גנת ביתן מה

שיצאו שניהם בב"א אותו מקצת שיצא פנוי מאחי' ואינו חוצץ. ובמחכת"ה זה פ' תמוה לפרש דתוס' מחלקים דבחולין שם הי' החציצה בכל הולד ובבכורות שם לא הי' החציצה בכל הולד דחדא מנ"ל שבחולין מיירי שהי' החציצה בכל הולד ועוד דהא לרבנן שס"ל שאי אפשר לצמצם וא"כ גם בכרכתו אחותו נמי לא יצאו שניהם כאחת הזכר והנקבה משולבות דיהי' החציצה בכל הולד. ופי' הפשוט והאמת בדה"ת שם בתי' קמא מח לקים בין כרכתו אחותו דהי' החציצה בכל הרחם דכרכתו משמע שהי' מוקף הזכר מאחותו מכל צדדי הרחם ובבכורות דיצאו שניהם כאחד ולא הוי החציצה רק בצד אחד של הרחם ומקצת פנוי בלא חציצה מש"ה איכא למימר טפי דמב"מ אינו חוצץ דהא לס"ד דהש"ס שם דמקצת רחם מקדש אמרינן היכי שמקצת הרחם פנוי לא הוי חציצה כלל אף בשאינו מינו ושפיר י"ל דאף להמסקנא דכולי' רחם מקדש מ"מ ס"ל להתוס' בתי' קמא לחלק בהכי במין במינו בין חציצה למקצת הרחם לכל הרחם ובתי' בתרא תירצו דיש לחלק בין אחיו לאחותו דאחי' ששניהם בר חיובא בבכור הוי מין במינו משא"כ אחותו דלאו בר בכורה היא הוי אינו מינו וחוצצת ובתוס' שם ד"ה זכר אזיל אלא לתי' בתרא דהחילוק הוא בין אחיו לאחותו ובזכר ונקבה חוצצת להזכר א"כ י"ל סמוך מיעוטא דב"א למחצה דנקבה תחלה ולפ"ז שפיר תיקשי קו' המהרש"א דגם לרבנן יש להקשות שי"ל סמוך מיעוטא דמקודם דיצא רובו של זכר יצאת הנקבה למחצה דנקבה יצאה תחילה דאין לחלק כלל בין שהי' החציצה בכל הולד שיצאו שניהם כאחת בין שהי' החציצה רק במקצת הולד דסוף סוף כיון שמקודם שיצא רובו של זכר נפק הנקבה וחוצצת להזכר בינו ובין הרחם הוי חציצה ואינו קדוש בבכורה ופי' דה"ת בתי' קמא דבמקצת פנוי איכא למימר טפי שמין במינו אינו חוצץ הוא ברור כמש"כ דמחלקים אם הי' החציצה מצד אחד של הרחם ומקצת הרחם הוא פנוי לשהי' מוקף ומכורך מכולו רחם כמו דלס"ד דגמרא שם דהיכי שמקצת פנוי לא הוי חציצה כלל וז"ב בפי' דה"ת וכן ראיתי בחידושי הרגמ"ה וגם מלשון הרא"ש שם שהוכיח מהא דזכר ונקבה שמפריש טלה לעצמו ול"א סמוך מיעוטא שמקודם שיצא רובו יצאה אחותו וחוצצת אף לרבנן הרי דכה"ג חוצצת ול"א כדברי הצ"ק דלרבנן שא"א לצמצם ולא הוי חציצה בכל הולד לא הוי חציצה כלל וקדוש בבכורה אלא דאין לחלק בהכי מידי וכמש"כ ודברי הצ"ק תמוהים בזה

והנה בסוגיא שם פריך ולרבנן לימא קסבר דמקצת רחם מקדש דאי כולי רחם מקדש נהי דא"א לצמצם חציצה מיהא איכא אמר רב אשי מב"מ אינו חוצץ וברש"י שם לימא קסברי רבנן מקצת רחם הנוגע בבכור מקדשו דנהי דא"א לצמצם וראשון לחודי' קדיש איכא למיפרך הא קודם שיצא כולו יצא אחי' וחצץ בינו לבין הרחם ולריה"ג ליכא למיפרך דכיון שתרווייהו קדשי כחד דמי משמע מזה שרש"י מפרש דילדה שני זכרים מיירי שראינו הלידה שיצאו שניהם בב"א אף שלא קתני ויצאו שני ראשיהם כאחד ומש"ה קאמר דלריה"ג ניחא שאפשר לצמצם ותרווייהו קדשי ואינו חצץ אחד בחבירו כלל ורק לרבנן שאף שראינו שיצאו כאחת אין קדוש רק אחד שאי אפשר לצמצם פריך הא חבירו חוצץ לראשון קודם שיצא כולו וא"ש אבל לפי' תוס' שם ד"ה מאן דמדלא קתני במתני' ויצאו שני ראשיהן כאחד דמיירי שלא ראינו הלידה שיצאו שניהם בב"א וצ"ל דהגמרא דפריך לרבנן אי קסברי דכולי' רחם מקדש דחציצה מיהא איכא היינו שיש לחוש שמא קודם שיצא כולו או רובו של ראשון יצא אחי' וחוצץ בינו לבין הרחם וא"כ גם לריה"ג תקשי הכי דאף שלדידיה שתרוויהו קדשי אינו חוצץ אחד לחבירו וכחד דמי מ"מ זה דוקא היכי שיצאו שניהם בב"א בצמצום אבל יש לחוש שמא קודם שיצא הראשון יצא אחי' וא"כ אינו קדוש אלא הראשון כמו לרבנן ותיקשי דהשני יהיה חציצה במקצת הרחם לחבירו ומאי פריך רק לרבנן הא לכו"ע תיקשי הכי אמאי נותן טלה אחד לכהן הא יש לחוש שיצאו באופן שהוי חציצה וגם אחד אינו קדוש בבכורה

