גנת ביתן לט

והוא עצמו טהור. והקשו בתוס' דמ"מ תפשוט דלאו מעין הוא דאי מעין הוא למה לי קרא לטמא בזוב הא מיד שראה משהו של ראי' שני' מיד נעשה זב למ"ד דזוב מטמא במשהו ומשהו לטמא כדין מעין דאי אפשר לטפה שלא תתחלק לשני משהויין. והקשה כתר"ה הא בנדה (דמ"ג ע"א) בעי רבא עכו"ם שהרהר וירד וטבל מהו אם תמצא לומר בתר עקירה אזלינן ה"מ לחומרא אבל הכא דלקולא לא אמרינן או דילמא ל"ש ואם נימא דאזלינן בתר עקירה ל"ש לחומרא ל"ש לקולא א"כ מה הקשו בתוס' דנפשוט מהא דזובו טמא דמקום זובו לאו מעין הוא דאי מעין הוא טמא הזיבה של הזב מדין מעינות הזב של טפה שני' הא בעקירה נעקר הראי' בבת אחת ובעקיר' עדיין לא נעשה זב וא"כ אף שביציאת הזוב משהו השני' של הראי' שכבר נעשה זב יש לטמא הטפה משום מעין אבל יש למיזל בתר עקירה דנעקר קודם שנעשה זב ומש"ה בעי שפיר קרא דזובו טמא הוא לימד על הזוב שהוא טמא ולעולם אימא שמקום זיבה מעין הוא וראיה ראשונה של מצורע מטמא שפיר במשא ויפה הקשה

ונרא"ל ליישב די"ל דקו' תוס' אזיל לפי סוגית הש"ס שם דפשיט רבא הא דבעי ר"י ראי' ראשונה של מצורע מטמא במשא מהא דזובו טמא דזוב הוא טמא דבזב גרידא הא טמא מק"ו לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ ובעי קרא בזב מצורע דליכא ק"ו דהזוב אינו גורם טומאה דהא טמא מצרעתו ולימד שהזוב טמא ומדאיצטריך קרא בזב מצורע ש"מ דמקום זיבה לאו מעין הוא ואם נימא דאזלינן בתר עקירה אף להקל א"כ מאי פשיט לי' הא י"ל דמקום זיבה מעין הוא וראי' ראשונה של מצורע טמא במשא משום מעין ומ"מ בעי קרא דזיבה של מצורע טמא במשא משום זיבה להיכי שהי' העקירה קודם שנעשה מצורע דהיינו דאחר עקירת הזיבה נסגר מפי כהן ואח"כ יצאה הטפה לחוץ דק"ו אם לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ ליתא הכי בזיבה של מצורע דאימתי מטמא הזיבה להזב רק ביציאה לחוץ וכדתנן נדה (דף מ') הזב ובע"ק אין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ ובעת היציאה של הטפה כבר הוא מצורע מוסגר שטמא משום צרעתו וגם משום מעין של מצורע ליכא לטמא הזיבה דהא העקירה הי' בטהרה קודם שנסגר לצרעתו ואזלינן בתר עקירה להקל ומאי פשיט רבא מזובו טמא שמקום זיבה לאו מעין הוא דלמפש"כ י"ל גם שמקום זיבה מעין הוא בעי קרא בכה"ג שטמא הזיבה בזב מצורע אלא וודאי דפשיט האיבעיא רק באת"ל דלא אזלינן בתר עקירה להקל וא"כ מדבעי קרא בזב מצורא שמטמא הזיבה שפיר מוכח דמקום זיבה לאו מעין הוא יש לטמא הזיבה משום מעין ולפ"ז שפיר הקשו בתוס' דלמסקנא דקרא דגלי לן שזובו טמא קאי על זב גרידא נמי יש למיפשט דמקום זיבה לאו מעין הוא דאם מעין הוא א"כ הזיבה נמי טמא משום מעין דהיינו משהו השני' שיצאה אחר שכבר נעשה זב ואף דנעקר קודם שנעשה זב אבל הא מוכח שסובר בהאי סוגיא דלא אזלינן בתר עקירה אף להקל. ושפיר הקשו בתוס' ומיושב קו' כתר"ה

