גנת ביתן לח

מתביא דמביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד אחר משום דסתם ספרא חולק על חכמים בפ"ד מה' מחוסרי כפרה ולא כהבנת הכ"מ בכוונתו דמוכח מהא דמוקי הברייתא דיולדת שו"ז ביום מ' לזכר דמיירי ביולדת היום אחד ומחר אחד וכר"י דולד שני כמאן דליתא דמי משמע דלרבנן אינה ראוי' להביא אפי' על הראשון כל שהיא בתוך מלאת של השני והדברים תמוהים מאד דמאין מצא בעל הכ"מ משמעות בזה דהא לרבנן ולד שני גורם ומולד שני מונה וא"כ ביום מ' לשני אכתי מחוסרה זמן היא כדפריך התם עד כאן טמאה היא כיון שמביאה קרבנה על השני אינה מביאה עד יום מ"א ומאי ראיה היא מזה לפסק הרמב"ם שאם הביאה קרבן על ולד שאחר מלאת תוך מלאת של ולד דלא יצאת. ע"כ נ"ל בכוונת המג"ע דראיתו מסוגיא זו לפסק הרמב"ם הוא מהא דדחי כריתות שם הא דפשיט רב שמעי' מששים דחשבינן רצופים ולא מפוזרים דלר"י קולא לית לי' ומדחה לעולם כרבנן היא ומשכחת מפוזרים ביולדת תאומים ונקבה קדמייתא וזכר בתרייתא בעשרים לימי טהרה ויכול תפסיק טומאה דלידה במיצעי ונימני לה ס"ו יום מפוזרין ת"ל יום מה יום כולו רצוף אף ששים כולם רצופים וכתבו רש"י ותוס' דלרבנן היכי דימי טוהר דשני נמשכין אחר ימי טוהר דראשון מנינן משני ואם ימי טוהר דשני אין נמשכין אחר הראשון וימי טוהר של שני כלין קודם לימי טוהר דראשון לית להו לרבנן דמולד שני לימנו וכיון שמשכו ימי טוהר דראשון טפי מיני' מנינן ואתי קרא לאשמעינן דימי הטומאה של השני נחשבין לימי טוהר ולא משלימין לבתר פ' דלידה ראשונה עוד שבעה ימים כנגד שבעה ימי טומאה דזכר שהפסיק בינתים יעו"ש ברש"י ותוס' אבל המג"ע מפרש בענין אחר דהגמרא קאמר דמשכחת לרבנן מפוזרים כה"ג היינו אף שבאמת לרבנן ולד שני גורם והקרבן לידה מביאה על ולד שני מ"מ משכחת הא דיליף מיום דששים כולם רצופים בילדה זכר בתוך הששים יום דכלין ימי טוהר דזכר קודם ימי הטהרה של הראשון דכה"ג נמי י"ל דהקרבן מביאה על ולד שני רק דמנין ימי טהרה של הראשון שנמשכים טפי בעי לאשלומי ואף שלר"י דס"ל בשני ולדות שמולד ראשון מונה ואיבעיא להו לשי' תוס' דאף שימי טוהר דשני נמשכין טפי מ"מ לא בעיא שתמנה כלל לשני מ"מ כה"ג שהולד ראשון הוא נקבה ובתרייתא ילדה זכר וימי טוהר דראשון נמשכים יותר בוודאי בעיא לאשלומי אחר ימי טוהר דשני החסר למנין שמונים יום אבל באמת הקרבן לידה מביאה בשביל הזכר בילדה בתרייתא דלרבנן לעולם ולד שני גורם וקרא גלי דחשבינן הימים של הששים יום רצופים עם חשבון הז' ימי טומאה דזכר לענין שמביאה קרבן לידתה כה"ג אחר הס"ו יום רצופים וכמש"כ דמשמעות הכתוב הוא לענין קרבן לידה וא"כ מוכח מזה כמ"ש הרמב"ם דאינה מביאה קרבנה על הולד שאחר מלאת בתוך מלאת של ולד אתר דהא חזינן שילפינן מקרא שהס"ו יהי' רצופים ולא בעי עוד להמתין להביא קרבנה עד אחר ז' ימים כנגד ז' ימי טומאה דזכר הרי אף שהקרבן לידה לרבנן הוא על הזכר דס"ל ולד שני גורם, מ"מ כיון שכה"ג בוודאי מונין לראשון ימי טהרה אין להביא קרבן עד כלות ימי הטהרה של הראשון דבעי למילף דסגי בס"ו יום רצופין ולא במפוזרין ולענין קרבן קאי הרי דמשמע שפיר כשי' הרמב"ם בתוך מלאת של לידה אין מביאה קרבן לידה אף על ולד אחר וצ"ל דלא דמי לטמא שמשלח קרבנותי' שמדמה בהשגת הראב"ד שם וזה שנתכוון המ"ע דבכריתות בפ"ב (ד"י) מוכח דחכמים סבירא להו כפסק הרמב"ם שם

