גנת ביתן לה

למיתה ובין לאחר שחיטה ובין לאחר מיתה חל ההקדש של בה"ב על העור כה"ג לא הוי דשלב"ל דסוף סוף עומדת לישחט או למות יעו"ש ולפמש"כ לעיל להוכיח מהמכילתא והילקוט פרשה משפטים דדרש ר' ישמעאל ק"ו דשוה"נ אסור עורו מק"ו מה חטאת שבשרה מותר בשחיטתה עורה אסור במיתתה שוה"נ שבשרו אסור בשחיטתו אינו דין שעורו אסור במיתתו והרי דחטאת שמתה אסור העור ומוכח שקדשים שמתו יצאו מידי מעילה רק הבשר בלבד אבל לא העור וכמש"כ באריכות ולפ"ז עדיין אינו עולה יפה לפרש הסוגיא דזבחים שם דקאמר ה"מ בשר אבל עור תפיס דהיינו שתפיס קדושת בה"ב על העור לאחר זריקה דתיקשי דהא דר' ינאי קאמר אליבא דר"י דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל וליכא למימר כמ"ש הנ"י דלא הוי דשלב"ל משום דסוף סוף עומדת לישחוט או למות דלפמש"כ ז"א דדוקא אם תשחט ותזרק יהא נפקע קדושת מזבח מעור העולה אבל אם תמות יהי' אעור מעילה ואיסורא כבחיים וא"כ האיך חל קדושת המזבח על העור של העולה לאחר זריקה הא הוי דשלב"ל דדמי להמקדש אשה ע"מ שתמות אחותך כו' דהוי דשלב"ל וה"נ דילמא לא תשחט ותזרק לא יהי' חל קדושת בה"ב כלל לא חל הקדושה על העור אף שבא לכלל זריקה משום דהוי דשלב"ל וא"כ אין לפרש הסוגיא דזבחים שם כמ"ש הבעל נחלת יהושע שם וגם בגוף הסברא די"ל שחל קדושת בה"ב על העור לאחר זריקה ראיתי שהעיר בשו"ת ראד"ק (סי' נ"ח) דאי אפשר לאמר הכי דבשלמא כשהבהמה היא בחיים יש להבעלים זכות בהקרבן להרמב"ן ה' בכורות פ"ד דטו"ה הוא משום זכות שיש לבעלים בהקרבן דיש לישאל עליו ולדעת התוס' בתמורה שם הוא משום שיש שם הבעלים עליהן לפדותן אם הוממו וכ"ז שייך אלא כשהבהמה בחיים אבל לאחר זריקה שכבר חלף ועבר ממנה כל זכות הבעלים בהקרבן והאיך יועיל דבורו שמקדיש לבה"ב שיחול לאחר זריקה דבאותו שעה דלית ליה שום טובת הנאה שאם יתפיסה אח"כ בבה"ב לא יהי' חל הרי דמי להא דב"ב (דף קכז) דבנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דלכו"ע לא יכול להקנות ויפה העיר ויעו"ש

סימן ח

יברר סוגיא אחת במס' כריתות ד"י וביישוב פסקי הרמב"ם והראב"ד

הרמב"ם פ"א מה' מחוסרי כפרה ה"ה כתב היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר ופ' לנקבה אלא מעריב שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום מ"א לזכר ופ"א לנקבה ואם הביאה קרבנה תוך מלאת לא יצאת ואפי' הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת ובהשגת הראב"ד א"א זה תמיה גדולה אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאת ומ"ש מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריב לה יעו"ש ובכס"מ כתב וז"ל ובעל מג"ע כתב שפסק בהפך מההיא דספרא דתניא בתו"כ יכול לא תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת"ל תביא משום דההיא ר' יהודה ויחידאה הוא שחולק על חכמים בפ"ד מחוסרי כפרה. ונראה שכתב כן מדמייתי בכריתות (ד"י) ברייתא דתני יולדת שוחטין וזורקין עלי' ביום מ' לזכר וביום פ' לנקבה והקשו ע"כ טמאה היא ואקמוה כר"י דאמר ולד שני כמאן דליתא דמי ופירש"י דמיירי דילדה שני וולדות היום אחד ומחר אחד דיום מ"א לזה הוי יום מ' לזה והיתה ראוי' להביא קרבנה על הראשון ולכך שוחטין עלי' וא"כ מוכח דלרבנן אינה ראויה להביא אפי' על הראשון כל שהוא בתוך מלאת של ולד שני ובלח"מ שם כתב על הכ"מ איני מכיר ראי' זו דהתם איירי לשחוט את הפסח עלי' שצריכה לאכול בערב ולכך לרבנן לא ישחוט את הפסח דאפי' תביא קרבן על ולד ראשון עדיין היא בתוך מלאת של ולד שני ואינה יכולה לאכול את פסחה בערב ולכך לרבנן אין שוחטין עלי' הפסח כיון שצריכה למיכל. באורתא אבל היכי דלא בעי למיכל לאורתא ודאי לכו"ע תביא על ולד ראשון תוך מלאת של שני

