גנת ביתן כג

להא דפליגי רב ושמואל גבי רובן זבים דהתם שבוודאי לא יהי' תשלומין בשני משום דכל היכי שלא עבדי צבור בראשון לא עביד יחיד בשני. וא"כ הוי זמנו קבוע שאין לו תשלומין ופליגי בהא אם פסח דמי לשאר קרבנות דתליא בזמנו קבוע או ששאני פסח משאר קרבנות וביחיד ובציבור תליא מילתא וכמש"כ. אבל בהא דר"מ בר פטיש דאינו בוודאי שלא יהי' תשלומין בשני. דהדבר שקול שתליא אם יטהרו הזבים ויצטרפו לטמאי נפש ויהי' רובא בשני וא"כ שהדבר שקול לכו"ע לא עבדי בראשון דשמא יהי' לו תשלומין בשני ואינו זמנו קבוע א"כ מספק אינו דוחה את הטומאה ואינם עושים בראשון לכו"ע וגם שמואל מודה בהא וכמש"כ

וראיתי ברמב"ם ה' ק"פ פ"ז שכתב הי' שלישיתן זבים ושלישיתן טהורים ושלישיתן טמאי מתים דטמאים אינם עושים בשני משום דבראשון עשו מיעוט יעו"ש ותמוה מאד דבגמרא קאמר טעם אחר דבשני נצטרפו זבים עם טמאי מתים דלא עבדי בראשון ה"ל רובא ורובא לא מידחי לפסח שני משמע דווקא היכי שנטהרו הזבים בשני ונעשו רובא מש"ה אינם עושים בשני אבל היכי שלא נטהרו הזבים ולא נצטרפו לרובא עושים הטמאי מתים בשני ואף שבראשון לא עשו רק מיעוט טהורים לא דמי להא דקאמר הגמרא שם גבי רובן זבים ומיעוטן טמאי מתים דבשני לא עבדי משום דכל היכי שעבדי צבור בראשון עביד יחיד בשני וכל היכי שלא עבדי ציבור בראשון לא עביד יחיד בשני דזה דווקא אם לא עשו כל עיקר בראשון דלא שייך לעשות בשני דכיון שבראשון לא עשו פסח כלל משא"כ היכי דבראשון עשו מיעוט הציבור יוכלו שפיר הטמאי מתים לעשות בשני ולישנא דגמרא כל היכי דעבדי ציבור לאו דווקא רוב ציבור ה"ה מיעוטא דצבורא שעשו בראשון יוכלו נמי הטמאים לעשות בשני דכיון שנעשה פסח בראשון יש לעשות בשני דאל"כ למאי צריך לאמר ר' מני בר פטיש דבשני לא עבדי דנצטרפו זבים עם טמאי מתים דלא עבדי בראשון ה"ל רובא ורובא לא מדחי לפסח שני הא לעולם לא עבדי בשני משום דבראשון לא עבדי רוב צבור. גם קשה טובא הא דאיתא שם (דע"ט) בלישנא קמא דרב כהנא הרי שהי' ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים דמחצה על מחצה אינו כרוב וטהורים עושים את הראשון וטמאים עושים את השני ולא אמרינן כיון שמחצה על מחצה אינו כרוב א"כ לא עבדי בראשון רוב ציבור אינם יכולים הטמאים לעשות בשני משום האי כללא כל היכי דלא עבדי ציבור בראשון לא עביד יחיד בשני הרי מוכח דהאי כללא הוא רק ברובן זבים דבראשון לא עבדי כל עיקר וליכא בראשון שום פסח מש"ה לא עבדי בשני דכיון שליכא ראשון אין בשני אבל היכי שעשו בראשון פסח אף שלא הי' רובא רק מיעוטא עושים הטמאים בשני ולמאי כתב הרמב"ם הטעם בשלישיתן זבים ושלישיתן טהורים ושלישיתן טמאי מתים משום דבראשון לא עשו רק מיעוט וזה טעם חדש ואמאי לא קאמר הטעם דאיתא בגמרא בהדיא משום שנצטרפו זבים עם טמאי מתים וה"ל רובא דלא מדחי לפסח שני. וגם לפמש"כ מוכח מגמרא דלא אמרינן הכי כלל דמשום שעשו בראשון רק מיעוט לא עבדי טמאים בשני ודוקא היכי שבראשון לא עבדי כל עיקר אינו עושים בשני וכמש"כ. ואפשר לדחוק בכוונת הרמב"ם שכתב משום דבראשון עשו מיעוט היינו דהוי רובא בשני דנצטרפו זבים עם טמאי נפש ורובא לא עבדי בשני וזה דוחק וצע"ג בכוונת הרמב"ם ובנו"כ והמפרשים לא ראיתי שעמדו בזה ולפי' הרמב"ם דהטעם דלא עבדי בשני בדרב מני בר פטיש הוא משום שבראשון עשו רק מיעוט א"כ יקשה שפיר דא"כ בראשון הוי קרבן פסח לגבי טמאים לנפש זמנו קבוע דבוודאי לא יהי' לו תשלומין בשני משום דבראשון ליכא רובא וכל היכי דלא עבדי רובא בראשון לא עביד יחיד בשני וא"כ לשמואל שס"ל גבי רובן זבים ומיעוטן טמאים דעבדי טמאים בראשון וכמש"כ משום דכיון שאין לו תשלומין בשני ס"ל דדוחה את הטומאה ועושה בראשון כמו שאר קרבנות שזמנו קבוע שדוחה את הטומאה א"כ ה"ה הכא לשמואל יש להטמאים לעשות בראשון דכיון שבוודאי לא יהי' לו תשלומין בשני משום דליכא רובא בראשון וצ"ל דרב מני בר פטיש ס"ל כרב ולא כשמואל וכמש"כ התוס' שם. אבל כבר כתבתי דמלשון הגמרא דקאמר בהדיא הטעם בדר"מ בר פטיש דנצטרפו הזבים עם הטמאים וה"ל רובא דלא עבדי בשני וגם מהא דרב כהנא גבי מחצה על מחצה מוכח דדוקא שלא עבדי בראשון כל עיקר אינם עושים בשני אבל היכי שמיעוט עשו בראשון איכא פסח שני והטעם בדר"מ בר פטיש הוא רק דנצטרפו זבים דנטהרו מזיבתם והוי רובא בשני וזה אינו בוודאי בראשון שיטהרו הזבים ויצטרפו לרובא בשני והדבר שקול וא"כ מספק אינו דוחה את הטומאה בראשון דשמא יהי' לו תשלומין בשני והוי דבר שאין קבוע לו זמן ומש"ה י"ל שפיר כמש"כ דגם שמואל מודה בהא דר"מ בר פטיש דלא עבדי הטמאים בראשון שכה"ג בוודאי אינו דוחה את הטומאה ובשני שנטהרו הזבים ונצטרפו לרובא אינם עושים גם את השני וכמש"כ ואינו מוכרח דה"ת שם שכתבו דר"מ בר פטיש ס"ל כרב ולא כשמואל ולפמש"כ גם שמואל מודה בהא והדברים נכונים בעזה"י

