גנת ביתן יז

חבית בשותפות דאסרינן למ"ד א"ב אף דהוי ספק דרבנן משום דשיל"מ ול"א דבעירוב הקילו. ולפמש"כ י"ל דתוס' ס"ל כהסוברים (דף עט) דתחומי בהמה וכלים דמי לתחומי אדם וא"כ לפי מה שמסיק בעירובין (דף לו) דע"ת חשוב יש לו עיקר מה"ת משום תחום י"ב מיל וכמ"ש הנוב"י א"כ בחבית שלקחו בשותפות דהוי ספק שמא בא לידו חלקו של חבירו דהוי חפצים של איש משו"ה מחמירינן בספיקא דהוי ספק דרבנן בדשיל"מ דאית לי' עיקר מה"ת משא"כ מי גשמים שירדו ביו"ט דהוי רק חפצי הפקר דליכא שום עיקר מה"ת שפיר כתבו תוס' עירובין (דף מה שם) דבעירוב הקילו ולא דמי למוקצה או לעירוב באדם וכלים דכיון שבחפצי הפקר דליכא שום עיקר מה"ת משו"ה הקילו אף בדשיל"מ

ובנוב"י (מ"ת או"ח סמ"ו) כתב ליישב הא דקאמר גבי מי גשמים ספק דדבריהם להקל וז"ל דאפי' למ"ד י"ב מיל הוא מה"ת היינו ביבשה אבל בימים ונהרות הוא רק דרבנן כדאיתא בשו"ע או"ח סי' ת"ד וא"כ עיקר שביתה באוקינוס אינו דבר תורה יעו"ש ולא הבינותי מה ענין קנית שביתה בימים ונהרות להא דאיתא בשו"ע או"ח סי' ת"ד דדווקא באדם וכלים הבאים בספינה י"ל דלא דמי לדגלי מדבר. אבל המים עצמם שבימים ונהרות הא מונחים על הארץ ואף המים שלמעלה כיון שמחוברין יחד חשיבי כולהו אף אותו שלמעלה כמו שמונחים בארץ וכמש"כ תוס' עירובין דף מה ע"ב ד"ה ליקני לענין למעלה מעשרה יעו"ש וא"כ הרי דמי שפיר לדגלי מדבר וראי' לזה מעירובין (דף מ') דתני ר"ח חרם שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו ובעכ"ר צ"ל דמחמיר ר"ח דהא משום דאזיל לטעמי' (בדף יז ובדף פ שם) דתחומין דבר תורה וכמש"כ המפרשים ודוחק לאמר דחרם דמי לרקק מים דחשוב ר"ה כדאיתא בשבת דף ק' דמלשון רש"י והריטב"א דכתבו חרם הוא מצודת דגים משמע דהיא נהר והרי מוכח דהמים קנו שביתה בימים ונהרות מה"ת דהא משו"ה מחמיר ר"ח ומצריך מחיצה של ברזל שלא יעביר המים מתחום זה לשל זה א"ו כמש"כ דדווקא באדם וכלים הבאים בספינה קאמר הרמב"ם והשו"ע שם דאינו דבר תורה אבל לא לענין קניית שביתת המים בימים ונהרות

