גנת ביתן כח

אחרת ומש"ה תנן בכיצד מערימין אם נקבה זבחי שלמים ומוקי בבהמת הקדש דמצי לשנות הולד חטאת לקדושת שלמים דהקדישה ואח"כ נתעברה שאני דלא חל קדושת פיו מעולם אבל בהקדישה מעוברת דחל קדושת פיו לא מצי לשנות קדושת הולד. וזה כוונת דה"ת תמורה (דף כה) שם דקדושת האם מוקי לה בהכי דלא מצי לשנות הקדושה וכמש"כ דהיינו שדמי לאומר הולד יהי' קדוש לכי מתיילד דכה"ג חל קדושת פיו מידי דהוה בקידושי אשה וכמש"כ אבל קודם הלידה הוי הולד חולין גמור לענין הא דתניא השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי דנאכלת לכל אדם משום דהקדיש לכי מתיילד והא שחט את הבהמה ולא נתיילד מש"ה הוי הולד חולין גמור אבל אם לא שחט את הבהמה ומצא הולד רק שילדה הולד חל שפיר קדושת פיו למפרע דבשעת הקדש של הבהמה דמי לאומר על הולד מעכשיו ולכי מתיילד יהי' קדוש וא"כ לא מצי לשנות הילד אף קודם הלידה בקדושה אחרת דלכי מתיילד חל קדושה הראשונה למפרע וזה ברירא דמילתא

