גנת ביתן כא

ושמואל שם ע"א בהיו רובן זבים ומיעוטן טמאי מתים ולשמואל שס"ל התם דמשום שהטמאי מתים אינם עושים בשני עבדי בראשון א"כ הכא גבי ר"מ בר פטיש עושים הטמאי מתים בראשון דבשני נצטרפו זבים עם טמאי מתים ורובא לא מידחי לפסח שני א"כ י"ל ויעשו בני ישראל את הפסח מאי עבדית בי' כדקאמר שמואל התם וצ"ל דר"מ בר פטיש ס"ל כרב דפליג אשמואל

ולי נראה לפרש הסוגיא שם באופן שר' מני בר פטיש ס"ל שפיר כשמואל שם דבטעם מחלוקת רב ושמואל (שם ע"א) דאיתמר היו רובן זבים ומיעוטן טמאי מתים דאמר רב אותם טמאי מתים אינם עושים לא בראשון ולא בשני ראשון לא עבדי דה"ל מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון בשני נמי לא עבדי כל היכי דעבדי ציבור בראשון עביד יחיד בשני כל היכי דלא עבדי צבור בראשון לא עביד יחיד בשני א"ל שמואל זילו אמרו לי' לאבא ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו מאי עבדית לי' א"ל זילו אמרו לי' כי הוה כולהו זבין מאי עבדית לי' אלא כיון דלא אפשר לא אפשר ה"נ לא אפשר ויש להבין במאי פליגי רב ושמואל דלכאורה אין טעם וסברא לפלוגתתן ובצל"ח שם טרח למצוא איזה טעם לדבריהם יעו"ש

ול"נ בעה"י לפרש הסוגיא באופן שיהי' טעם יפה לדברי מחלוקתן עפ"י דברי הטורי אבן חגיגה (דף ט) שכתב לחקור ולהקשות בהא דקיי"ל דרוב ציבור טמאי מתים, עושים בטומאה ויחיד נדחה לפסח שני ואין עושה בטומאה והא קרבן פסח הוי זמנו קבוע וקיי"ל דקרבן של יחיד כמו פר של כה"ג ביוה"כ והחביתין דוחה את הטומאה כדאיתא במס' יומא (דף נ) כיון שזמנו קבוע וכתב הטו"א ליישב בשני סברות חדא די"ל דהא בהא תליא והיא הנותנת וברוב ציבור טמאי מתים דלא נדחים לפסח שני מיקרי זמנו קבוע ומש"ה דוחה הקרבן פסח את הטומאה כשאר קרבנות שזמנם קבוע דכיון דלית להו תשלומין בשני אבל יחיד שיש לו תשלומין בפסח שני א"כ אין זמנו קבוע מש"ה לא דוחה את הטומאה ואינו עושה את הפסח בראשון מפני הטומאה ופסח דמי באמת לשאר קרבנות, אבל חזר הטו"א לסתור סברא זו דאם נימא הכי א"כ האנשים שהיו טמאים לנפש אדם בפסח מדבר ובאותו שעה לא נאמרה עדיין פרשת פסח שני דע"י שאלתם נתחדשה מצות פסח שני כדכתיב בקרא קשה טובא דמאי שאלו אי אייתי פסח או לא הא פשיטא שראוין לעשות הפסח בטומאה דהא לדידהו ה"ל זמנו קבוע ואין לו תשלומין הואיל ועדיין לא נאמרה פרשת פסח שני ופשיטא דאייתי בטומאה דמ"ש משאר קרבן יחיד שזמנו קבוע שדוחה את הטומאה וע"כ כתב הטו"א סברה אחרת דמש"ה אינו דוחה קרבן פסח של יחיד את הטומאה ואינו עושה הפסח בראשון אף ששאר קרבן יחיד דוחה את הטומאה בזמנו קבוע די"ל דפסח לא דמי לשאר קרבן דבשאר קרבן לא הותרה טומאה אלא לכהן המקריב בלבד ולא בבעלים מש"ה הותרה אפי' בקרבן יחיד אבל פסח שדוחה הטומאה בבעלים נמי מש"ה אינו דוחה אלא ברוב ציבור דווקא ועוד שאני פסח לשאר קרבן שזמנו קבוע דפסח נאכל בטומאה כדתנן (שם עו) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה מש"ה אינו דוחה את הטומאה אלא ברוב ציבור משא"כ שאר קרבנות דאינן נאכלין בטומאה לפיכך אפי' קרבן שקבוע לו זמן דוחה את הטומאה יעו"ש

ול"נ דשני הסברות שכתב הטו"א בזה תליא בפלוגתא דתנאי דתוס' בפסחים (דף סו) ד"ה מה הקשו הא דבסוגיא שם משמע דמן הקרא ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו לא נפקא לן דפסח דוחה את הטומאה ואת השבת ולא דריש מועדו אפי' בשבת מועדו אפי' בטומאה רק דבתמיד כתיב על עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מכלל דתמיד דוחה את השבת וילפינן מהא דתמיד דוחה את השבת ובפסח דכתיב איש איש כי יהי' טמא לנפש דאיש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחין לפסח שני ועושים בטומאה הרי שפסח דוחה את הטומאה וילפינן מגזרה שוה מועדו מועדו דפסח דמי לתמיד שדוחה את השבת ותמיד דמי לפסח שדוחה את הטומאה ובפ' כיצד צולין (דף עו) משמע דדרשינן מן מועדו דפסח שדוחה את הטומאה ואת השבת ממשמעות מועדו אפי' בשבת מועדו אפי' בטומאה וכתבו בתוס' (דף סז) שעכ"ר צ"ל דתנאי היא יעו"ש

