בשר בשדה טרפה אבל איסור גיד ואיסור חלב הותר בשחיטת אמו משום כל בבהמה תאכלו כמו שניתר איסור אמה"ח אף שיצא לחוץ כיון שהחזירו קודם וז"ב. ולפ"ז י"ל שפיר דלא דמי היכי שיצא מיעוט הולד לחוץ עם גידו וחלבו לתלש חלב מבן תשעה חדשים דבמיעוט הולד שיצא לחוץ לא מיקרי שחל איסור גיד ואיסור חלב דאף שאיכא חדשים ואוירא מ"מ עדיין אפשר שיהא להחלב והגיד היתר דהיינו שתחזיר העובר מיעוט שיצא לחוץ לפנים וקודם שיצא רובו או ראשו של הולד קיי"ל שאחר שהחזירו ניתר בשחיטת האם וניתר גם איסור גיד ואיסרר חלב משום דקרינן כל בבהמה תאכלו וכמש"כ דרק איסור בשר בשדה טרפה איכא על מיעוט שיצא לחוץ והחזירו קודם שחיטה אבל איסור אמה"ח וה"ה איסור גיד וחלב ניתר שפיר בשחיטת האם וא"כ לפ"ז מיושב שפיר הא דקאמר התם שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור טרפה ואיסור אמה"ח בהדי הדדי קאתי וליכא למימר שאיסור חלב חל תיכף ביציאת העובר דרך מרגלותי' במיעוט הולד עם החלב משום דאיכא חדשים ואוירא כמו תולש חלב מבן ט' ואכלו דחייב משום חלב דא"כ אין איסור טרפה ואיסור אמה"ח חל על איסור חלב הקדום דז"א דלענין איסור חל על איסור לא חשבינן ליה לאיסור שחל דווקא היכי שאין לו היתר לאיסורו אבל במיעוט הולד שעדיין האיסור תלוי ועומד שיהי' להאיסור היתר וכמש"כ שאפשר שתחזור המיעוט של הולד לפנים ותשחט האם שיהי' היתר לאיסור חלב דמכל בבהמה תאכלו ניתר המיעוט בשחיטת האם ורק איסור בשר בשדה טרפה לא תאכלו רכיב עלה אבל האיסור חלב תלוי ועומד ואפשר שיהא לו היתר א"כ לא חשבינן שחל האיסור ורק משיצא רובו של הולד דקיי"ל יצא ראשו או רובו אע"פ שהחזירו ה"ז כילוד ואינו ניתר עוד בשחיטת האם כלל ואיכא איסור אמה"ח וה"ה אסור החלב והגיד מש"ה חשבינן שחל איסור חלב אחר שיצא ראשו או רובו של ולד אבל לא במיעוט הולד משום שעדיין אפשר שיהי' לו היתר לא חשבינן שחל האיסור וכמש"כ הרשב"א וא"כ ניחא שפיר כשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור טרפה ואיסור אמה"ח בהדי הדדי קאתי דדווקא ביציאת הרוב חייל גם איסור חלב ולא במיעוט הולד ואף שאיכא חדשים ואוירא לא דמי לתולש חלב מבן ט' וכמש"כ וא"ש

ולפ"ז ניחא שפיר דקאמר בריש פ' גיה"נ הכא במבכרת עסקינן דברחם הוא קדוש ואב"א בולדות קדשים וכמ"ד דבהווייתן הם קדושים ובתוס' שם פי' דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קאתי וקמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור איסור גיד הקל לחול עמו וקשה הא איסור גיד חל מיד שיצא מיעוט הולד לחוץ לאויר העולם דדמי לתולש חלב מבן תשעה דחלבו כחלב בהמה ואיסור בכור וקדשים לא חל עד שיהא לידה גמורה וא"כ איסור גיד קדום ולפמש"כ ניחא דגם איסור גיד לא חל רק כשיהא לידה גמורה דשוב אין היתר להאיסור דלא מהני חזרה לפנים ויהא מותר בשחיטת האם וכדתנן יצא ראשו אע"פ שהחזירו הרי היא כילוד ומש"ה חשבינן שחל האיסור גיד אבל במיעוט הולד שיצא לחוץ לא חשבינן ליה לענין איסור חל על איסור שחל איסורו משום שהאיסור תלוי ועומד שאפשר שיהי' לו היתר וכמש"כ שיחזור לפנים וישחט האם ויהי' היתר לאיסור גיד משים כל בבהמה תאכלו ולא דמי לתולש חלב שאין עוד היתר לאיסורו אחרי שתלש חלב מהעובר והוציאו לחוץ לאויר העולם משא"כ ביציאת מיעוט לחוץ שאפשר שיהי' היתר לאיסור גיד ומש"ה לא חשבינן שחל האיסור רק ביציאת הרוב ואיסור גיד ואיסור בכור וקדשים בהדי הדדי קאתי שפיר ואין צורך שוב לדחוק דמיירי שיצא העובר דרך ראשו שגם ביצא דרך מרגלותי' אתי שפיר וכמש"כ

והנה אח"כ מצאתי בס' עונג יו"ט מהגריט"ל שהקשה כמו כן בדה"ת חולין (דף צ') שמוקי במבכרת עסקינן דברחם הוא קדוש והא איסור גיד קדם שיצא במיעוט הולד ואיכא חדשים ואוירא ואיסור קדשים אינו חל אלא כשיצא רובו של ולד דבעינן לידה מעליא ותירץ ג"כ דמיירי שיצא דרך ראשו ולא דרך מרגלותיו וחל ביציאת הראש איסור גיד ואיסור קדשים בהדדי ולפמש"כ אין צריך לזה. וראיתי מה שהוכיח שם הגזצ"ל דאוקימתא דהכא במבכרת עסקינן דברחם קדוש דבכור קדוש מכאן ולהבא כרבה בחולין (דף סט) דאי למפרע הוא קדוש וכשנולד חל קדושתו למפרע א"כ חל איסור בכור למפרע משעת משהו ראשון של התחלת הלידה דשליש דקאמר הש"ס לאו דווקא הוא ואיסור גיד אינו חל עד שיצא לחוץ שהוא אחר משהו הראשון של התחלת הלידה ואם שיצא דרך ראשו חל איסור גיד עד שיצא כל הראש ולעולם איסור מוקדשין קדים יעו"ש ובמכת"ה דברי' תמוהים מאד דהא דפליגי רבה ור"ה