גנת ביתן לד

ולא כסף שני אבל בהמה הלקוחה בכסף מעשר דלא שייך כלל כי לא תוכל שאתו דהא יכול להוליכו לכל מקום שירצה וא"כ בודאי שאינו נפדה חוץ לירושלים דאי משכחת פתרי בפירות מעשר שני גופא דלא מצי לקרות כי לא תוכל שאתו ג"כ אינו נפדה רק בפירות שבריחוק מקום ישנו בלא תוכל שאתו נפדה לפעמים אף בפסיעה אחת חוץ לירושלים דלא פליג רחמנא משא"כ בלקוח חי דלעולם לא שייך כי לא תוכל שאתו בוודאי אינו נפדה ואינו בוצרת הכסף ועיקר רבותא בבע"ח אף שיכול להוליכו מ"מ אין לוקחין בהמה בכסף מעשר שני אבל בפירות עיקר רבותא דאינו נפדה בריחוק מקום אף שישנו בלא תוכל שאתו מ"מ לקוח גרע בזה מפירות מע"ש גופא דגלי רחמנא שאינו נפדה חוץ לירושלים מש"ה נקט הרמב"ם בלשון הלוקח פירות במזיד תעלה ותאכל במקום דזה עיקר החידוש והרבותא בזה משא"כ בבהמה שעיקר החידוש והרבותא שאין לוקחין לכתחילה ומה שאינו נפדה לאו חידושא הוא וכמש"כ ומדוקדק לשון הרמב"ם

ובענין עור קדשים כתבתי להקשות על פרש"י בתמורה (דף יא ע"א) בעי מיני' אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה ת"ש האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגזה ואסורה בעבודה משום כחש עובר שבה א"ל כי קתני אסורה בעבודה מדרבנן ופירש"י וכי מיבעי ליה מדאוריתא ולמילקי עליה וק"ל הא בבכורות (די"ד) מבואר בהדיא דבקדושת דמים למזבח אסור בעבודה רק מדרבנן דגזרו אטו קדשי מזבח והקדיש עורה דלא שייך על העור קדושת המזבח דהא הקדיש העור לחוד שאינו קרב למזבח ואינו קדוש העור רק בקדושת דמים למזבח דאינו אסור בעבודה רק מדרבנן וליכא מלקות כלל והאיך אפשר לפרש דמיבעי' ליה הקדיש עורה מה בעבודה למלקינן עליו דהא בהקדיש עורה שאינו קדושת מזבח אין איסור מדאוריתא בעבודה כלל וצ"ע

והנה כאשר יש תחת ידי בזה תשובה קצרה שקבלתי מהגה"ג הצדיק המפורסם מרן נפתלי צבי יהודה מוואלאזין זצללה"ה ומאד יקרו דבריו הקדושים וע"כ אמרתי לא אמנע בזה מלהעתיק מכתבו ודבריו הקדושים ירום וינשא כבוד ידיד ד' וידי"נ הרב הגאון חריף ובקי רב חמודות מוכתר במידות כש"ת מו"ה תנחום גרשון נ"י אבד"ק יאשינאווקי. מכתבו הגיעני וצדק מע"כ בשפטו כי קשה עלי להשיב דבר אמנם עוד יותר מאשר חשב כי באמונה זקנה קפצה עלי ותטפל להרבה עג"נ אשר סבבוני בעסק הישיבה הק' חיי רוחי ונעדר ממני כח העיון והזריזות ירחמני ד' ולא ישליכני לעת זקנה ע"ד כו'. וע"ד מה שהקשה כתר"ה בתמורה (דף יא) הקדיש עורה מהו בעבודה ופירש"י דבעי לענין מלקות והרי קדושת העור אינו אלא קדושת דמים ואין אסור מדאורייתא כלל מראש לא הבינותי קושית מע"כ נ"י כלל שהרי מיירי בהקדיש את העור למזבח והרי הוא מעין הקדש חד אבר אלא הנ"מ דבחד אבר פליגי תנאי אם נעשית כולה קודש או עכ"פ מחויב למוכרה לחייבי עולה ויקדיש את המותר ובעור אין בזה חיוב אבל מכ"מ אם ימכור את הבהמה למחויבי עולות תשאר העור בקדושת מזבח כמו שהקדיש. לאחר שנתישבתי עמדתי על קושית מע"כ עפ"י סוגיא דזבחים (דף קג) אפי' למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס מבואר דעור הקרבן לאו ממון מזבח הוא אפי' בקרבן שלם מכש"כ במקדיש את העור לבד למזבח אבל באמת לפי פשוטו הסוגיא תמוה וכי אפשר שאין מועלין בעור הקרבן כ"ז שלא נזרק הדם ומי גרע עור עולה דאיתא ברה"ש (דף כח) שמועלין בשופר של עולה ותו קשה בתמורה (דף לב ע"ב) דיקשה למ"ד לא תפיס קדושת בה"ב אמאי תניא ומועלין בה שתי מעילות ומיישב בדוחק נימא דמעילת בה"ב על העור אלא פשיטא דבקדושת עולה חל גם על העור. והנה חתני הגאון מוהר"ח נ"י יישב סוגיא דזבחים הנ"ל דודאי לפני זריקת הדם גם העור בקדושת מזבח קאי אלא שם דמיירי בזמן דעור העולה ניתן לכהנים היינו אחר זריקה וע"ז תנן פרט לעולת הקדש ופי' ר' אייבו א"ר ינאי פרט למתפיס עולה לבדק הבית ע"ז קאמר שפיר דאפילו למ"ד לא תפיס וממילא אפי' לאחר זריקה אינה בקדבה"ב ה"מ בשר דלעולם היא בקדושת מזבח אבל עור תפיס אחר זריקה קדושת בה"ב מש"ה אינו לכהנים מיהו גם זה אינו אלא לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדאיתא ביבמות פ' האשה רבה מש"ה אפי' הקדיש מחיים לבה"ב חל ההקדש על העור לאחר זריקה אבל לדידן אינו חל ההקדש דמחיים לאחר זריקה. והוספתי אני דעפי"ז יבואר מה שכתבו התוס' חולין (דף קיז) בסד"ה ובעור דליתא מעילה מדאורייתא לא בדילי' מיניה ותקינן רבנן מעילה והוא תמוה דבזבחים מבואר דבעור תפיס מן התורה קדושת בה"ב אבל לדברינו מיושב שפיר דלא מחיים דברו התוס' דפשיטא דמחיים אין שום נ"מ בין עור לבשר וחייבין מעילה אפי' על העור רק לאחר זריקה דפקע קדושת מזבח נשאר קדושת בה"ב מדרבנן דלא קיי"ל כר' ינאי ומפרשי הא דאיתא בתמורה וראויה למעול בה שתי מעילות היינו על העור יש מעילה מדרבנן אבל על הבשר דאיכא מעילה לעולם מה"ת אין בה מעילה מדרבנן משום בה"ב. ע"כ ד"ק