ונראה דמה שכתב הטו"א (חגיגה שם) לחקור אם פסח דמי לשאר קרבנות והטעם שיחיד אינו דוחה את הטומאה משום שיש לו תשלומין בפסח שני או משום שפסח שאני משאר קרבנות תליא בהא דכתבו התוס' (פסחים דף סז) לחקור מנ"ל ילפינן בתמיד שדוחה את הטומאה אם ממשמעות מועדו דכתיב גבי תמיד דרשינן שאפי' בטומאה ולא בעי כלל למילף מפסח מאיש איש כי יהי' טמא לנפש דאיש נדחה ואין ציבור נדחין וא"כ שפיר י"ל דפסח שאני משאר קרבנות ואף בשאר קרבנות קיי"ל דאף דקרבן יחיד כיון שקבוע לו זמן כגון חביתי כה"ג ופר יוה"כ דוחה את הטומאה ופסח שאני שאינו דוחה את הטומאה רק ברוב ציבור אבל לא ביחיד אף בזמנו קבוע וכדכתב הטו"א להוכיח מאותן אנשים שהיו טמאים לנפש אדם בפסח מדבר ששאלו אם יביאו הפסח בטומאה דאז הי' קרבנם קבוע לו זמן שלא ידעו עדיין מפסח שני ואמאי מספקי להו הא קרבן שקבוע לו זמן דוחה את הטומאה אפי' ביחיד ועכ"ר דפסח שאני ומש"ה לא ידעו אותן האנשים בפסח מדבר למילף ממועדו דכתיב גבי תמיד שדוחה את הטומאה אפי' בקרבן יחיד אם זמנו קבוע דפסח לא דמי לשאר קרבנות וכמ"ש הטו"א שם אבל אם נימא שמשמעות מועדו דכתיב גבי תמיד אין למילף שדוחה את הטומאה ורק ילפינן בתמיד שדוחה הטומאה מג"ש מפסח שנתחדשה פרשת פסח שני לאותן אנשים שהיו טמאים לנפש אדם וכתיב גבי פסח איש איש כי יהי' טמא לנפש דאיש נדחה ואין ציבור נדחין אלא עושין בטומאה הרי דפסח דוחה את הטומאה ומהכא ילפינן לתמיד ולשאר קרבנות דדוחה את הטומאה א"כ אי אפשר לאמר דפסח שאני משאר קרבנות דשאר קרבנות אלים יותר שדוחה אף בקרבן יחיד היכי שזמנו קבוע משא"כ בפסח הא די לבא מן הדין להיות כנדון דבשאר קרבנות אין לנו ילפותא שדוחה את הטומאה ורק מפסח ילפינן וא"כ לא אלים שאר קרבנות מפסח וכשם שבפסח אינו דוחה את הטומאה רק בציבור ולא ביחיד וא"כ י"ל דה"ה בשאר קרבנות דדווקא בציבור ידחה את הטומאה ולא ביחיד ובעכ"ר צ"ל דפסח שפיר דמי לשאר קרבנות רק דהטעם שבפסח אינו דוחה את הטומאה ביחיד אינו רק משום שגלי קרא דאיש איש כי יהי' טמא לנפש דיכול לעשות הפסח שני א"כ לא הוי קרבן שקבוע לו זמן ובציבור שטמאים לנפש אדם דאין נדחין לפסח שני גלי רחמנא שעושין בטומאה דילפינן בגזרה שוה תמיד ושאר קרבנות מפסח כשם שבפסח ציבור עושים בטומאה משום שאין להם תשלומין בפסח שני ויחיד שנדחה לפסח שני אינו עושה בטומאה בראשון הרי דתליא רק אם זמנו קבוע ואין לו תשלומין וילפינן מזה לשאר קרבנות דזה הכלל כל דבר שקבוע לו זמן אף קרבן יחיד עושה בטומאה וכל דבר שאין קבוע לו זמן אינו עושין בטומאה אפי' בציבור וכדאיתא ביומא (דף נ) ולפי"ז ניחא הא דהקשה הטו"א שם מאותן אנשים שהיו טמאים לנפש אדם שעדיין לא ידעו שיש להם תשלומין בפסח שני מה שאלו למשה אם יעשו בטומאה הא כיון שאין לו תשלומין וזמנו קבוע דוחה את הטומאה בשאר קרבנות אפי' ביחיד ולפ"ז ניחא שפיר דקודם שנתחדש הפרשה של פ"ש דעדיין לא נאמרה ורק ע"י שאלתם נתחדשה מצות פ"ש א"כ לא ידעו כלל שקרבן דוחה את הטומאה דמשמעות של מועדו דכתיב גבי תמיד לא ילפינן שדוחה את הטומאה ושאר קרבנות שדוחה את הטומאה ילפינן רק מפסח שגלי רחמנא איש איש כי יהי' טמא לנפש דיעשו פסח שני דאיש נדחה ואין ציבור נדחין לפסח שני אלא