גנת ביתן כ

שתייתו מברך הטוב והמטיב והב"י כתב שאין דבריו מכוונים שהרי כל ברכת הנאה בענין זה הם ואפ"ה אינו מברך אלא קודם שנהנה ולא אחר שגמר סעודתו וכמ"ש (בסי' קסו) ובד"מ שם כתב קצת טעם לדברי ר"ק הזקן הואיל ותיקנו הטוב והמטיב בשביל הרוגי ביתר אין חילוק בין קודם עשי' בין אחר עשי' יעו"ש. ואכתי צריך ראי' וטעם מהש"ס לשי' ר"ק הזקן דהטוב והמטיב אף שדמי לשאר ברכת הנאה מ"מ יש לברך גם אחר שתייתו ולא בעי דווקא עובר לעשייתו וקודם הנאתו. ונראה דיש סעד וראי' לדבריו מהא דטרחו הראשונים בברכות פרק הרואה אמאי תיקנו בשינוי יין לברך הטוב והמטיב ולא תיקנו בשינוי פת והרא"ש תי' משים דיין סועד ומשמח ופת סועד ואינו משמח והר"ן תירץ משום דאורחייהו דאינשי לאכול תרי מיני פת ומש"ה לא מברכין על שינוי פת יעו"ש. ולשי' הר"ק הזקן ניחא ברווחא דכיון דלא בעי דווקא שיברך מקודם ויכול לברך אח"כ א"כ בשינוי פת לעולם איכא ברכת הטוב והמטיב אחר האכילה בבהמ"ז והטוב ומטיב של בהמ"ז פוטר החיוב בטוב ומטיב של שינוי פת וכמ"ש המג"א שם דאם בירך על כוס של בהמ"ז על שינוי יין לדידן דמברכין קודם השתי' נפטר בהטוב ומטיב של בהמ"ז וא"כ ה"ה בשינוי פת לשי' הר"ק הזקן דיכיל לברך הטוב והמטיב אח"כ א"כ בוודאי נפטר בהטוב ומטיב של בהמ"ז וא"כ בשינוי פת לא בעי לתיקוני לברך הטוב והמטיב דהא לעולם איכא הטוב והמטיב אחר האכילה בבהמ"ז וא"ש וכ"ז ניחא לשי' הר"ק הזקן דיכול לברך אח"כ הטוב והמטיב אבל אם נימא כהב"י שהטוב ומטיב דמי לשאר ברכות הנאה שאינו מברך אלא קודם שנהנה מהם ולא אחר שגמר סעודתו א"כ לא שייך שיפטור ברכת הטוה"מ של בהמ"ז דמברך אחר אכילה לחיוב הטוב והמטיב דחייב לברך מקודם שנהנה מהם וא"כ שפיר תיקשי אמאי לא תיקנו לברך הטוב והמטיב בשינוי פת כמו בשינוי יין ומוכח שפיר מזה כשי' הר"ק הזקן שבב"י שם. וראיתי בסוף ס' ב"ה לחומש בראשית שהביא שיטת ר"ק הזקן שבב"י שם דבשינוי יין יכול לברך הטוב ומטיב אחר השתי' ואי"צ דווקא קודם השתי' וכתב לחדש בו דבר דלשיטתו אי"צ לברך על שינוי יין שבתוך הסעודה הטוב והמטיב משום שמברך אח"כ הטוב והמטיב בבהמ"ז ועולה גם ליין יעו"ש ואינני יודע מה חידש בזה הא כתב המג"א בהדי' דשינוי יין על כוס בהמ"ז אי"צ לברך הטוב והמטיב משום שנפטר בהטוב והמטיב של בהמ"ז וא"כ הוא הדין והוא הטעם לשי' הר"ק הזקן לשינוי יין שבתוך הסעודה דנפטר שפיר בהטוב והמטיב של בהמ"ז שמברך אחר השתי' וזה פשוט ואפשר לא ראה לפי שעה דברי המג"א שם