והנה מה שהשיב הגה"ג זצ"ל דהא יש לומר דהאיבעי' בתמורה שם הקדיש עורה מהו בעבודה היינו שהקדיש העור למזבח נהירנא שהעירותי להוכיח דאי אפשר לומר הכי דאם הקדיש עורה למזבח א"כ יש לומר דפשטה קדושה בכולה וא"כ בודאי אסורה בעבודה דהא קיי"ל ניטל עורה טרפה דהוא גלודה שבמיני טריפות וא"כ הרי הוא כמו שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו למזבח דקיי"ל שפשטה קדושה בכולה וא"כ הוא הדין אם הקדיש עורה למזבח שג"כ הנשמה תלויה בו דפשטה קדושה בכולה ומאי איבעי' ליה מהו בעבודה אלא ודאי דמיירי שהקדיש עורה לדמיה דאיבעי' לרבא התם ולא איפשטא אם הקדיש אבר לדמיה אף למ"ד שפשטה קדושה אם אמרינן תרי מיגו ושפיר מיבעיא ליה אם הקדיש עורה לדמיה מהו בעבודה אף שאינו אלא קד"ד דבקדושת דמים ג"כ אסור בגיזה ועבודה וא"כ קשה לפי"ז מה שפרש"י דאיבעי' הקדיש עורה מהו בעבודה היינו מדאורייתא ולמלקי עליה והא קיי"ל בבכורות שם דקדושת דמים אסור בעבודה אלא מדרבנן ולא מדאורייתא. שוב העירני אחד דכיון שאביי מיבעיא לי' לרבא הקדיש עורה מהו בעבודה א"כ רבא לשיטתו תמורה (יא שם) דס"ל דדוקא בדבר שעושה אותה נבלה והאומר רגלה של זו עולה אף מהארכובה ולמעלה שעושה אותה טרפה לא אמרינן שפשטה קדושה בכולה ודווקא ניטל הירך וחלל שלה דהוי נבלה ס"ל דפשטה קדושה בכללה א"כ י"ל דמיירי שהקדיש עורה למזבח שלא הקדיש לדמים אלא לקדושת המזבח ומ"מ לא פשטה קדושה בכולה דניטל עורה אינו אלא טרפה ולרבא כה"ג לא פשטה קדושה בכולה ושפיר מיבעיא ליה מהו בעבודה ולפ"ז ניחא דברי רש"י שם די"ל דאיבעיא ליה מדאורייתא ולמלקי עליו וגוף הקושיא מצאתי אח"כ בכמה ספרים בשם ס' רנו ליעקב ואינו תח"י

ומה שהביא בשם חתנו הגאון מוהר"ח נ"י בסוגיא דזבחים שם במתפיס עולה לבה"ב דקאמר אפילו למ"ד לא תפסי ה"מ בשר אבל עור תפיס די"ל דר' ינאי לשיטתו דס"ל דאדם מקנה דשלב"ל ומש"ה לדידי' תפיס אעור קדושת בה"ב היינו אחר זריקה דנפקע קדושת המזבח ראיתי שכיון בסברא זו לבעל "נחלת יהושע" שכתב לפרש הכי הסוגיא דזבחים שם והוסיף עוד דליכא למימר דר' ינאי לטעמי' דס"ל ביבמות (דף צג) דאדם מקנה דבר שלב"ל דהא ר' ינאי קאמר לה בזבחים שם אליבא דר' יהודה דתני עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודה ומשמע בקידושין (דף סב) דר"י ס"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יעו"ש אלא דחל קדושת בה"ב על העור של עולה לאחר שחיטה וזריקה ולא הוי דשלב"ל משום דקיי"ל קדשים שמתו יצאו מידי מעילה וא"כ שסוף הקרבן עומד לשחיטה או