גנת ביתן מא

נדה יש לו כל חומרות נדה עצמה וא"כ אם נוקי הקרא דזובו טמא הוא בזב בועל נדה ליכא ק"ו לאחרים גורם טומאה דהא טמא משום בועל נדה במשא לטמא בגדים ובמעינות וא"כ ליכא ק"ו לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ דהא כיון שבמשא מטמא בלאו דזוב בכל החומרות ודין משא למשא פריך בזב גרידא לאחרים גורם טומאה וכו' ולא גרם טומאה בעלמא וכמש"כ הרמב"ן שם וא"כ יש לאוקמי הקרא דזובו טמא בבועל נדה וליכא למיפשט מיני' לראי' ראשונה של מצורע די"ל שבועל נדה שילפינן מנדה דליכא גבה זוב לובן אינו מטמא משום מעין בראיה ראשונה אבל מצורע דמרבינן מלזכר שנאמר גבי זב לרבות למצורע למעינותיו י"ל דגם זוב מרבינן כיון דבזב אית לי' לזוב חמורה וכמש"כ תוס' שם ומש"ה קשיא לי' ודילמא בבועל נדה אבל בזב מצורע י"ל דמרבינן מלזכר הזוב של ראי' ראשונה כשאר מעינות וכמש"כ תוס' בתי' בתרא וע"ז קאמר וי"ל כשם שמיבעיא לרב יוסף בהאי מיבעיא לי' נמי בהאי דהיינו שס"ל דהאיבעיא של רב יוסף הוא אם זוב מתעגל ויוצא או לא כפי' קמא בתוס' שם ומש"ה י"ל כשם שמיבעיא לרב יוסף בהא מיבעי' לי' נמי בהאי דגם בבועל נדה נ"מ אם טמא הראי' ראשונה במשא משום מעין או לא דמיבעי' אם חשוב הזוב כמו מעין דהוא מתעגל או שלא מתעגל הזוב ולא הוי כמעין וא"כ ליכא למידחי דילמא מיירי בזב בועל נדה דהיא היא דגם אם מיירי בבועל נדה יש למיפשט שפיר דמקום זיבה לאו מעין שאינו מתעגל ויוצא דאם הי' הזוב מתעגל א"כ לא איצטריך לרבויי בראי' שני' וכדפשיט רבא בהא דמוקי בזב מצורע וז"ב בכוונת תוספי הרא"ש. ובאמת לפי דמסיק הרא"ש במ' כלים פ"א מ"ב שם שמוכח מהתו"כ דבועל נדה אחרי שנתקו הכתוב במשכבו מטומאה חמורה לטומאה קלה י"ל דה"ה לכל הטומאות שלו א"כ בל"ה ניחא דלא מצי לאוקים הקרא דזובו טמא הוא בבועל נדה דכיון משום בועל נדה אינו מטמא במשא לטמא בגדים ואחר שנעשה זב מטמא במשא לטמא בגדים א"כ י"ל הק"ו לאחרים גורם הזוב טומאה לעצמו לכש"כ כמו בזב גרידא וא"כ לכאורה מוכח מזה דס"ל להפסקי הרא"ש שבועל נדה יש לו כל חומרת נדה עליו וסותר משנתו שכתב במס' כלים שם ואפשר דהפסקי הרא"ש כתב רק דמהאי סוגיא אין להוכיח מידי די"ל שמיבעיא ליה לרב יוסף אם הזוב הוא מתעגל וא"כ ה"ה בבועל נדה מיבעיא ליה הכי וכמש"כ ולפי האמת שמסיק במ' כלים שם שבועל נדה ניתק מחומרת הנדה ניחא בל"ה דאין לאוקי בבועל נדה משום דאיכא ק"ו לאחרים כו' וכמש"כ