ולא הבינותי דעת רבותינו הכס"מ והלח"מ שניחא להו לפרש כוונת בעל מג"ע שכתב דבפ"ד מחוסרי כפרה משמע שחולק על הספרא דמוכח מהא דמוקי הגמרא שם הברייתא יולדת שו"ז עלי' ביום מ' לזכר ופ' לנקבה כר"י ולא כחכמים הרי שלרבנן אינה מביאה על הראשון בתוך מלאת שני וכפסקי הרמב"ם. והלח"מ השיב רק שבפסח דבעי למיכל באורתא ומש"ה י"ל דלרבנן אין שוחטין עלי' הפסח משום שצריכה לאכול בערב ובאמת משום הא לא אוריא דהא זקני דרום ס"ל בזבחים (דף כב) ור"נ בפסחים (דף עז) דאכילת פסחים אינה מעכבת ואיש לפי אכלו דכתיב בפסח אינו רק למצוה אבל בל"ה קשה טובא בדברי הכס"מ דנראה פשוט דהרמב"ם שכתב אפי' הביאה על ולדות ראשונים בתוך מלאת של ולד זה לא יצאת היינו אחר מלאת של ולד שמביא עלי' קרבנה אלא שהוא בתוך מלאת של ולד אחר ובזה פליגי הרמב"ם והראב"ד והרמב"ם ס"ל כיון שהוא בתוך מלאת של לידה הרי היא טבולת יום ואינה מביאה קרבן אפי' על לידה שהוא אחר מלאת והראב"ד השיג מ"ש מחטאת חלב שהטמא משלח קרבנותיו אבל אם מביאה קרבן לידתה על לידה שהיא תוך מלאת בוודאי גם הראב"ד מודה שלא יצאת משום שהיא עדיין בתוך מלאת ורחמנא אמר ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וכו' ומחוסרת זמן בבעלים היא וכן כתב שם הלח"מ וא"כ מאי ראי' הוא לשי' הרמב"ם מהא דכריתות (דף י') דמוקי הברייתא דיולדת שו"ז ביום מ' לזכר ופ' לנקבה כר"י דאמר ולד שני כמאן דליתא ולא כרבנן דאמרי מולד שני היא מונה הא לרבנן מביאה קרבנה על ולד שני וכשילדה שני ולדות היום אחד ומחר אחד וביום מ' לזכר ופ' לנקבה לשני אכתי היא בתוך מלאת של השני והיא עדיין מחוסרת זמן על הולד שמביאה עלי' קרבנה וכה"ג לכו"ע אינה ראויה להביא קרבן דעדיין לא נמלאו לה ימי טהרה ומש"ה מוקי הברייתא כר' יהודה דס"ל דמולד ראשון הוא מונה וולד שני כמאן דליתא דמי וביום. מ' לזכר ופ' לנקבה לשני היא ביום מ"א לזכר ופ"א לנקבה ומש"ה תני שפיר דשוחטין וזורקין עלי' ומאי ראי' הוא מזה לשיטת הרמב"ם דפסק שם דאינה יכולה להביא קרבנה על ולד שאחר מלאת בתוך מלאת של ולד אחר מסוגיא שם שאינו ענין כלל לזה

וע"כ נ"ל ליישב דברי בעל מג"ע שמביא הכס"מ שם בהקדם מה שנ"ל לתרץ קושית תוס' כריתות (דף י' שם) שהקשו על פרש"י שפי' בהא דאיבעי להו בטומאה מה לי אמר ר' יהודא מי אמרינן ע"כ לא קאמר ר"י ולד שני כמאן דליתא דמי אלא לענין קרבן אבל לענין טומאה וטהרה כמאן דאיתא דמי או דילמא לר"י חומרא הוא דאית ליה וקולא לית ליה ופירש"י דהא ליכא למימר דלהוי שני בטיל לגמרי מתורת מלאת דהא נמי קולא היא ועכ"ר בעית למיתב ימי טוהר לשני ואלא איבעיא להו אם לענין טומאה וטהרה ס"ל דולד שני כמאן דאיתא דמי ויהבינן לראשון השלמת ימי טהרה תחת ימי טומאה דשני שנקראין ע"ש השני וגורמין השלמה ולהאריך הימי טוהר של הראשון או דילמא קולא לית ליה לר' יהודה ולא יהבינן לראשון השלמת ימי טוהר תחת ימי טומאה של השני שיהי' קולא לדידה שיאריך ימי טוהר דידה של הולד ראשון אבל להולד השני עכ"ר בעי למיתב ימי טיהר ובתוס' פירשו דאם נימא שקולא לית ליה לר' יהודה היינו דמולד ראשון הוא מונה וולד ראשון כמאן דליתא דמי אף לענין דלא יהבינן לה לולד שני ימי טוהר כלל והקשו על פרש"י מהא דקאמר שם ת"ש יולדת שוחטין וזורקין עלי' ביום מ' לזכר ופ' לנקבה וקשיא לן ע"כ טמאה היא דמחוסרת כפרה שהרי אין מביאה קרבנותיה עד מ"א יום ואמר רב חסדא הא מני ר'