ונראה די"ל עפ"י שי' תוס' בכתובות (דף ט ע"ב) ד"ה אי למיתב דבספק ספיקא לא אמרינן אוקי ממונא בחזקתו יעו"ש וס"ל להתוס' אף שאין הולכין בממון אחרי הרוב אבל בספק ספיקא הולכין וא"כ לריה"ג ליכא למיפרך דאמאי נותן טלה אחד לכהן הא יש לחוש שיצאו באופן שהוי חציצה ואין אחד קדוש דיש להיפך שני ספיקות להחמיר חדא שיצא ראשון אחר שני בזא"ז ואחד קדוש וודאי בבכורה וגם שמא יצאו שניהם כאחד בצמצום דתרוויהו קדשי וכחד דמי וא"כ משני ספיקות נותן טלה אחד לכהן דממ"נ אחד קדוש ואף דיש עוד ספק שמא יצא אחד תחלה ומקודם שיצא רובו יצא אחי' וכה"ג לא הוי תרוויהו כחד וחוצץ אחד לחבירו ואין אחד קדוש אבל מ"מ בשני ספיקות ל"א שאוקי ממונא בחזקת מאריה וניתן טלה אחד לכהן ורק לרבנן דא"א לצמצם והוי רק ספק אחד לכהן דיצא ראשון קודם להשני וקדוש אחד וספק אחד שמא קודם שיצא כולו יצא אחי' וחצץ בינו לבין הרחם ומספיקא לא מפקינן ממונא ושפיר פריך לרבנן אמאי נותן טלה אחד לכהן הא חציצה איכא דהיינו שיש לחוש שיצאו באופן שהוי חציצה ואין אחד קדוש וא"כ אין להפקיע הטלה מיד הבעלים וא"ש

והנה הרי"ט אלגזי פ' שני דבכורות נסתפק למ"ד בכורות (דף יט) דהבא אחר יוצא דופן לא הוי בכור וקיי"ל שהבא אחר הנפלים שיצא דרך רחם לא הוי בכור אם יצא נפל דרך דופן והבא אחריו דרך רחם אי הוי בכור דאפשר לומר דהולד שיצא דרך דופן כיון שאינו בר קיימא אינו פוטר הבא אחרי' והרי"ט אלגזי כתב דמשמעות הקרא פטר שגר בהמה דנפל פוטר ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו ללמדך שהוא קדוש בבכורה לפטור הבא אחרי' דווקא כמשמעות הכתוב פטר דהי' פטר רחם ולא יוצא דופן וכתב שלא מצא גלוי לדין זה ונראה להביא ראיה וגלוי זה מדה"ת חולין (דף ע ד"ה כרכתו) שגירסת ר"ת בשם הר"ח כרכתו אחותו והוצאתו וילדה נקבה עמו וה"ה דהוה מצי למימר כרכו אחי' לענין איזה מהן בכור אלא דנקט אחותו משום דליכא בכורה כלל יעו"ש ולכאורה קשה טובא הא גם בכרכו אחי' ליכא בכורה כלל דאם נימא דכרכו אחי' הוי חציצה להולד שבפנים וכמש"כ תוס' בכורות בתי' קמא דאין חילוק בין אחיו לאחותו רק דכרכו שהקיפו מכל צדדי הרחם גרע וחוצץ אף שהוא מין במינו וא"כ הראשון שיצא מכורך לא הוי בכור משום חציצה והשני הוא הבא אחר יוצא דופן דלא הוי בכור דהראשון שיצא מכורך בחציצת הרחם לא גרע מיוצא דרך דופן דפוטר הבא אחרי' וא"כ תקשי שפיר דלמאי נקט כרכתו אחותו הא גם בכרכו אחיו משכחת לה ואם נימא דהבא אחר יוצא דופן לא הוי בכור שהיוצא דופן הי' בר קיימא אבל לא בנפל י"ל דס"ל להתוס' דמש"ה קאמר כרכתו אחותו לענין דליכא בכורה כלל ולא קאמר בכרכו אחיו וליכא בכורה כלל משום הבא אחר יוצא דופן דזה דווקא שהראשון הוא בר קיימא אבל לא כשהוא נפל וסתמא קאמר דליכא בכורה כלל אף בנפל ונקט כרכתו אחותו דהזכר המכורך שיצא ראשון אם הוי חציצה ליכא בכורה כלל בין בנפל בין בבר קיימא. אח"כ מצאתי בשסי"ן החדשים בשטמ"ק בכורות (דף ט שם) שכתבו האי תירוצא דהא דאיבעיא בחולין (דף ע) כרכתו אחותו והוציאתו מהו ולא אמרינן מין במינו אינו חוצץ משום דהיכי שכל הרחם חוצץ גרע יותר והקשה דא"כ אמאי נקט כרכתו אחותו דה"ה כרכו אחי' וליכא למימר דכרכתו אחותו ליכא קדושה כלל דבכרכו אחי' נמי ליכא קדושה כלל דהבא אחר יוצא דופן שניהם אינם בכור והרי שהשטמ"ק דחה באמת בהאי סברא דה"ה כרכו אחיו ליכא בכורה כלל והתוס' חולין לא נחתי בזה. ואפשר דפליגי בספיקות הרי"ט אלגאזי ולהשטמ"ק גם בנפל שהוא יוצא דופן פוטר הבא אחרי' והתוס' ס"ל כמש"כ דנפל שהוא יוצא דופן אינו פוטר הבא אחרי' וע"כ י"ל דנקט כרכתו אחותו דליכא בכורה כלל ובכרכו