גנת ביתן לג

הגוף אין להם ורק דהוי דמי הקדש משא"כ במעשר שני דכ"ז שלא נפדה יש עליהם קדושת הגוף ממש שצריך לאוכלם בקדושת ובדיני מע"ש מש"ה י"ל שפיר דדמי לקדשי מזבח דמה"ת אין פודין להאכיל לכלבים וה"ה לשאר הנאות כגון להסיקו תחת תבשילו וגם העור אסור וכמ"ש תוס' שבועות (דף יא שם) דדוקא בקדשי בה"ב מותר העור וצבי שלקחו בכסף מעשר דהוי עלי' קדושת הגוף חשוב כמו קדשי מזבח ומש"ה תנן התם דיקבר ע"י עורו ורק לענין העמדה והערכה דהא דלא בעי בקדשי בה"ב העמדה והערכה הוא משום דמיעט רחמנא והעמיד הכהן אותה די"ל דווקא אותה ולא אחרת אף צבי שלקחו בכסף מעשר דאינו חלוק לטוב ורע מיעט רחמנא דלא בעי העמדה והערכה ומש"ה ס"ל לר"ש דיפדה אע"ג דליכא העמדה והערכה משא"כ לענין אם פודין להאכיל לכלבים י"ל דצבי שלקחו בכסף מעשר דמי לקדשי מזבח משום דקדושת הגוף רמי עלה וחמיר מקדשי בה"ב דאינו אלא קדושת דמים ומש"ה תנן שפיר דיקבר וכפי' הרמב"ם והרע"ב משים אין פודין את הקדשים להאכיל לכלבים ומיושב קוש' השעה"מ והגרעק"א

והנה בפי' הרמב"ם והרע"ב בסיפא דמתני' מע"ש שם דתנן לקחו חי ושחטו ונטמא וכתב הרמב"ם והרע"ב שם וז"ל הכא לא פליג ר' יהודה כדפליג לעיל בפירות הלקוחים בכסף מעשר ונטמאו דכיון דלקחו חי אין לו ריחוק מקום לפי שיכול להוליכו בכל מקום שירצה הלכך הוי כמע"ש עצמו ונפדה כשנטמא כדרך שנפדה מע"ש כשנטמא. ולכאורה יש תימה גדולה בדבריהם דלפי המובן הפשוט ס"ל להרמב"ם והרע"ב דלקוח חי אין לו ריחוק מקום דהיינו שנפדה חוץ לירושלים וכדאיתא שם (מ"י) דטעמא דר"י שס"ל דלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר דאמרו לו לר"י ומה אם מע"ש עצמו שנטמא נפדה לקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה ואמר להם אם אמרתם במע"ש עצמו שכן נפדה בטהור בריחוק מקום תאמר בלקוח שאינו נפדה בטהור בריחוק מקום משא"כ בלקוח חי ס"ל להרמב"ם והרע"ב שנפדה בטהור בריחוק מקום מש"ה מודה ר"י שנטמא יפדה וכן הבין בדברי הרמב"ם והרע"ב בספר ניר על הירושלמי מע"ש פ"ג שם ותמוה מאד דהא איתא בהדי' במע"ש (פ"א מ"ו) הלוקח בהמה מזיד תעלה ותאכל במקום ואם אין מקדש תקבר ע"י עורה שהדבר הקנוי בכסף מעשר אינו נפדה טהור בריחוק מקום הרי שגם הלקוח חי אינו נפדה טהור בריחוק מקום ומצאתי בספר ניר על הירושלמי שם שהניח זה בצע"ג על פי' הרמב"ם והרע"ב

