גנת ביתן כו

הקדש בבהמת חולין בעלת מום אף דלוקין על התמורה אין לוקין ג"כ מחמת הלאו שמקדיש בע"מ למזבח וכן משמע ברמב"ם ה' תמורה והקשה דטעמא בעי למה יגרע ממקדיש יעו"ש ולפמש"כ ניחא דהלאו של מקדיש בע"מ למזבח אינו רק משום שלא חל קדושת הגוף וה"ה אם נימא דהמפריש נקבה לאשם ועולה דלא חל עלה קדוה"ג לקי שפיר משום המקדיש בע"מ למזבח אבל אליבא דאמת דהמפריש נקבה חל קדוה"ג באמת לא לקי כלל משום די"ל דלא בזייא למילתא כ"כ וא"כ בתמורה דקיי"ל שחל על בע"מ ונתפס התמורה בקדוה"ג אף בבע"מ א"כ כהאי גוונא ליכא כלל הלאו של המקדיש בע"מ למזבח וזה טעם הרמב"ם ה' תמורה שכתב דתמורה חל על בע"מ ולא כתב דלוקה שנים משום מקדיש בע"מ ג"כ משום דכיון שחל קדוה"ג לא בזייא למילתא ולא דמי למקדיש בע"מ ולקי רק משום הלאו דתמורה וא"ש

ובענין זה ראיתי בספר חדש אחד שכתב לתמוה על קו' תוס' תמורה (דף יט) שהקשו בהא דקאמר זאת אומרת הקדיש זכר לדמי' קדוש קדוה"ג והקשו בתוס' וז"ל תימא מאי שנא ממקדיש לדמי נסכים דאמר בפ"ק דשבועות (דף יא) דאינו קדוש קדוה"ג ושמא י"ל דההיא דהתם אתייא כר' שמעון דאמר לקמן בסמוך לכל מידי דלא חזי לי' לגופי' לא נחתא בי' קדוה"ג עכ"ל וכתב בעהמ"ח ואני תמה על תמיהתם הא בשבועות שם מיירי לענין פדיון שאם הקדישה בהמה תמימה לדמי עולה היא בעצמה קרבה ואינה נפדית שלא במום אבל אם הקדישה לדמי נסכים נפדית דלענין פדיון הא אפילו נסכים עצמן שהוקדשו לנסכים ממש אע"פ שהן קדשי מזבח מ"מ יש להם פדיון קודם שנתקדשו בכלי כדתנן במנחות (דף ק') המנחות והנסכים שנטמאו קודם שנתקדשו בכלי נפדים דאין להם קדוה"ג לענין פדיון קודם שנתקדשו בכלי א"כ גם שהקדיש הבהמה לדמי נסכים דהיא נפדית דאטו תהא חמורה מנסכים ממש אבל כשהקדיש בהמה לדמי עולה אין לה פדיון כמו עולה עכ"ד. ולק"מ דהא רק שמואל ס"ל הכי שם (דף קא) דטהורים נפדין קודם שקדשו בכלי אבל רב כהנא ורבי אלעזר פליגי וס"ל דטהורים אין נפדין ודווקא נטמאו תנן דנפדין יעו"ש וא"כ אם אמר על בהמה שתהא לדמי נסכים תליא אלא בהא מידי דלא חזי לגופי' אי נחית עלה קדוה"ג כמו המפריש נקבה לאשם או לעולה אבל אם נימא דגם שלא חזי לגופי' נחית עלי' קדוה"ג יש דין נסכים עלה שבלי מום לא תמכר כמו בנסכים שבלי טומאה אין לה פדיון אף קודם שנתקדש בכלי וכמסקנת הגמ' שם ושפיר הקשו בתוס' אהא דשני התם (דף יא) דמיירי שהקדיש לדמי נסכים ומש"ה בהמה תמימה נפדית שלא במום דהא לרבנן חל עלה קדוה"ג אף שלא חזי לגופי' א"כ אין נפדית שלא במום וז"ב. וראיתי בס' טהרת הקודש במנחות שם שכתב להוכיח מתוס' מנחות (דף ק' ע"ב) ד"ה וכלי שרת שהקשו מהא דס"ל לרבנן במעילה (דף יט) דאין מועל אחר מועל בכלי שרת הרי דיש להם פדיון ובמתני' מנחות שם תנן העופות ועצים ולבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון ותירצו די"ל דרק מדרבנן אין נפדין כדקאמר בגמרא שם דכלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי וא"כ שס"ל להתוס' דכלי שרת מדאורייתא נפדין אף דכלי שרת דנטמאו כטהורין דמייא הואיל ואית להו טהרה במקוה ומ"מ מדאורייתא נפדין וא"כ מוכח דגם למ"ד דטהורין אין נפדין הוא רק מדרבנן אבל מה"ת גם טהורים נפדין אבל באמת זה אינו דלפי מה דפליגי רב כהנא ור' אלעזר על שמואל וס"ל דטהורים אין נפדין ודווקא טמאים נפדין והכי קיי"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מה' איסורי מזבח משמע שהוא מדאורייתא ומר' אלעזר שקאמר התם כולן טהורים אין נפדין חוץ מעשירית האיפה של מנחת חוטא שהרי אמרה תורה מחטאתו על חטאתו הרי בהדי' דמדאורייתא קאמר בכל המנחות והנסכים שאין נפדין טהורין שבמנחת חוטא קרא קדריש דנפדין טהורין ועוד מדקאמר התם שלא תיקשי לשמואל שס"ל דטהורין נמי נפדין מעצם ולבונה וכלי שרת דנטמאו כטהורים דמיא ואין נפדין ומשני שמשום דלא שכיחי תיקנו רבנן שלא יהי' להם פדיון כדי שיהי' לגזברין לצורך העבודה משמע בהדי' שלמ"ד שטהורין אין נפדין הוא מה"ת ורק כלי שרת י"ל דשאני ממנחות והנסכים דכלי שרת הוא מכשירי קרבן וכלים עבודתן מחנכתן דלהוי עלייהו קדושת הגוף וקודם שנתחנכו הכלים הא עלייהו רק קדושת דמים ומדאורייתא נפדין כמש"כ תוס' לרבנן במעילה (דף יט) דאין מועל אחר מועל בכלי שרת ורק מדרבנן משום דלא שכיחי תיקנו שאין נפדין אבל במנחות והנסכים לרב כהנא ור' אלעזר דטהורין אין נפדין י"ל שפיר דלענין פדיון יש עלייהו קדוה"ג גם קודם שנתקדשו בכלי ומן התורה אין נפדין כמש"כ