וראיתי לכתוב בזה מה שראיתי עוד בב"י או"ח סי' תכ"ב שמביא בשם הא"ח שאם לא אמר של ר"ח בתפלת ערבית של ליל שני דר"ח מחזירין אותו אף דבלילה ראשונה אם לא אמר של ר"ח בתפלת ערבית אין מחזירין אותו משום שאין מקדשין החדש אלא ביום אבל בלילה שני' מחזירין אותו משום שכבר נתקדש החדש מיום שלפניו וכתב הב"י ודבר תימא הוא שזה היפך פשט דברי הגמרא יעו"ש ודברי הב"י אינם מובנים דאנה מצא משמעות מדברי הגמרא שלא כמ"ש הא"ח ובאמת בתוס' ברכות דף ל' ע"ב ד"ה לפי כתבו בהדי' דיש מפרשים דהא דקאמר טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו אינו אלא בלילה ראשונה אבל בלילה שני' מחזירין לפי שכבר מקודש מיום שלפניו ותוס' כתבו שם דלא נראה לחלק בהכי אבל מהגמרא שם לא מוכח מידי שלא כדברי היש מפרשים. ולי נראה עוד להוכיח מפשט דברי הגמרא כשי' היש מפרשים והא"ח שבב"י שם שצריך לחלק שפיר בין לילה ראשונה ללילה שני' דבלילה שני' לא שייך הטעם דאין מקדשין החדש אלא ביום דכבר מקודש מיום שלפניו דהתם איתא אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום אמר אמימר מסתברא מילתא דרב בחדש מלא אבל בחדש חסר מחזירין אותו אמר רב אשי לאמימר מכדי רב טעמא קאמר מה לי חסר מה לי מלא אלא ל"ש. ורש"י שם פי' טעמא דאמימר דס"ל דדווקא בחדש מלא דעושין ר"ח שני ימים אין מחזירין אותו משום דיכול לאומרה של ר"ח למחר בערבית ולכאורה קשה האיך ס"ד דאמימר דמילתא דרב הוא רק בחדש מלא משום דעושין ר"ח שני ימים ויכול לאומרה למחר בערבית הא רב טעמא קאמר משום דאין מקדשין החדש אלא ביום ועוד אם משום הך טעמא דיכול לאומרה למחר אין מחזירין אותו א"כ גם בשחרית ר"ח אם לא הזכיר ר"ח אין מחזירין אותו בחדש מלא שיכול לאומרה למחר ועכ"ר צ"ל דקס"ד דאמימר דמהני תרי טעמי קסבר רב דטעה ולא הזכיר ר"ח בערבית דאין מחזירין אותו חדא משום שאין מקדשין את החדש אלא ביום ועוד משום דיכול לאומרה למחר בערבית ודווקא בחדש מלא דאיכא תרי טעמי אין מחזירין אותו אבל בחדש חסר דליכא הך טעמא שיכול לאומרה למחר מחזירין אותו, דמשום הטעם שאין מקדשין את החדש אלא ביום גרידא לא אמרינן דמש"ה אין מחזירין אותו ורב אשי א"ל לאמימר מכדי רב טעמא קאמר מה לי חסר מה לי מלא אלא ל"ש היינו שמש"ה שאין מקדשין את החדש אלא ביום גרידא אין מחזירין אותו וז"ב בפשט הגמרא שם. ולפי"ז יש לדקדק לס"ד דרב המנונא דדווקא היכי דאיכא תרי טעמי אמרינן שאין מחזירין אותו חדא דאין מקדשין את החדש אלא ביום ועוד משום דיכול לאומרה למחר וא"כ למאי צריך לחלק בין מלא לחסר הא בחדש מלא גופא יש לחלק בין לילה ראשונה ללילה שני' דבלילה ראשונה של ערבית דאיכא עוד טעמא דיכול לאומרה למחר בערבית אין מחזירין אותו ובלילה שני' דליכא הך טעמא מחזירין אותו ולמאי צריך לחלק בין חדש מלא דיכול עוד לאומרה למחר בלילה ולחדש חסר דליכא אלא לילה אחת הא בחדש מלא גופא יש לחלק בין לילה ראשונה ללילה שני' אלא וודאי מוכח מזה כשי' היש מפרשים דבלילה שני' ליכא הטעם דאין מקדשין את החדש אלא ביום דכבר מקודש הוא מיום שלפניו וא"כ ניחא דליכא לחלק בחדש מלא גופא בין לילה ראשונה ללילה שני' דהא בלילה שני' בל"ה מחזירין אותו דליכא טעמא דקאמר דאין מקדשין החדש בלילה דכבר מקודש מיום שלפניו ומש"ה נקט רב המנונא בדקדוק לחלק בין חדש מלא לחדש חסר ובלילה ראשונה וקמ"ל דאף שבלילה ראשונה איכא לעולם הטעם דאין מקדשין את החדש אלא ביום מ"מ בחדש חסר דליכא אידך טעמא שיכול לאומרה למחר מחזירין אותו ורב אשי קאמר לי' מכדי רב טעמא קאמר כו' היינו דמשום הך טעמא לחוד דאין מקדשין את החדש אלא ביום אין מחזירין אותו אף בחדש חסר וא"ש ולפמש"כ יש סעד וראי' מפשט דברי הגמרא כהיש מפרשים שבתוס' שם דאילו להתוס' דלא נראה להו לחלק ולומר דבלילה שני' לא שייך אין מקדשין החדש בלילה משום שמקודש מיום שלפניו א"כ יקשה טובא פשט דברי רב המנונא וכמש"כ

סימן ד

יבאר סוגיא במס' פסחים דף פ

גרסינן במס' פסחים (דף פ) איתמר היו שלישיתן זבים ושלישיתן טמאי מתים ושלישיתן טהורים אמר ר' מני בר פטיש אותן טמאי מתים אינן עושין לא את הראשון ולא את השני בראשון לא עבדי הגדילו זבין על הטהורים וה"ל טמאי מתים מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון בשני לא עבדי נצטרפו זבים עם טמאי מתים דלא עבדי בראשון הוה לי' רובא ורובא לא מידחי לפסח שני. ובתוס' שם ד"ה בראשון כתבו וז"ל נראה לר"י דס"ל לר' מני בר פטיש כרב ולא כשמואל דאמר ויעשו בני ישראל את הפסח מאי עבדית בי' דלדידי' כיון שאין רוב טהורים לא מידחי טמאים לפסח שני עכ"ל התוס'. ונראה דס"ל להתוס' דתליא הא דר' מני בר פטיש בפלוגתא דרב