גנת ביתן לז

אחר לא תוכל להביא קרבן לידה אף על הולד שאחר מלאת וא"כ מדגלי קרא דאם ילדה בתוך מלאת ולד אחר וימי טומאה מפסיק בימי טהרה של הראשון לא בעי להשלים תחת ימי טומאה ולהאריך המלאת של הראשון כנגד ימי הטומאה של השני לענין הבאת קרבנה אלא דחשבינן רצופין וגם ימי הטומאה של השני עולין למנין המלאת וימי טהרה של הראשון ומביאה קרבן לידתה א"כ מוכח שפיר דלר"י קולא לית לי' דלא יהבינן לה לשני ימי טוהר כלל דאם היו יהבינן לה ימי טוהר א"כ עדיין אינה מביאה קרבנה במלאת ימי טהרה משום ימי הטהרה של השני והרי היא בתוך מלאת ימי טהרה לולד שני והכתוב גלי לן שאחר ששים וששת יום רצופים מביאה קרבנה ואף שילדה בתוך מלאת ולד אחר לא מבטל ומפסיק ימי הטומאה של השני את ימי הטוהר של הראשון הרי דאחר הס"ו יום רצופין מביאה קרבן לידה א"כ מוכח שפיר כדפשיט רב שמעיא דלר"י קולא לית ליה ולא יהבינן לשני ימי טוהר כלל דולד שני כמאן דליתא דמי לענין קרבנות ולענין ימי טהרה דלא יהבינן ליה וכפי' תוס' שם ורש"י לשיטתו שס"ל כשי' הראב"ד דאם הביאה קרבן לידה אחר מלאת ימי טהרה אף שהוא בתוך מלאת של ולד אחר יצאת וכשטמא שמשלח קרבנותי' א"כ גבי ששים וששת יום דגלי קרא דחשבינן רצופים ולא מפוזרים נפשוט האיבעיא דלר"י קולא לית לי' שלא בעי להשלים ימי טהרה של הראשון תחת ימי הטומאה של השני שנחשבים ימי הטומאה במנין ימי הטוהר של הראשון דחשבינן הימים רצופים אף שילדה בתוך ימי טוהר ולד אחר ומביאה קרבן לידתה אחר מלאת הס"ו יום אבל לעולם אימא שלשני יהבינן ימי טוהר ומ"מ מביאה קרבן לידתה דלר"י מולד שני מונה וקרבן לידתה הוא על ולד ראשון וכיון שנמלאו ימי טהרה אף שהיא עדיין תוך מלאת לולד שני דיהבינן לה ימי טוהר לשני מ"מ מביאה שפיר קרבן לידתה לשיטת הראב"ד ורש"י וכמש"כ. ותוס' דאזלי בשיטת הרמב"ם בזה נפשט שפיר האיבעיא דלר"י קולא לית ליה שלא יהבינן לשני ימי טוהר כלל מדגלי קרא כה"ג שילדה ולד אחר חשבינן רצופין ומביאה קרבן לידתה שנאמר ששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה ובמלאת ימי טהרה כו' תביא כבש כו' הרי דלא יהבינן לשני ימי טהרה כלל דאל"כ אין להביא קרבן משום שהיא עדיין בתוך מלאת אף שהוא על ולד אחר מ"מ לשי' הרמב"ם אין להביא קרבן לידה בתוך מלאת של ולד אחר ושפיר נפשט האיבעיא לשי' תוס' דלא יהבינן ימי טוהר כלל ומיושב קו' השטה מקובצת

ועפמש"כ ניחא מה שכתב השטמ"ק כריתות שם להקשות עוד אהא דפשיט שם מששת ימים דחשבינן רצופים דלרבנן לא משכחת מפוזרים דמולד שני מונה ובעכ"ר דקאי לר' יהודה הרי דקולא לית לי' ולשי' התוס' דס"ל דהפי' קולא לית ליה היינו שלא יהבינן לשני ימי טוהר כלל צ"ל דעיקר הראי' מזה שבעינן רצופים ותכופים ימי הטומאה לימי טהרה ואם יהבינן ימי טוהר לשני לא יהיה רצופים ותכופים ימי הטומאה לימי הטהרה דמפסיק השלמת ימי טוהר לראשון ביניהם. וזה דווקא אם הפילה בתוך הששים יום של ימי טהרה אבל אם הפילה בתוך הששת ימים וימי הטומאה נחשבים במנין ימי טוהר של הראשון וא"כ אחר ימי טומאה של השני לא בעי עוד להשלים ימי טהרה של הראשון א"כ ליכא למיפשיט דלר"י לא יהבינן ימי טוהר לשני דהכא שפיר יהי' רצופין ותכופין ימי טהרה של אחרון עם טומאתו ותי' השיטה מקובצת דלא פליג וכיון דהיכי דהפילה בתוך ימי טוהר של הראשון בגוונא שאינן כלולים הימים החסרים למלאת ימי טהרה בתוך ימי הטומאה של השני צריכין לומר שלא תמנה לשני כלל משום שלא יהי' הימי טומאה עם הימי הטהרה רצופים ותכופים מש"ה גם כה"ג שהימים החסרים של הראשון כלולים בתוך ימי הטומאה של שני לא נחלוק ולא יהבינן לשני ימי טוהר כלל יעו"ש. ולפמ"ש אי"צ לכ"ז רק עיקר הראי' הוא מהא דגלי קרא דהפילה בתוך ימי הטהרה דימי הטומאה אינו מפסיק המנין שיהי' בעי להשלים תחתיהן ימים אחרים אלא שנחשבים במנין ימי הטהרה ובמלאת ימי טהרה תביא קרבן לידתה וכדכתיב בקרא ודרשינן מדרשא דמה יום כולו רצוף אף ששים כולם רצופים ולא מפוזרים וכן גבי ששת ימים דחשבינן רצופים ג"כ הכי ילפינן דאינו מפסיק ימי הטומאה ומביאה קרבנה במלאת הימים א"כ ממילא מוכח לשי' תוספות דס"ל דתוך מלאת של ולד אינה מביאה קרבן לידה וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מה' מחוסרי כפרה שם. א"כ מוכח שפיר דלשני לא תמנה כלל ימי טוהר וכמש"כ וניחא דפשיט מהא דששת ימים דבעינן רצופים גם לשי' התוס'