וכן נראה להוכיח מתוי"ט (מנחות פ' שתי הלחם מ"ז) שכתב דקו' תוס' פסחים (דף מו ע"ב ד"ה הואיל) שהקשו מהא דשתי הלחם ולחם הפנים אין אפייתן דוחה יו"ט ואע"ג דאיכא למימר הואיל אי בעי פריק לי' שאין התנור של מקדש מקדשן שאם הי' התנור מקדשן הי' נפסלו בלינה כיון שאופין אותו קודם יו"ט וכתב התוי"ט שם דקו' תוס' הוא רק למ"ד במנחות (דף קב) דטהורים נפדין אבל לפי מה דקיי"ל וכן פסק הרמב"ם דטהורין אינם נפדין לק"מ קו' תוס' יעו"ש הרי מוכח בהדיא דס"ל להתוי"ט דאין פודין טהורים הוא מדאורייתא דאם נימא דרק מדרבנן אין פודין אבל מה"ת פודין אם כן תקשי קו' תוס' לכו"ע גם לרב כהנא ור"א דס"ל דטהורין אין נפדין דכיון שאי בעי פריק דמה"ת יש פדיון א"כ אפייתן דשתי הלחם ולחם הפנים יש למדחי יו"ט משום הואיל. ודוחק לאמר דס"ל להתוי"ט דאזלינן בתר דרבנן וכיון דמדרבנן אין פודין מש"ה אין אפייתן דוחה יו"ט דליכא הואיל אי בעי פריק לה דמדרבנן אין פדיון בטהור דבשו"ת שאגת ארי' (סי' ס"ד) כתב בפשיטות דהשוחט בהמה ביו"ט שהוא טרפה מדרבנן לא עבר אדאורייתא כיון שמדאורייתא היא כשרה אמרינן הואיל הרי שאזלינין בדיני הואיל בתר דאורייתא א"כ שפיר יש להוכיח מדברי התוי"ט שכתב דלמ"ד שאין נפדין טהורין ניחא שאין אפייתן דוחה יו"ט משום דליכא הואיל אי בעי פריק לה הרי שס"ל שאין נפדין טהורין הוא מדאורייתא וכמ"ש הרמב"ם ה' איסורי מזבח שם ולא כמ"ש בס' טהרת הקודש וא"כ דבנסכים קיי"ל דלא מהני פדיון תיכף משהקדיש אף קודם שקדשו בכלי דטהורין א"כ באומר לדמי נסכים דמי שפיר לדמי עולה דקדוש קדוה"ג והרי כמו העולה והנסכים דלא מהני פדיון ושפיר הקשו בתוס' תמורה שם אהא דקאמר בשבועות (דף יא) באומר לדמי נסכים דמהני פדיון והא קדוש קדוה"ג והוצרכו לתרץ דאתיא כר' שמעון דס"ל דכל מידי דלא חזי לגופי' לא נחית קדוה"ג וזה פשוט

ובענין זה הערותי מכבר להוכיח כהיש מפרשים בתוס' שבועות שם בהא דפריך אהא דקטרת ותמידין שלא הוצרכו לצבור דנפדין תמימים והא קדושה שבהן להיכן הלכה ופי' בתוס' שם בפי' קמא שס"ל להגמרא דמהא דתניא נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום דהמכתשת הוא כלי שרת והי"מ פי' דמש"ה תניא נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום שהקטרת קדוש בקדושת הגוף בדיבורו ה"ז קטרת וחל קדוה"ג אחר שנתנה במכתשת שהי' ראוי להקטיר ואף שבמנחה לא הוכשר לפסול בט"י אלא משקידש בכלי צ"ל דקטרת שאני דחשיבה וחביבה מכל הקרבנות וכמ"ש בס' תו"ח שם. והנה יש להקשות לפי' קמא בתוס' דהמכתשת קדוש בכלי שרת ובקדושת פיו לא מצי להתקדש קדושת הגוף וא"כ אמאי פריך אהא דמשני לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהי' לדמיהן והא אמר מר הקדיש זכר לדמי' קדוש קדוה"ג ומאי קושיא דכיון דקדושת הקטרת הוא משום המכתשת דהוי כ"ש וקיי"ל דאין כלי שרת מקדש אלא מדעת והכא דאמר בפירוש שקדוש רק לדמי' או שלב ב"ד מתנה עליהן דהרי יהי' לדמיהן א"כ וודאי לא מצי הכלי שרת לקדש שלא לדעת ודווקא בהקדיש זכר לדמי' דקדוש בקדושת הפה י"ל