אבל באמת אין זה ראי' גמורה להרמב"ם דהא התוס' ורש"י מפרשים דכה"ג שימי הטוהר של שני כלין קודם לימי הטוהר של ראשון לית ליה לרבנן דולד שני לימני והיינו דס"ל לרבנן דכה"ג ולד ראשון גורם לקרבן והקרבן מביאה על ולד ראשון ולא על השני וא"כ אין ראי' להרמב"ם מה דיליף לענין קרבן דסגי ס"ו רצופים ולא בעיא עוד להמתין מלהביא קרבנה עד אחר ז' ימים כנגד ימי טומאה דזכר דבתוך מלאת אין להביא קרבן לידה דכיון שעל ולד שני מביאה קרבנה א"כ קודם שנמלאו ימי טהרה מחוסרת זמן היא וכה"ג בוודאי אין להביא קרבנה תוך מלאת ימי טהרה וכמש"כ גם הלח"מ שם דבזה אין חולק כלל וא"כ שפיר בעי למילף דמלאת ימי טהרה הוא בס"ו יום רצופים ולא בעי מפוזרים אבל אם הביאה קרבן על ולד שאחר מלאת בתוך מלאת של ולד אחר י"ל דדמי שפיר לטמא שמשלח קרבנותיו וכמ"ש בהשגת הראב"ד ולפמש"כ עולה יפה סוגית הש"ס לפי פסקי הרמב"ם והראב"ד דתליא בפי' הסוגיא שפליגי רש"י ותוס' שם

אולם באמת מסתפקנא בעיקרא דמילתא אם היכי שמנינן ימי טוהר ואסורה לאכול בקדשים משום טבולת יום ארוך אבל אינה מחוסרת כפורים כגון לר"י שס"ל דולד ראשון גורם ואם נימא דלשני תמנה ימי טוהר אם כה"ג ס"ל להרמב"ם שאינה מביאה קרבן לידה על הולד הראשון דלכאורה יש לחלק דווקא אם איחרה להביא קרבנה על ולד שאחר מלאת בתוך מלאת של ולד אחר היינו בתוך מלאת של ולד גמור שהיא טבולת יום ומחוסרת כפורים שצריכה להביא קרבן לידה על הולד בזה דווקא ס"ל להרמב"ם דגרע מטמא שמשלח קרבנותיו ואינה מביאה קרבנה משא"כ בתוך מלאת של ולד שאין מביאה עליו קרבן י"ל דמודה הרמב"ם דיש לדמות לטמא שמשלח קרבנותיו וכמ"ש תוס' בזבחים (דל"ב ע"ב ד"ה ור' יוחנן) לענין מחנה לוי' דגרע טבול יום דזב בעל שלש ראיות דהוי גם מחוסר כפורים לטבול יום דזב בעל שתי ראיות דלא הוי מחוסר כפורים יעו"ש וצ"ע בזה ובעיקר השגת הראב"ד שם שכתב זה תימה גדולה אם שלחה קרבנותי' תוך מלאת למה לא יצאת ומ"ש מחטאת חלב ודם שהטמא משלח קרבנותיו ונ"ל די"ל שהרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק בפ"ד מה' ביאת מקדש ה' י"ב דטמא מת אינו מקריב עלי' שום קרבן עד שיטהר ורק טמא שרץ דהוי טומאת ערב משלח קרבנותיו יעו"ש וא"כ י"ל דיולדת שהוית טבולת יום ארוך ואינו טומאת ערב גרידא י"ל דדמי שפיר לטמא מת שאין משלח קרבנותיו ומש"ה פסק שפיר הרמב"ם דאם הביאה קרבנה בתוך מלאת לא יצאת ולא קשה מה שהשיג הראב"ד דהא טמא משלח קרבנותיו די"ל דדוקא טומאת ערב גרידא ולא טומאת יולדת וכמ"ש ואפשר הראב"ד ס"ל כשי' תוס' (מו"ק דט"ו ע"ב) דדוקא מצורע אין משלח קרבנותיו אבל שאר טמאים אפי' טמא מת משלח קרבנותיו ומש"ה השיג הראב"ד על הרמב"ם וס"ל דגם ביולדת תוך מלאת תוכל להביא קרבן לידה על ולד אחר שאחר מלאת אבל הרמב"ם לשיטתו בפ"ד מה' ביאת מקדש שם דמחלק בין טמא שרץ לטמא מת א"כ י"ל דה"ה יולדת תוך מלאת דמי לטמא מת שאין משלח קרבנות ומש"ה פסק בפ"א מה' מחוסרי כפרה דאם הביאה בתוך מלאת אפי' על וולדות הראשונים לא יצאת. ומיושב השגת הראב"ד ז"ל

סימן ט

תשובה לרב אחד

מה שהקשה כתר"ה בתוס' נדה (דל"ה ע"א תד"ה לעולם) שהקשו בהא דבעי ר' יוסף ראי' ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא מקום זיבה מעין הוא ומטמא או דילמא לאו מעין הוא אמר רבא ת"ש זובו טמא הוא לימד על הזוב שהוא טמא במאי אילימא בזב גרידא לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ אלא פשיטא בזב מצורע ומדאיצטריך קרא לרבויי בראי' שני', ש"מ מקום זיבה לאו מעין הוא א"ל ר"י מדסקרתא לרבא ממאי דילמא בזב גרידא ודקאמרת לאחרים גורם טומאה לעצמו לכש"כ שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים