גנת ביתן כז

דמשום מיגו שנחית עלי' קדושת דמים נחית קדושת הגוף אבל בקטרת דהוי קדושת הכלי והיכי שהתנה שלא יתקדש הכלי בקדוה"ג רק ישאר קדושת הדמים דמעיקרא א"כ אין הכלי שרת מקדש שלא לדעת. ודוחק לאמר שקו' הגמרא הוא רק מתמידים אבל לא מקטרת ולהיש מפרשים ניחא דקדושת הגוף של הקטרת הוא מקדושת דיבורו וכמש"כ ופריך שפיר אהא דמשני שלב ב"ד מתנה עליהן שיהי' לדמיהן הא אמר מר הקדיש זכר לדמי' קדוש קדוה"ג וא"כ ה"ה בתמידים ובקטרת שאם אומר הרי זו עולה הרי זה קטרת דקדוש קדושת הגוף בדיבורו דקטרת קדיש ג"כ בדיבורו אחרי כתשה במכתשת שיהא ראוי להקטיר כמ"ש היש מפרשים בתוס' שם וא"כ גם כשהתנה שיהי' לדמיהן דמי שפיר להקדיש זכר לדמי' דאמרינן מיגו דנחית עלי' קד"ד נחית עלי' קדוה"ג

והנה לכאורה יש להביא ראיה משבועות שם לסברת הטהרת הקודש די"ל דהא דמסיק בגמ' מנחות שם דטהורין אינם נפדין מנחות ונסכים קודם שקדשו בכלי אינו רק מדרבנן אבל מה"ת נפדין טהורין דאל"כ קשה טובא הא דפריך אהא דמותר הקטרת מה היו עושין בה כו' והא קדישה שבהן להיכן הלכה ומשני שאני קטרת דקדושת דמים הוא ופרש"י קס"ד דמכתשת הוא כלי שרת וכיון שקדשה בכלי ה"ל קדוה"ג ומשני דקטרת קדו"ד הוא משום דמכתשת שנשחקה בה לאו כלי שרת הוא ולכאורה הא בל"ה אין פדיון לטהור מה"ת אף קודם שקידשו בכלי א"ו דגם לרב כהנא ור"א דפליגי על הא דשמואל שם וס"ל דטהורין אין נפדין הוא רק מדרבנן אבל מה"ת יש פדיון והיכי שלא הוצרכו לצבור ליכא דרבנן ומותר הקטרת אם לא קדשה בכלי יש פדיון אבל אם נימא דמה"ת אין פדיון לטהור אין לחלק לשאר פדיון למותר הקטרת שלא הוצרכו לצבור ומוכח דמה"ת לכו"ע יש פדיון אף בטהור. אבל באמת אין זה מוכרח דשפיר י"ל כמ"ש הרמב"ם בה' איסורי מזבח דאין נפדה טהור מה"ת דלענין פדיון אף קודם שהקדישו בכלי אין פדיון לטהור כדיליף הרמב"ם (בפ"ה מה' ערכין) מקרא דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי המזבח לעולם וכמ"ש המל"מ שם די"ל שהוא מה"ת ולמ"ד במנחות דאין נפדה בטהור בוודאי צ"ל שהוא מה"ת וכמ"ש להוכיח מהתוי"ט והא דקאמר בשבועות שם לענין פדיון שאני קטרת דקד"ד הוא י"ל דאתיא כמ"ד דטהורים נפדין אף מדרבנן או אפשר כיון שלא הוצרכו לצבור והרי הוא מותר קטרת שאינו ראוי למזבח ומש"ה יש פדיון אף בטהור קודם שקידשו בכלי וצ"ע

סימן ו

בו יבואר סוגיא במס' תמורה דף יח

בתמורה (דף יח) העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שקרב שלמים אמר רב פפייס אני מעיד שהי' לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג ופריך בגמרא לרבא דאמר כיון שעבר עליו רגל אחד בכל יום ויום עובר בעשה מעצרת בעי מיכליא אמר רב זביד משמי' דרבא כגון שהי' חולה בעצרת א"ה מאי אסהדותא לאפוקי מדר"א דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים יעו"ש. והקשה בספר בש"א בהא דרב פפייס שהעיד שאכלו הפרה בפסח והולד בחג דהא בע"כ מיירי שהקדיש הפרה מעוברת דאילו הקדיש הפרה ואח"כ נתעברה וא"כ עברו מסתמא תשעה חדשים כדי עיבורה של פרה דלא איפשיט האיבעיא בנדה (דף כד) אם בהמה יולדת לשבעה א"כ הי' להגמרא להקשות לרבא דאמר שכיון שעבר רגל אחד בכל יום ויום עובר בעשה אמאי לא אכלו הפרה בחג הסוכות והמתינו עד פסח א"ו דמיירי שהקדיש הפרה מעוברת וא"כ יש להקשות מאי אסהדותא דרב פפייס שולד שלמים קרב שלמים הא אמר ר' יוחנן תמורה (דף כה הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר דעובר לאו ירך אמו והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות ופרש"י שם דכי אמרינן ולד חטאת למיתה אזיל ה"מ בהקדישה ולבסוף נתעברה אבל הקדישה מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה באנפי נפשה ומתכפר באיזו שירצה א"כ ה"ה בהקדיש הפרה מעוברת הוי הולד קדוש באנפי נפשה ולא מכח האם א"כ לא הוי העובר ולד שלמים אלא שלמים עצמו יעו"ש מה שתירץ די"ל לרבא לשיטתו דס"ל בתמורה (דף ל') דעובר ירך אמו

ול"נ ליישב בהקדם מה שנ"ל לבאר דה"ת (תמורה דכ"ה ע"ב ד"ה דת"ק) דכתבו שהקשה מורי דבמתני' תנן היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים ופרש"י דלא שייך למימר בהויתן הם קדושים בהקדישה מעוברת אלמא שאינו יכול לשנות הולד בקדושה אחרת דהולד קדוש מכח האם דעובר ירך אמו וכי מקדיש ליה לאמו קדוש הולד מכח וטוני' דאם והא תניא השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי נאכלת לכל אדם בכל מקים והרי הוא חולין גמור הרי דאף כשהקדישה מעוברת לא נתקדש הולד בקדושת פיו רק מכח האם קדוש הולד וילדות קדשים בהוויתן הם קדושים וקודם לידה הוי הולד חולין גמור וא"כ אמאי תנן היא שלמים וולדה עולה דהוי הולד שלמים ואמאי אינו יכול לשנות קודם לידה את הולד בקדושה אחרת. ותירצו בתוס' שם דקדושת האם מוקי לה בהכי דלא מצי לאקדושי' הולד בקדושה אחרת ומיד כשיולד תוחל עלה קדושת האם מיהו חולין הוא קודם הלידה ונאכל הילד לכל אדם יעו"ש. והדברים מחוסרים טעם והבנה דמ"ש מהיכי דהקדישה ואח"כ נתעברה דתנן התם (ד' כד) בכיצד מערימין על הבכור אם נקבה זבחי שלמים נקבה מי קדוש בבכורה ומשני דאתי לבהמת קדשים ופרש"י שם דבהמת חטאת ורוצה להערים שלא ילך הולד למיתה כדין ולד חטאת הרי דמצי לשנות הולד בקדושה אחרת אף דלכי מתיילד קדושת האם עלה מ"מ כיון שלאו במעי אמן הם קדושים יכול לשנות קדושת הולד וא"כ ה"ה בהקדישה מעוברת כיון שאינו קדוש בקדושת פיו דהא עובר ירך אמו וולדות קדשים בהוויתן הם קדושים אמאי אינו יכיל לשנות הולד בקדושה אחרת. ע"כ נ"ל דבאמת בהקדישה מעוברת קדוש הולד רק מקדושת פיו ולא רק מכח וטוני' דאם אלא למ"ד דשיירו הולד משויר דעובר לאו ירך אמו קדוש הולד בקדושת פיו בשעת הקדישו דחשוב כבהמה באנשי נפשה ולמ"ד דשיירו אינו משויר דעובר ירך אמו קדוש הולד בקדושת פיו לכי מתיילד וכן משמע מדברי התוס' (דף כה) ד"ה היא ונ"ל להסביר הדבר עפ"י דאיתא בגמרא (נדרים דף כט ע"ב) אם אמר שור זה אחר שלשים יום יהי' עולה הוי עולה מידי דהוה האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום דמקודשת ואפי' למ"ד התם חוזרת הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי ובר"ן שם כתב דדמי לאומר מעכשיו ולאחר שלשים יום דלא מצי הדר אף בקדושי אשה יעו"ש וא"כ לפי דקיי"ל בקדושין (דף סב ע"ב) האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה ה"ז מקודשת לי שאם היתה מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין ולא חשוב דשלב"ל יעו"ש וא"כ ה"ה בהקדש אם הקדיש הולד בבהמה מעוברת לכי מתיילד שפיר חל ההקדש בקדושת פיו ולא מצי הדר ולשנות בקדושה אחרת דדמי לאומר מעכשיו וכמ"ש הר"ן (נדרים שם) דאמירתו לגבוה עדיף יותר ממסירתו להדיוט דדמי לאומר מעכשיו ממש וא"כ בהקדיש בהמה כשהיא מעוברת שפיר י"ל דאף אם נימא שעובר ירך אמו ולא חל ההקדש על הולד תיכף דלאו בהמה חשוב הולד קודם לידה אבל חל הקדושה של פיו לכי מתיילד וא"כ ניחא דתנן היא שלמים וולדה עולה דהוי ולד שלמים ולא מצי לשנות הולד בקדושה אחרת דבאמירתו לגבוה חשוב כאומר מעכשיו ולכי מתיילד וא"כ לא מצי הדר ביה ולשנות קדושת הולד לקדושה אחרת משא"כ אם הקדישה ואח"כ נתעברה דלא הוי על הולד קדושת פיו מעולם ורק מכח האם שיוצא הולד מקדושת אמו נתקדש הולד שפיר י"ל דלמ"ד דבהוויתן הם קדושים ובמעי האם לא חל קדושה יכול לשנות הולד קודם לידה בקדושה