ועפ"ז ניחא ליישב מה שיש להקשות בנדה (דנ"ד) דקאמר שדם הנדה מטמא לח ויבש מהדוה בנדתה מדוה כמותה אשכחן לח ויבש מנלן יהי' ריבויא הוא יעו"ש הרי דבעי תרי קראי ללח וליבש. ולכאורה קשה הא מחד ריבויא נפקא לן שפיר שדם הנדה מטמא לח ויבש לרבא דפשיט בהאי איבעיא של ראי' ראשונה של מצורע מזובו טמא הוא שאתי לזב מצורע דבזב גרידא אית לי' ק"ו לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ וא"כ בדם הנדה נמי איכא ק"ו לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ וכבר הקשו הכי בתוס' שם ד"ה דם ותירצו דבעי קרא לרבא שדם הנדה טמא לנדה מצורעת דאינו גורם הדם טומאה יעו"ש ואכתי תקשי הא לב"ה גם דם טהרה של מצורעת כרוקה וכמימי רגלי' כדאיתא (בדף לד ע"ב שם) שמרבי מאם אינו ענין לזכר לרבות מצורע למעינותי' תנהו ענין לרבות מצורעת למעינותי' כדאיתא שם וא"כ למאי בעי קרא לדם נדה של מצורעת שטמא וצ"ל דמאם אינו ענין לא נפקא לן אלא שטמא לח כדין מעינות ובעי קרא שדם הנדה טמא לח ויבש וא"כ תיקשי למאי בעי תרי קראי שדם הנדה טמא לח ויבש הא בחד קרא סגי שדם הנדה טמא וממילא נפקא לן שטמא לח ויבש דבלח גרידא אתי מאם אינו ענין שרבי ב"ה שדם מצורעת כרוקה וכמימי רגלי' ולמאי בעי לרבא שני ריבויים דהא בחד סגי. ולפמש"כ ניחא די"ל דלרבא שבעי עכו"ם שהרהר וירד וטבל מהו הרי דס"ל די"ל דאזלינן בתר עקירה להקל א"כ י"ל דבעי שפיר תרי קראי בדם הנדה שמטמא לח ויבש דמחד קרא לא נפקא לן ואף שלרבא דס"ל הק"ו אם לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ ועכ"ר אתי קרא שדם הנדה טמא לדם נדה של מצורעת שאינו גורם הדם וכמש"כ בתוס' שם ובדם נדה של מצורעת הא רבי רחמנא לב"ה מלהזכר שטמא מתורת מעין מ"מ י"ל דבעי קרא לאם נעקרה הדם מגופה קודם שנסגרה לנגעה ואחר שנסגרה יצא הדם לחוץ דק"ו ליכא דבעת שיצא הדם לבית החיצון כבר היא טמאה משום הסגר נגעה והדם אינו גורם טומאה לה ואם לא רבי קרא מהדוה בנדתה שהדם של נדה טמא הי' הדם טהור ואף שלב"ה רבי רחמנא שדם של מצורעת טמאה מתורת מעין י"ל דכה"ג שהי' העקירה בטהרה קודם שנסגרה לצרעתה אזלינן בתר עקירה להקל ואינו טמא הדם מתורת מעין. דאיבעיא לרבא שם זבה שנעקרו מימי רגלי' וירדה וטבלה מהו לא שייך זה בדמה דלא מצי נקיט לה כמו ש"ז וא"כ אם ניזל בתר עקירה להקל אין לטמא הדם של מצורעת משום, מעין ובעי קרא, שהדם טמא מצד עצמו ואף בכה"ג טמא וא"כ י"ל שדווקא לח ולא יבש דליכא יתירא כלל שאיצטריך לגופי' ומש"ה בעי תרי קראי לרבות שדם הנדה טמא לח ויבש ויהי' ריבויא הוא כדקאמר התם. אבל אכתי קשה לי דא"כ מאי מיבעיא לי' לרבא בעכו"ם שהרהר וירד וטבל מהו אם אזלינן בתר עקירה להקל והא לשיטתו שס"ל הק"ו אם לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ ולית לי' שעיר המשתלח יוכיח א"כ מוכח מקראי דרבי גבי דם נדה דטמא לח ויבש דאזלינן בתר עקירה להקל וכמש"כ דאם לא אזלינן בתר עקירה להקל תיקשי שפיר דמחד קרא נפקא שמטמא לח ויבש דבלח גרידא לא בעי קרא שמצי נפקא לן שטמא הדם של מצורעת מריבויא דב"ה מלהזכר מדין תורת מעין ומנדה גרידא איכא ק"ו לאחרים גורם טומאה ומחד קרא נפקא לן שמטמא לח ויבש וכמש"כ. אלא ודאי שאזלינן בתר עקירה להקל וא"כ מאי מיבעיא ליה לרבא בנדה (דמ"ג) עכו"ם שהרהר וירד וטבל מהו. ע"כ נ"ל די"ל דבל"ה בעי שפיר תרי קראי בדם הנדה שמטמא לח ויבש דבחד קרא לא נפקא לן דליכא למימר דבלח גרידא לא בעי קרא כלל שהדם טמא דאתי מאם אינו ענין דרבי בית הלל לדם מצורעת כרוקה ומ"ר ועכ"ר ליבש אתא די"ל דזה דוקא שדם טמא רבי רחמנא מקרא שטמא י"ל דמאינו ענין נפקא לן לדם טהרה אבל אם לא כתב רחמנא ריבויא לדם טמא של הנדה הי' מוקי הריבוי דלזכר מאם אינו ענין לדם טמא של מצורעת דמדין ק"ו לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ ליכא לטמויי דבמצורעת אין הדם גורם טומאה ואתי ריבויא דטמא הדם אבל דם טהרה לא כדהקשו בתוס' נדה (דל"ד ע"ב) ד"ה אם אינו ענין וא"ת לוקמי בשאר משקין שלאו מעין הוא שטהור בזב ורבי רחמנא מלהזכר דגבי מצורע טמא ומנ"ל לרבות דם טהרה של מצורעת ותירצו משום דדם אשכחן טומאה בדם טמא ואפי' למ"ד שתי מעינות הם מ"מ דמי לדם טהרה יעו"ש. הרי הא דנפקא לן שדם טהרה של מצורעת טמא משום דאשכחן שדם נדה טמא אבל בלא קרא שדם הנדה טמא הו"ל שרבי רק דם נדה של מצורעת דאשכחן טומאה גבי נדה גרידא משום הק"ו אם לאחרים גורם טומאה אבל דם טהרה של מצורעת לא נפקא