והא דקאמר בתמורה שם בטעמא דר"י דאמר הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר דקסבר שיירו משויר ועובר לאו ירך אמו והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות ולפמש"כ קשה דגם אם קסבר שיירו אינו משויר ועובר ירך אמו מ"מ חל קדושת פיו למפרע דהקדיש הולד לכשיולד וכמו שמהני בקדושי אשה בהוכר עוברה וכן תקשי בהא דפריך שם לר"י מהא דתנן. הוא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים ה"ז שלמים בעי למיתני דכיון שאינו מכח אמו נחית קדושה על הולד אלא מחמת פיו של המקדיש דעובר לאו ירך אמו וע' רש"י ותוס' שם ולפמש"כ יש להקשות דגם אם נימא דעובר ירך אמו תקשי ה"ז שלמים בעי למיתני' דהא חל קדושת פיו של המקדיש לכי מתיילד למפרע וקדוש הולד מחמת המקדיש ואינו אלא מכח קדושת האם. אבל נראה דלא קשה דהא ר' יוחנן ס"ל בקדושין (דף ס' ע"א) דאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום דאפי' מאה תופסין בה ובתו' שם פירשו דס"ל דהמקדיש אומר מעכשיו יתחילו הקידושין ולאחר ל' יום יגמרו ובתוס' שם ד"ה כגון כתבו דלר"י דס"ל מעכשיו ולאחר ל' יום שיורא הוי בעי שיהי' בשעת הגמר ראוי לקנין ובמשיכה בעי שיהיה בסוף שלשים יום במקום שראוי למשיכה ובקנין שטר בעי שלא יהי' נקרע השטר בסוף ל' יום ולא ס"ל לר"י דמעכשיו ולאחר שלשים יום הוי רק תנאה והגמר הוא בשעת קידושין ומכירה וגם בנקרע השטר או בקנין משיכה שהי' במקום שאינו ראוי למשיכה נמי מהני יעו"ש וא"כ י"ל בהקדיש בהמה מעוברת דדמי לקדושי אשה וכדקאמר בנדרים (דף כט) שם דלאחר שלשים יום עולה דקדוש מיד דהוי כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום דמקודשת א"כ בהוכר עוברה דלא הוי דבר שלא בא לעולם דבקדושי אשה מקודשת וה"ה בהקדש אבל *מ"מ לא עדיף מעכשיו ולאחר שלשים יום דלר' יוחנן לא אמרינן דנגמר למפרע בקידושין והקנין אלא דאמרינן שאמר מעכשיו יתחילו ולאחר זמן יגמרו אף דלאחר הזמן חל למפרע מ"מ הגמר הי' לאחר שלשים יום ובעינן שיהיה ראוי לחול באותו הזמן הקידושין והקנין וא"כ י"ל דלדידי' אם הקדיש הולד לכי מתיילד יהי' קדוש חשוב שפיר הולד כדין ולד חטאת ומיקרי ולד שלמים דכיון שלא נגמרה בשעה שהקדיש הבהמה קדושת הולד ונגמרה בשעת הלידה מיקרי שפיר ולד קדשים ואף שאח"כ חל ההקדש למפרע אינו רק לענין שלא חל קדושה אחרת וכמו בקדושי אשה דקדושין של השני לא חלים אחר שהגיע הזמן של הראשון אבל מ"מ ולד קדשים חשוב שפיר דכיון דשיורא הוי בההקדש שלא יגמרו רק בלידה א"כ חשוב ולד קדשים דכשם שס"ל לר"י דבשעת שלשים יום בעי שיהי' ראוי לחול עלי' הקידושין והקנין א"כ ה"ה בהקדש בעי שיהי' ראוי בהזמן שאמר לחול עליו ההקדש והיכי שאמר הזמן לכי מתיילד ובשעת הלידה אי אפשר שיחול עליו שם חטאת להקרבה דהוי ולד חטאת לא מהני אף באומר מעכשיו וא"כ אף שכתב הר"ן (נדרים דף כט שם) דאמירתו לגבוה עדיף ממסירתו להדיוט דדמי לאומר מעכשיו אינו אלא דווקא באומר ה"ז עולה לאחר שלשים יום אבל באומר ה"ז חטאת או שלמים ועולה לכי מתיילד חשוב שפיר ולד חטאת וקדשים וכמש"כ וא"כ ניחא שפיר דלר"י לשיטתו דס"ל דמעכשיו ולאחר שלשים יום הוי שיורא שפיר קמפרש בתמורה שם דהפריש חטאת מעוברת רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר דס"ל דעובר לאו ירך אמו והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות דדוקא כיון שחשוב העובר כבהמה באנפי נפשה דחל ההקדש של הולד בשעת ההקדש של הבהמה כולה לא חשוב ולד חטאת ומכפר באיזה שירצה אבל אם ס"ל דעובר ירך אמו ולא חל ההקדש של הולד באותו שעה אף שמ"מ חל ההקדש של פיו באותו שעה מעכשיו ולכי מתיילד מ"מ הוי הולד ולד חטאת דר"י לטעמי' שס"ל דגם מעכשיו הוי שיורא וכמש"כ בתוס' דלאחר שלשים יום נגמרו למפרע וא"כ שהלידה גמרה ההקדש חשוב ולד חטאת ומש"ה שפיר פריך שם לר"י ממתני' ה"ז שלמים וולדה עולה דהוי ולד שלמים דה"ז שלמים בעי למיתני' די"ל דפריך רק לר"י דס"ל דעכשיו הוי שיורא ואפשר דס"ל כן לר' אלעזר שהוא תלמידו של ר' יוחנן כדקאמר התם ע"ב שמותיב ליה ומש"ה קאמר דאינו אלא אם נימא שעובר לאו ירך אמו קשה דה"ז שלמים בעי למיתני' ולא הוי ולד שלמים כלל אבל אם נימא שעובר ירך אמו ניחא דאף שבעכ"ר צ"ל דחל בהקדישה מעוברת קדושת פיו של המקדיש דהא לא מצי לשנות הולד בקדושה אחרת קודם לידה בהקדישה מעוברת וכמש"כ דחל ההקדש למפרע וכמ"ש הר"ן (נדרים שם) דבאמירה לגבוה חשוב כאומר מעכשיו מ"מ חשוב שפיר ולד שלמים דכיון בשעת הלידה נגמרה ההקדש ובאותו שעה אינו ראוי' להקדש דהוי ולד חטאת וקדשים מש"ה ניחא דפריך שפיר אבל כ"ז הוא רק לר"י לשיטתו דס"ל בקדושין (דף ס') שם באומר מעכשיו ולאחר שלשים יום הוי שיורא אבל לשמואל שס"ל דתנאה הוי וכיון שאמר מעכשיו אמרינן דאחר הזמן שאמר חל הקידושין למפרע ולא בעינן כלל שיהי' אותו הזמן ראוי להקנין ונקרע השטר מהני ובמשוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים יום קנה באומר מעכשיו אפילו קיימא בר"ה מקום שאינו ראוי לקנין משיכה וכמ"ש בתוס' (קדושין דף סג) שם א"כ לדידי' בהמקדיש בהמה מעוברת לעולם קדוש הולד באנפי נפשי' ואף אם נימא שעובר ירך אמו מ"מ י"ל דחל קדושת פיו של המקדיש לכי מתיילד דדמי לקדושי אשה דמקודשת בהוכר עוברה וכמ"ש הר"ן נדרים (דף כט) שם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי לאומר מעכשיו ודבר שלא בא לעולם לא חשוב בהוכר עוברה, ואף דאמר לכי מתיילד לא חשוב מש"ה ולד קדשים דלמ"ד דמעכשיו תנאה הוי חשבינן שלמפרע נגמרה כל ההקדש וא"כ לדידי' לא חשוב ולד קדשים בהקדישה מעוברת דקדוש משום פיו של המקדיש ורק בהקדישה ואח"כ נתעברה דקדוש מכח וטוני' דאם חשוב ולד קדשים

ולכאורה אפשר עוד לומר דהפריש חטאת מעוברת דקאמר ר"י רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר אינו אלא אם נימא דס"ל עובר לאו ירך אמו ובשעת ההקדשה חל גם על הולד קדושת פיו אבל לא אם נימא דעובר ירך אמו ורק אחר הלידה חל למפרע הקדישו ואף אם נימא דהאומר מעכשיו ולאח"ז תנאה הוי ונגמרה מעכשיו בלא שיורא משום דחטאת שאני דתוס' מנחות (דף פ' ע"א) כתבו דהפריש שתי חטאות לאחריות דמתכפר באחת מהן דלא מיירי בהפריש זה אחר זה דא"כ אין מתכפר בשני אלא במפריש בבת אחת ולא אמרינן כל שאינו בזאח"ז אפילו בבת אחת אינו דמיירי שאמר תיקדש אחת מהן מתוך השתים יעו"ש ובספר נ"י סי' א' שכתב להסביר דה"ת. וכ"ז רק אם חל בב"א הפרשת שני חטאות דהיינו בהפריש חטאת מעוברת למ"ד דעובר לאו ירך אמו דחל תיכף בשעת ההקדש קדושה על הולד בב"א עם האם וכה"ג הוי כמפריש שני חטאות לאחריות משא"כ למ"ד דעובר ירך אמו ולא