והנראה לי בכוונת דבריהם ז"ל עפ"י מה שנ"ל בטעם דברי ר' יהודה שאמר שם (משנה י') אם אמרתם במע"ש עצמו שנטמא יפדה שכן נפדה טהור בריחוק מקום תאמר בלקוח שאינו נפדה טהור בריחוק מקום ומש"ה כשנטמא אינו נפדה אלא יקבר ומה ענין הוא זה לזה. ונ"ל דאיתא בב"מ (דף נג) אמר ר"א מנין למע"ש שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנאמר כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאת מאת פניו והיינו דבקרא אמר וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו וגו' ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך כו' ודרשינן כי לא תוכל שאתו הוא אכילה ואמר רחמנא דמע"ש שנטמא שאינו ראוי לאכילה קרינן כי לא תוכל שאתו ונתתה בכסף ומע"ש שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים וא"כ דרשינן כי לא תוכל שאתו ונתת בכסף וצרת הכסף בידך בשני טעמים חדא דבריחוק מקום פודין מע"ש בטהור מפשוטו של מקרא כי לא תוכל שאתו לשון משא דמשום הריחוק מקום נפדה המע"ש בטהור וגם דרשינן כי לא תוכל שאתו לשון אכילה דהיינו דכשנטמא ונתת בכסף כו' דפודין אותו אפי' שאין ריחוק מקום אפילו בירושלים ואמר ר"י שם (במשנה י') דלקוח בכסף מעשר שנטמא דאינו נפדה משום שכן אינו נפדה טהור בריחוק מקום והטעם כיון שלא קרינן בלקוח בכסף מעשר כי לא תוכל שאתו פשוטו של המקרא לשון משא שאינו נפדה טהור בריחוק מקום לא דרשינן ג"כ מהאי קרא כי לא תוכל שאתו לשון משאת ואכילה וגם כשנטמא דישנו בכלל לא תוכל שאתו לשון משאת ואכילה מ"מ לא דרשינן בהאי ונתתה בכסף שיפדה בירושלים וכל היכי דקרינן כי לא תוכל שאתו לשין משא וצרת הכסף קרינן כי לא תוכל שאתו לשון משאת ואכילה ונתת בכסף ומע"ש עצמו שנפדה טהור בריחוק מקום פודין כשנטמא אפי' בירושלים אבל כל היכי דלא קרינן לא תוכל שאתו לשון משא וצרת הכסף לא קרינן גם בלשון משאת ואכילה ולקוח בכסף מעשר שאינו טהור בריחוק מקום אינו נפדה בטמא בירושלים ומש"ה ס"ל לר"י דלקוח בכסף מעשר יקבר ולפ"ז י"ל דזה דווקא בפירות הלקוח בכסף מעשר ששייך למיקרי כי לא תוכל שאתו בלשון משא בריחוק מקום א"כ י"ל כיון שגלי רחמנא דלא אמרינן כי לא תוכל שאתו לשון משא וצרת הכסף ואינו נפדה טהור בריחוק מקום מש"ה י"ל דה"ה לא דרשינן דהאי כי לא תוכל שאתו לשון משאת ואכילה ונתת בכסף ואינו נפדה בטמא אלא יקבר משא"כ בלקוח בכסף מעשר חי דבריחוק מקום לא שייך כלל למיקרי כי לא תוכל שאת לשון משא דהא יכול להוליכו בכל מקום שירצה ולא הוי משא כלל בבעל חי שהולך על רגליו ובהמה הלקוחה בכסף מע"ש דאינו נפדה אלא תעלה ותאכל במקום אינו משום דגלי קרא דלא קרינן בהאי כי לא תוכל שאתו לשין משא וצרת הכסף אלא משום דלא שייך בו כלל כי לא תוכל שאתו וא"כ שפיר י"ל דדרשינן כי לא תוכל שאתו מלשון משאת ואכילה וכשנטמא לקוח בכסף מעשר חי שפודין אותו אפי' בירושלים גם ר"י מודה דהוי כמעשר שני עצמו שנטמא שנפדה דלא מצינו דגלי רחמנא אף שלא תוכל שאתו מ"מ לא קרינן וצרת הכסף בידך ואינו נפדה דהא בחי לא שייך כלל כי לא תוכל שאתו לשון משא אבל כשנטמא לקוח חי ששייך כי לא תוכל שאתו מלשין אכילה קרינן שפיר וצרת הכסף בידך ונפדה אפי' לר"י וא"כ לק"מ מה שהקשה על דבריהם ז"ל מפ"א דמע"ש (מ"ו) דאיתא בהדיא שגם בהמה הלקוח בכסף מעשר תעלה ותאכל במקום הרי דגם לקוח בכסף מעשר חי אינו נפדה בריחוק מקום דלפמש"כ לא נתכוונו כלל דבלקוח חי ליכא לדינא דבריחוק מקום אינו נפדה רק כוונתם דבלקוח חי שאינו נפדה בטהור בריחוק מקום הוא מטעם דלא שייך כי לא תוכל שאתי שיכול להוליכו לכל מקום שירצה אבל לא משום דגלי רחמנא מכסף ראשון ולא כסף שני שאף שישנו בלא תוכל שאתו אינו בוצרת הכסף בידך וא"כ ה"ה כשנטמא שישנו בלא תוכל שאתו לשון משאת ואכילה ישנו בוצרת הכסף בידך ומודה ר"י בהאי כשנטמא שאינו נקבר ופודין אותו אפילו בירושלים זה מה שנ"ל בכוונת הרמב"ם והרע"ב ז"ל. וזה איזה שנים שרציתי להגיד פי' זה לפני אבא מארי הרב המופלג בתו"י מ' נתן נטע ליב זללה"ה שהי' רגיל טובא בלימוד המשנה וראיתי שכוונתי לדעתו בזה ואני עשיתי עוד סמוכין לזה מלשון הרמב"ם הלכות מע"ש פ"ז הלכה ט"ו שכתב הלוקח פירות חוץ לירושלים בכסף מע"ש במזיד יעלו הפירות ויאכלו בירושלים וכן אין לוקחין בהמה בכסף מעשר חוץ לירושלים ואם לקח במזיד תעלה ותאכל במקום ויש לדקדק הא במשנה פ"א דמע"ש מ"ו איתא פירות ובהמה בחד לישנא הלוקח במזיד יעלה ויאכל במקום והרמב"ם חלק ביניהם וגבי פירות כתב הלוקח פירות במזיד וכו' וגבי בהמה כתב אין לוקחין משמע שעיקר הרבותא דאין לוקחין בהמה אף דבאמת אין חלוק ביניהם בדינא דפירות ג"כ אין לוקחין ובין פירות ובין בהמה אם לקח יעלה לירושלים ואינו נפדה בריחוק מקום ולפמש"כ י"ל דגבי פירות הוי יותר רבותא שיעלה ויאכל במקום דה"א שישנו בלא תוכל שאתו וכשם שמע"ש עצמו נפדה חוץ לירושלים משום דאמר רחמנא כי לא תוכל שאתו וצרת הכסף בידך כך לקוח בכסף מעשר דישנו בלא תוכל שאתו ישנו בוצרת הכסף קמ"ל דלקוח בכסף מעשר אינו נפדה משום דגלי קרא כסף ראשון