גנת ביתן מז

בכוונת קושית הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל. ויפה הקשה

עוד יש להקשות באמת על הירושלמי דס"ל שהולד עם הסנדל אינו מתקיים דאין פתרון למתני' דסנדל דתנן גבי בכורות. דאי"ל כמש"כ דהירושלמי מוקמי סנדל דתנן לענין בכורות הוא לענין הבא אחריו לסוף שנה או שנתים והיכי שיצא הולד דרך דופן והסנדל דרך רחם. וכיון שהולד לאו בר קיימא אין פוטר הבא אחריו. או כמש"כ המהרש"א שהירושלמי מוקי כיחידאה כר"ש דולד שיצא דרך דופן אין פוטר הבא אחריו. דבאמת ליכא למימר הכי דהא בגמרא נדה שם תנינא בברייתא כשהן יוצאין יוצאין אלא מכורכין משמע שאי אפשר כלל שיצא הולד דרך דופן והסנדל דרך רחם וכן כתב בהדי' המהרש"ל בח"ש שם. וא"כ עדיין צ"ע בזה

סימן יא

בו יבואר דברי התו' בחולין דף צב שכתבו להוכיח דאיסור גיד ואיסור חלב אינו חל במעי האם

תנן בחולין (דף פט) גיד הנשה נוהג במוקדשין ופריך עלה פשיטא משום דאקדשי' פקע ליה איסור גיד הנשה מיני' אלא הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר דגה"נ נוהג בשליל וקסבר דולדות קדשים במעי אמן הם קדושים דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קאתי ופריך מי מצית אמרת דתרווייהו בהדי הדדי קאתי והתנן כו' אלמא איסור מוקדשין קדים אלא הכא במבכרת עסקינן דברחם הוא קדוש ואב"א ולדות קדשים בהוויתן הם קדושים ובתוס' שם ד"ה הכא כתבו ובהדי הדדי קאתו וקמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור איסור גיד הקל מלחול עמו וא"ת והא איסור גיד לר' יוחנן קדים דאמר לעיל (דף עה) תלש חלב מבן ט' חי דחלבו כחלב בהמה ואיסור מוקדשין הדר אתא וחייל עלי' ואם כן לר' יוחנן מוקדשין נוהג בגיד מיבעי לי'. ונראה דלר' יוחנן לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא חוץ לאויר העולם וכן משמע בסוף פרקין (דף קג) דקאמר ר"י גופי' כשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר ואיסור חלב ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי אלמא דליכא איסור חל במעי אמו עכ"ל התוס'. ולכאורה יש להקשות טובא דאכתי לר"י איסור גיד קדם דאיסור חלב אף שלא חל במעי אמו בעינן שיצא לחוץ לאויר העולם אבל לידה גמורה לא בעינן דהא תלש חלב מבן תשעה חי שלא הי' לידה רק אוירא לחוד ס"ל לר"י דחלבו כחלב בהמה וא"כ ביציאת הגיד לאויר העולם במיעוט הולד חל מיד איסור גיד אף שעדיין לא יצא רובו של ולד כיון שהוא בן ט' חדשים ויצא לאויר העולם ואיסור מוקדשין לא חייל עד שיצא רובו של ולד דבמבכרת שברחם הוא קדוש בעי שיצא רובו של ולד שיהא לידה גמורה דכתיב והי' הבכור אשר תלד וה"ה לאב"א שבולדות קדשים עסיקינן ובהוויתן הם קדושים בעי לידה גמורה וא"כ אכתי איסור גיד קודם לאיסור מוקדשין ואם כן מוקדשין נוהג בגיד מיבעי ליה לר' יוחנן כדהקשו בתוס' והנה הא דמוקי במבכרת עסקינן דברחם קדוש אפשר ליישב דחייל שפיר איסור גיד ואיסור בכור בהדי הדדי משום די"ל דס"ל כמ"ד בחולין (דף סט) דבכור למפרע הוא קדוש א"כ ביציאת הגיד לחוץ אף שהוא רק מיעוט הולד מ"מ חל למפרע איסור בכורה אחר שיצא רובו ולמפרע חייל איסור גיד ואיסור בכורה בהדי הדדי אבל לאב"א שמוקי בולדת קדשים ולמ"ד בהוויתן הם קדושים דבעי ג"כ לידה גמורה תיקשי שפיר הא איסור גיד קדים דחל ביציאתו לחוץ אף קודם לידת רובו. ובאמת י"ל דמיירי שיצא הולד דרך ראשו וא"כ ביציאת הראש לאויר העולם דהוי כילוד חל בהדי הדדי איסור גיד ואיסור מוקדשין דלאיסור מוקדשין במבכרת או בולדות קדשים למ"ד בהוויתן הם קדושים קיי"ל דיצא ראשו הרי הוא כילוד בוודאי חייל ביציאת הראש איסור בכור ומוקדשין וגם איסור גיד אף שלא חל במעי האם ובעינן שיצא לחוץ לאויר העולם מ"מ אם יצא ראשו דהוי כילוד נראה פשוט דאף שהגיד עדיין בפנים ולא יצא לחוץ מכל מקום חל איסור גיד ודווקא חלש חלב מבן ט' חדשים שלא הי' לידה בעינן שיצא לחוץ לאויר העולם אבל אם הי' לידה גמורה לא בעינן אויר העולם ואף שהגיד בפנים מ"מ חל איסור גיד ומיד שיצא הראש באו שני האיסורים בהדי הדדי וקמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור איסור גיד הקל מלחול עמו וא"ש