שוב ראיתי בשו"ת חת"ס (חו"מ סצ"ח) שמביא בשם אגרת הרמב"ם דבימים ונהרות ליכא מה"ת תחומין משום ק"ו השתא טלטול ד"א שהוא בסקילה אינו בימים ונהרות דחשיב ככרמלית שאינו דומה לדגלי מדבר מכש"כ תחומין שהיא בלאי ודאי אינו נוהג בהילוך מים שאינו דומה לדגלי מדבר והחת"ס מפרש דזה דווקא לדידן דקיי"ל דתחום אלפים אינו מה"ת אלא י"ב מיל איתא בירושלמי דילפינן מאל יצא איש ממקומו מקום מחנה ישראל תלתא פרסי י"ל כמו דילפינן כמות המקום ה"נ ילפינן איכות המקום שיהי' יבשה ולא ים ונהר דמקומו א"א לפרש בשני ענינים וכשם שבהוצאה מפרשין מקום דגלי מדבר ה"ה לענין תחומין אבל לרע"ק דס"ל בסוטה (דף כז) דתחום אלפים מה"ת מקרא דלוים דכתיב ומדותם כו' א"כ אין לחלק כלל בין ים ליבשה יעו"ש ולפי"ז י"ל שפיר כמ"ש הנוב"י דהמים של הימים ונהרות לא קנו שביתה מה"ת משום דמקום הים ונהר חשוב ככרמלית ואינו דומה לדגלי מדבר והא דמצריך ר"ח בחרם שבין שני תחומי שבת מחיצה של ברזל שלא יעבור המים מתחום זה לשל זה י"ל שפיר משום דס"ל כשיטתו דתחומין הוא מה"ת משו"ה מחמיר דלא סגי מחיצה תלוי' והיינו משום דאיהו קאמר לוקין על תחומין דבר תורה וכתבו התוס' והריטב"א שה דס"ל כרע"ק דתחום אלפים מה"ת מקרא דלוים אלא משום דמהתם לא שמעינן אלא לאו הבא מכלל עשה פי' ר"ח שיש גם מלקות מקרא דאל יצא איש ממקומו יעו"ש וא"כ כיון דס"ל דדרשינן קרא דלוים א"כ איכא שפיר לדידי' איסור תחומין מה"ת אף בים ובנהר שמקרא דלוים ומדותם אלפים כו' אין זכר ורמז לחלק בין ים ליבשה אבל אה"נ לדידן דתחומין דרבנן וי"ב מיל נפקא לן מקרא דאל יצא איש ממקומו י"ל שפיר דבימים ונהרות אינו מה"ת ואף לענין לקנות המים שביתה דימים ונהרות מה"ת וכמש"כ הנוב"י

אולם דאכתי אינו מיושב לי שפיר דברי הנוב"י דמלשון אגרת הרמב"ם שמובא בבית יוסף סי' תד משמע דדווקא לענין הילוך בימים ונהרות ליכא תחומין מה"ת אבל לא לענין קניית שביתה דהגע בעצמך האם בבקעה דחשוב ככרמלית ליכא דין קנית שביתה מה"ת והשובת בבקעה מותר לילך חוץ לתחום מה"ת אלא דנראה דכרמלית משים דלא חשיב ר"ה גמור משו"ה י"ל דליתא מה"ת בהילוך חוץ לתחומו ובמעביר ד' אמות משום דבעינן מקום דגלי מדבר דהוי ר"ה גמור משא"כ לענין קנית שביתה דגם ברה"י גמור קונה שביתה י"ל שפיר דכרמלית לא גרע מרה"י דקונה שביתה מה"ת לענין לילך חוץ לתחום במקום דדמי לדגלי מדבר וא"כ י"ל שפיר כהוכחת רבינו הגר"א מהא דמי גשמים דקאמר ספק דדבריהם להקל די"ב מיל אינו מה"ת דהמים שפיר קנו שביתה מה"ת באוקינוס אלא שצ"ל כמש"כ דחפצי הפקר שאני דלכו'"ע אינו אלא מדרבנן וז"ב. וראיתי בשו"ת רעק"א סי' ה' שכתב די"ב מיל היא מה"ת אלא בשבת ולא ביו"ט וזה נגד כל האחרונים שהקשו מהא דמי גשמים שירדו ביו"ט להסוברים די"ב מיל הוא מה"ת ואכמ"ל בזה