וראיתי בחדושי הגרעק"א בגליון הש"ס שם (דף לה) שפשיט אביי האיבעיא דרב יוסף מהא דזאת תורת הזב בין גדול ובין קטן ואייתר לי' לזכר מצורע למעינותיו ואקשה רחמנא מצורע לזב גמור דמטמא במשא והקשו בתוס' דתימה א"כ לעיל מנלן לב"ה לאוקמי קרא בדם טהרה של מצורעת הא איצטריך קרא לכדהכא וכתב בגליון הש"ס וז"ל וכן תמה הר"ן והניחה בתמי' ואני בער ולא אדע מקום לקושיא זאת הא י"ל דהכי אמר אביי דזהו ודאי הדין דמטמא דאף אם לאו מעין א"א לומר דאינו מטמא כהא אקשי' רחמנא מצורע לזב גמור וא"כ מוכח עכ"פ דמטמא ובאמת יהי' מוכח מדס"ל לב"ה דזכר אייתר לדם טהרה של מצורעת מוכח מזה דמקום זיבה מעין ולא צריך קרא. ולא הבינותי לחרדה הגדולה הא לפי פי' בתרא בתוס' (דף לד ע"ב ד"ה מקום) שכתבו דמקום זיבה בוודאי לאו מעין הוא כדאמרינן שם (דף נו) מה זוב שאינו מתעגל אלא מיבעי' ליה לרב יוסף אם מרבינן מלזכר כמו שאר מעינות כיון דבזב אית לי' לזוב טומאה חמורה כמו רוקו ומימי רגליו. וצ"ל בפי' התוס' דזה גופא איבעי' ליה לרב יוסף אם ילפינן מצורע מזב דגם הזב טמא כמו שאר מעינות כמו שטמא בזב ואביי פשיט לי' דילפינן מצורע לזב ואקשי' רחמנא מצורע לזב גמור וא"כ מיבעיא לי' הלזכר לרבות מצורע מעינותיו לגופי' דמלנקבה לרבות מצורעת למעינותי' לא אתיא מק"ו מה נקבה שאינה טעונה פריעה ופרימה ואינה אסורה בתשמיש רבי רחמנא מעינותי' לזכר לכש"כ כדילפינן לבית הילל דאם נימא דמצורע זכר יליף ממצורעת נקבה א"כ ליכא לריבויי דהזוב של מצורע טמא כשאר מעינות דבנקבה ליכא זוב לובן כמ"ש רש"י (דל"ה) ד"ה ואיתקש ובעי לזכר לרבות למעינותיו לגופי' לאקשי' לזב גמור שהזוב מטמא במשא כשאר מעינות ושפיר הקשו בתוס' א"כ מנלן לב"ה לאוקמי קרא בדם טהרה של מצורעת באם אינו ענין לזכר תנהו ענין לנקבה ואם אינו ענין למעינותי' תנהו ענין לדמה לטמא דם טהרה שלה הא איצטריך קרא לכדהכא לטמא הזוב כיון שאינו מתעגל ויוצא ולאו מעין היא ורק אם ילפינן מצורע זכר למעינותיו מלזכר שנאמר גבי זב י"ל שילפינן ומקיש לזב גמור בתורת היקש כדפשיט אביי או משום דבזב אית ליה לזוב טומאה חמורה כמי רוקו ומימי רגליו ומרבינן לי' במצורע מקרא דלזכר כמו שאר מעינות וכמש"כ בתוס' אבל עכ"פ בעי קרא במצורע לזכר לרבות מעינותיו לגופי' וא"כ מנלן לב"ה לאוקמי קרא בדם טהרה של מצורעת ושפיר הניחו בתמי' התוס' והר"ן. ואפשר שק"ל להגרעק"א תמיהת תוס' והר"ן לפי פי' קמא בתוס' (דף לד ע"ב שם) שפירשו שאיבעיא ליה לרב יוסף אם מקום זיבה מעין הוא הייני אם הזוב מתעגל ויוצא או לא וא"כ אם נילף מצורע זכר ממצורעת נקבה למעינות נמי יטמא הזוב במשא אם נימא שמקום זיבה מעין הוא שמתעגל ויוצא דאף דבנקבה ליכא זוב לובן מ"מ כיון שילפינן שטמא מעינות וזוב שמתעגל ויוצא יש לטמא משום מעין ככל מעינות וא"כ י"ל דב"ה דמוקי קרא לדם טהרה ס"ל דמקום זיבה מעין הוא ולא צריך קרא לגופי' דיש למילף מנקבה מצורעת למעינות וגם למקום זיבה שבכלל מעינות הוא כיון שס"ל לב"ה דזוב מתעגל ויוצא ואייתר קרא לזכר למילף מאם אינו ענין לטמא דם טהרה של מצורעת. אבל באמת י"ל דהתוס' הקשו תמיהתם לפי פירושם בתרא שזה העיקר כדמוכח (בדף נו) שם שפשיטא לי' שזוב אינו מתעגל ויוצא ורק מיבעיא במצורע דמרבינן מלזכר ואביי קפשיט לי' שמרבינן באמת מלהזכר להקיש מצורע לזב גמור בתורת הקישא אבל עכ"פ בעי קרא להזכר לגופי' שאם ילפינן מצורעת נקבה ליכא לריבויי הזוב דטמא אף שאינו מתעגל ויוצא ולא דמי לשאר מעינות דהא בנקבה ליכא זוב לובן וא"כ בעי קרא לזכר לגופי' ושפיר תמהו דא"כ מנלן לב"ה לטמא דם טהרה של מצורעת ומיושב דברי התוס' שאזלי לפי פירושם בתרא. וכן כתב המהרש"א והמהר"ם שתמיהת תוס' בד"ה לעולם שתמהו דמ"מ תפשוט דלאו מעין הוא דאי מקום זיבה מעין למה לי קרא בזב גרידא לטמא הזוב הא במשהו של ראי' שני' נעשה זב והמשהו השני' לטמא מדין מעין דאי אפשר לטפה שלא תתחלק לשני משהויין אין מקום לפי פירושם בתרא שפשיטא לי' שהזוב אינו מתעגל ויוצא ורק מיבעי' לרב יוסף אם מרבינן במצורע מקרא דלזכר כמו שאר מעינות כיון דבזכר אית לי' לזוב טומאה חמורה וזה דווקא אחרי שמצינו שבזב גרידא הזוב מטמא במשא אבל אי לא כתב רחמנא בזב שטמא טומאה חמורה מנלן לטמא הזוב מדין מעין כיון שאינו מתעגל ויוצא. וצ"ל דתמיהת התוס' שם אזיל לפי פירושם קמא שמיבעי' לי' לרב יוסף אם הזוב מתעגל ויוצא יעו"ש במהרש"א ומהר"ם וא"כ שפיר י"ל דתמיהת התוס' בד"ה אף אזלי לפי פירושם בתרא וכמש"כ

והנה על קו' תוס' שם (דף לה ד"ה לעולם) שהקשו דמ"מ תפשוט דלאו מעין הוא דאי מעין הוא למה לי קרא לטמא בזוב הא מיד במשהו של ראי' שני' נעשה זב ומשהו שני לטמא כדין מעין. לכאורה נראה די"ל דלא תפשוט משום די"ל דאתא כר"א שס"ל דקרי של זב אינו מטמא במשא אף שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה דכיון דפתיכא בי' ש"ז וכמ"ש תוס' נדה (דף כ"ב ד"ה לפי) וא"כ גבי מעין י"ל דכיון שפתיכא משהו ראשון של הראי' שאינו טמא משום מעין הזב דבו נעשה זב ודמי לקרי