אבל מ"מ קשה בהא דקאמר ר' יוחנן שם (דף קג) אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש ואוקמי כגון שנטרפה אם יצאת רובה וקסבר בהמה בחיי' לאברים עומדת דאיסור אבר ואיסור חלב ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתו ומדקאמר שנטרפה עם יציאת רובה משמע שמוקי שהולד יצא דרך מרגלותיו דבעינן שיצא רובו של ולד שאם יצא דרך ראשו לא בעי שיצא רובה רק ביציאת הראש הרי הוא כילוד והכא שפיר יש להקשות לר' יוחנן דס"ל (דף עה שם) תלש חלב מבן תשעה חי ואכלו דחלבו כחלב בהמה א"כ לאיסור חלב לא בעי לידה שיולד הולד רק בעינן שיצא החלב לחוץ לאויר העולם וא"כ במיעוט הולד קודם שיצא רובו ויצא החלב לחוץ חל איסור חלב אבל איסור אבר מן החי לא חל עד שתלד הולד בלידה גמורה דאף למ"ד בהמה בחיי' לאברים עומדת מ"מ קודם שנולד לא חשיב בהמה וכמש"כ תוס' שם (דף צ ד"ה אלמא) בהדיא אבל אם רובו של הולד הוא עדיין בפנים לא חייל איסור אבר מן החי אף על מיעוט הולד שיצא לחוץ קודם שיצא רובו של ולד שיהי' כילוד דבהמה בחיי' לאברים עומדת היינו שנולדה לגמרי וחשובה בהמה אבל לא קודם הלידה ואיסור טרפה בוודאי אינו רק ביציאת רובה כדקאמר שנטרפה עם יציאת רובה וקודם יציאת הרוב לא היתה טרפה כלל וא"כ האיך קאמר ר' יוחנן אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש וכדמוקי דאתי הני תלתא איסורים בהדי הדדי וחלו כולם ואיסור אחד לא קדם את חבירו שנימא אין איסור חל על איסור ולפמש"כ שכיון שיצא דרך מרגלותי' ויצא לחוץ מקודם החלב במיעוט הולד קודם שיצא רובו של ולד ולר' יוחנן דס"ל דתלש חלב מבן תשעה חי דחלבו כחלב בהמה הרי דלא בעי לאיסור חלב לידה גמורה רק שיצא לחוץ לאויר העולם וא"כ במיעוטו של ולד שיצא לחוץ סגי שיחול איסור חלב ואיסור טרפה ואיסור אבר מן החי לא חל רק אח"כ שיצא רובו של ולד לחוץ וא"כ איסור חלב קדים לאיסור טרפה ואיסור אמה"ח וקשה טובא האיך קאמר ר' יוחנן תלש חלב מן החי מן הטרפה חייב שלש הא לא חייל כלל איסור טרפה ואיסור אבמה"ח אאיסור חלב הקדום דאין איסור חל על איסור

ונראה ליישב בעה"י עפ"י מש"כ הרשב"א חולין ריש פ' גה"נ בהא דקאמר התם הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר נוהג בשליל וקסבר ולדות קדשים במעי אמן הם קדושים דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קאתי ופריך מי מצית מוקמת לה בשליל והא מדקתני סיפא נוהג בשליל מכלל דרישא לאו בשליל עסקינן ומשני ה"ק דבר זה מחלוקת ר"י ורבנן והקשה הרשב"א וכן הקשו בתוס' הא סיפא מיירי כנשחטה האם ומצא בה שליל דפליגי ר"י ורבנן אם נוהג בשליל היינו אם שחיטת האם מתיר גם איסור גיד מכל בבהמה תאכלו אבל בשלא נשחטה האם בוודאי י"ל שגם, ר"י מודה שנוהג איסור גיד בשליל ומאי משני שדבר זה מחלוקת ר"י ורבנן והא רישא מיירי שלא נשחטה האם דלא פליגי כלל בהא ר"י ורבנן וי"ל דר"י מודה שנוהג בשליל היכי שלא נשחטה האם ורק בשנשחטה האם פליגי ותירץ הרשב"א ז"ל ונראה לי דלא קשיא מידי דוודאי אע"ג דאית ליה לר' יהודה דתלש גיד מן העובר והוציאו לחוץ לוקה עליו משום גה"נ אבל בנשחטה אמו מותר מכל בבהמה