ולפמש"כ נ"ל בעה"י ליישב קו' המהרש"א בדה"ת (שם דף מז ד"ה חרם) שכתבו דהמים של החרם שבין שני תחומי שבת דמימשכי מתחום זה לשל זה הוי כחפצי הפקר ולריב"נ צ"ל דקונין שביתת העיר ולא קנו שביתה במקומן דאל"כ אמאי נקט ר"ח חרם שבין שני תחומי שבת דהיינו מבין שני עיירות אפי' ליכא עיר שניה נמי והקשה המהרש"א דהשתא נמי קשה אף אם נימא שלריב"נ קנו שביתת העיר מ"מ קשה דגם בלא עיר שני' ומקצת המים רחוק יותר מתחום שבת בעי מחיצה שלא יעבור המים שקנו שביתה במקומן חוץ לתחום והניח בצ"ע. ולפמש"כ דה"ת מזוקקים דדווקא אם נימא שרלריב"נ קנו המים שביתה במקומן וא"כ הוי המים כחפצי הפקר ממש דכיון שאין שם בעלים עליהן כלל א"כ בוודאי אי אפשר לומר דלר"ח דס"ל תחומין מה"ת איכא איסור תורה להוציאם חוץ לתחום וכמש"כ דחפצי הפקר דלא נכלל כלל בהכתוב דאל יצא איש ממקומו דלאו של איש ובעלים הם בוודאי אינו אסור אלא מדרבנן גרידא והא דמחמיר ר"ח ובעי מחיצה של ברזל ולא סגי מחיצה תלויה כדתנן (שם דף פו) בבור שבין שני חצירות בעכ"ר צ"ל דס"ל דאיסור תחומין חמיר לי' לדידי' טפי מעירובי חצירות וא"כ שפיר יקשה הא דנקט חרם שבין שני עיירות אפי' בדליכא עיר שני' נמי כדהקשו בתוס' אבל אם נימא דלריב"נ קונין המים שביתת העיר א"כ י"ל שפיר דר"ח דמחמיר בחרם דלא סגי מחיצה תלוי' משום דס"ל דהמים אף דחשיב כחפצי הפקר משום דמימשכי מתחום זה לשל זה אבל כיון שהם כרגלי אנשי העיר א"כ הוי כחפצי אדם דיש להם תחומין מה"ת ומשו"ה מצריך מחיצה של ברזל דלא דמי לבור שבין שני חצירות דאינו אלא מדרבנן וכמ"ש המפרשים וא"כ לפי"ז ניחא שפיר דנקט חרם שבין שני תחומי שבת דבדליכא עיר שניה י"ל דבשביל המים שקנו שביתה במקומן חוץ לתחום העיר דאינו אלא מדרבנן דהוי חפצי הפקר בלא בעלים כלל כה"ג לא מצריך כלל מחיצה של ברזל וסגי שפיר במחיצה תלוי' כמו שסגי בבור שבין שני חצירות ומיושב שפיר קו' המהרש"א (*)

סימן ג ישוב לקו' רב אחד ואיזה ענינים במילי דברכות

מ"ש לתמוה על הרשב"א (ברכות לז) שמביא בשם הראב"ד שתי' קושית התוס' שם הקשו בהא דתניא מעשה בר"ג והזקנים שהיו מסובין בעלי' ביריחו והביאו לפניהם כותבת ואכלו נתן ר"ג רשות לר"ע לברך קפץ ר"ע וברך ב"א מעין ג' והקשו בתוס' איך נתן ר"ג רשות לר"ע לברך להוציא את כלם הא קיי"ל (חולין קו) אין מזמנין על הפירות ותירצו דלר"ג דס"ל דז' מינים טעונין ג' ברכות כמו פת לדידי' מזמנין נמי עליהן והרשב"א בשם הראב"ד תי' קו' תוס' דהאי עובדא דר"ג והזקנים מיירי שהביאו לפניהם כותבת בסוף הסעודה. שכבר נתחייבו בזימון ע"י פת וכמו שמברך להן אחר ברכת היין כך להן ברכה אחרונה עכ"ל ותמה כת"ר על הראב"ד דכיון דסובר דהאי עובדא הוי בתוך הסעודה אם כן האיך כתב