ולמש"כ יש ליישב מה שיש להקשות לשי' רש"י דלשני יהבינן ימי טוהר רק איבעיא להו לר"י אם בעי להשלים תחת ימי הטומאה ימים אחרים ומהא דתני שדרשינן דבעינן רצופים קפשיט דימי טומאה עולין במנין ימי טוהר לראשון ואף היכי שחסר עוד ימי טוהר ובעי להשלים אחר ימי טומאה של שני ולא הוי רצופים ותכופים הימי טומאה לימי טהרה של השני מ"מ בעי למיהב לשני ימי טוהר א"כ יקשה למאי בעי למילף ששת ימים מששים יום דששה כולן רצופים דהיינו הך ומ"ש היכי שהפילה ביום נ"ד להיכי שהפילה ביום ס"א דעיקר גלי קרא דימי הטומאה של השני נחשבין במנין ימי טהרה לראשון ולא תמנה עוד ימי טהרה שתהי' מותרת לבעלה וא"כ משלשים יום נפקא לן שפיר דחשבינן רצופים ולא מפוזרים בשלמא לשיטת תוספות ניחא דכיון שמפרש דגלי קרא שלשני לא יהבינן ימי טוהר כלל משום שבעינן שיהי' הימי טהרה לימי טומאה רצופים ותכופים וא"כ ניחא דבעי למילף בששת ימים דחשבינן ג"כ רצופים וכמש"כ השטמ"ק דרק משום לא פלוג אמרינן הכי אבל באמת הי' באפשר לומר שתמנה לשני ימי טהרה דיהי' ימי טומאה רצופים ותכופים שפיר לימי הטהרה דימי הטוהר של הראשון החסר כלולים בימי טומאה וקמ"ל קרא דלא נחלוק בזה וגם כה"ג לא תמנה לשני ימי טוהר דלא פלוג אבל לפרש"י דעיקר גלי קרא שלא תמנה ימי טוהר לראשון תחת ימי הטומאה של השני אלא שנחשבים במנין ימי הטומאה א"כ דמי שפיר הדדי היכי שהפילה בתוך הששים יום להיכי שהפילה בתוך הששת ימים ולמאי בעי הילפותא דששת ימים

ולפמש"כ דעיקר גלי קרא בין לפרש"י ובין לפי' התוס' דחשבינן ימי הטוהר רצופין וגם ימי הטומאה של השני נחשבים במנין והיינו לבד שלא תמנה עוד ימי טוהר לבעלה רק שגלי קרא שלא תאחר קרבן לידתה אחר שתמנה עוד ימי הטהרה אלא במלאת ימי הטהרה רצופים תביא קרבנה וכמשמעות הפסוק שדרשינן דבעינן רצופים לענין קרבן שלא הוי מלאת ימי טהרה במפוזרים אלא רצופים ורש"י ותוס' דפליגי אם תמנה לשני ימי טוהר אזלי לשיטתם דפליגי בפלוגתת הרמב"ם וכמש"כ דתליא הא בהא וא"כ לפ"ז הוי שפיר מלאת ימי טהרה לשמונים ללידתה וקרינן שפיר ובמלאת ימי טהרה כו' משא"כ היכי שהפילה בתוך הששת ימים א"כ אף שימי הטומאה נחשבים למנין ימי מלאת לראשון אבל מ"מ לא תוכל להביא קרבנה עד כלות ימי טומאה להשני ולא קרינן ובמלאת ימי טהרה תביא כו' דצריכה להמתין אחר שיעבור ימי הטומאה א"כ י"ל דסד"א דכה"ג דסוף סוף לא קרינן כמשמעות הפסוק דאחר מלאת הימים רצופים תביא קרבן לידתה מש"ה חשבינן ג"כ מפוזרים וצריכה עוד להמתין בהבאת קרבן לידתה אחר שתשלים ימי טהרה תחת ימי הטומאה של השני קמ"ל דלעולם חשבינן רצופין דהיינו שנחשבים ימי הטומאה במנין הימים ולא בעי להשלים תחת ימי הטומאה ימים אחרים רק אחר ימי טומאה של השני מביאה קרבן לידתה וניחא דבעי הילפותא דששת ימים וא"ש

ובזה נבוא אל הישוב לדברי מג"ע על הרמב"ם שם שכתב דהא דפסק אפי' הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת ובתו"כ איתא בהדי' בהפך שיליף