סימן ה

תשובה לרב אחד

מ"ש כת"ר להקשות במ' תמורה (דף יט) אמר ר' יוסי בר' חנינא ומודה ר' אליעזר במפריש נקבה לאשם דאין בנה קרב אשם פשיטא הא עד כאן לא קאמר ר' אליעזר אלא במפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו אבל מפריש נקבה לאשם דליכא שם אשם על אמו אפי' ר' אליעזר מודה כו' יעו"ש. והקשה לפי המבואר בגמרא שם (דף כ' ע"ב) דאמר רבא דולד תמורת אשם אינו קרב אשם אף לפני כפרה משום דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ובפרש"י שם ותמורה עבר על לא יחליפנו ואע"ג דתמורת עולה ושלמים קרבה הני לאו לכפרה קאתיין. וא"כ י"ל דהמפריש נקבה לאשם דאין בנה קרב אשם משים האי טעמא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה לפמש"כ תוס' תמורה (דף ז' ד"ה אפי') דהמפריש נקבה לעולה או לאשם לקי דדמי למקדיש בע"מ למזבח וא"כ י"ל דהמפריש נקבה דעבר עבירה אין בנה קרב לאשם כמו שאין ולד תמורת אשם אינו קרב לאשם אבל במפריש נקבה לעולה דלאו לכפרה קאתי וכמ"ש רש"י שם י"ל דבנה קרב עולה משום דל"ש בעולה אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ולמאי שקיל וטרי הסוגיא בתמורה שם רק בהא לחלק בין אשם לעולה דליכא שם אשם על אמו שם עולה על אמו ולא נחת לזה דבל"ה בהמפריש נקבה לאשם דהוי עבירה בההפרשה ואשם לכפרה קאתי מש"ה אין בנה, קרב אשם משא"כ בהמפריש לעולה דלאו לכפרה קאתי בנה קרב עולה עכ"ד

ונראה ליישב בכמה טעמים חדא די"ל דהא דקאמר רבא שם דולד תמורת אשם אינו קרב אשם אף לפני כפרה משום שאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה היינו דייקא היכי דהמתכפר עבר העבירה של לא יחליפנו כגון שהוא עשה התמורה ורוצה להתכפר בהולד שבא מן התמורה שעשה בעבירה בהא י"ל שפיר דאין מתכפר בדבר הבא בעבירה מה שאין כן אם אחד הפריש נקבה לאשם הולד הוא לכפרה עבור אחר בזה אפשר דלא שייך כלל אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה דכיון שהמתכפר לא עשה כלל העבירה דקיי"ל במס' תמורה (די"א) דאחד יכול להפריש קרבן להתכפר בו חבירו המחויב בהקרבן וכדאמר שם לענין כפרה פשיטא דמכפר לי' וכה"ג אם אחד הפריש נקבה לאשם עבור חבירו להתכפר בו יש להתכפר חבירו בבנה וקרב אשם ולא שייך לאמר אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה דהמתכפר לא עשה העבירה כלל שהעבירה הוא ההפרשה ואחר הפריש את הנקבה עבור דידי' וא"כ יכול שפיר להתכפר