גנת ביתן טו

ועפ"ז ניחא מה שהקשו על דה"ת שכתבו דבעירוב הקילו בדשיל"מ והא חבית שלקחו בשותפות אסורה למ"ד דאין ברירה מספק שמא נתחלפו החלקים. ולא הקילו בעירוב בדשיל"מ. ולפמש"כ ניחא דעיקר טעם וסברת תוס'. שראו לחלק בין הפרקים בעירוב לביצה ביו"ט הוא כמש"כ דבעירוב לית לי' עיקר מה"ת ומש"ה קיל יותר. ואף דמסיק הש"ס עירובין (דף לו) שתחומין מיקרי אי"ל עיקר מה"ת. אבל גבי גשמים שיצאו כבר ממקום שביתתן באוקינוס וירדו ביו"ט כה"ג לית סרך מה"ת כמ"ש התוס' (יומא דף סז). וא"כ גבי חבית שלקחו שנים בשותפות והוי ספק בשבת שמא חלקו של זה בא ליד זה ומוציא בשבת חוץ ממקום שקנה שביתה. וכה"ג איכא איסור מן התורה כדכתיב אל יצא איש ממקומו. ואף שתחומין דרבנן אבל י"ב מיל הוא מן התורה. וא"כ לעולם חשוב תחומין אית לי' עיקר מן התורה. ומש"ה שפיר מחמירינין בספיקא משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכמו שמחמירינין בביצה שנולדה בספק יו"ט במס' ביצה (דף ד) דכיון דאית לי' עיקר מה"ת. יש להחמיר בספיקא דרבנן משום דהוי דבר שיל"מ. וגבי גשמים שירדו ביו"ט שאני. דאחרי שכבר יצאו ממקום שביתתן לית סרך איסור תורה. ומש"ה הקילו בספיקא אף דהוי דשיל"מ. ומיושב יפה לפ"ז טעם דה"ת. וניחא שפיר הקושיות בדברי התוס' בזה

אבל באמת ראיתי בס' מנחת החינוך (מצוה כד) שכ' בפי' דברי התוספת ישנים יומא שם שכתבו כיון שלא היתה שביתתו קבועה עוד מתחלת היום אם חוזר לו אין כאן איסור מה"ת. דהיינו דווקא אם חוזר מחוץ לתחום שיצא לצד מקום שביתתו. אבל להתרחק עוד ולצאת יותר לצד חוץ מקום שביתתו אף שכבר יצא חוץ לתחום מקום שביתתו. מ"מ ההליכה איסור מה"ת יעו"ש. וכן הדעת נוטה שאין לפרש כפי' העמודי אור סי"ד. בדעת התו"י. שגם להתרחק יותר. ולילך לצד מקום שביתתו אין איסור מה"ת. כיון שכבר יצא חוץ לתחומו. דזה חידושא רבא שאין לזה ראיה מגמרא. דבשלמא לענין חזרה שמותר מה"ת לחזור למקום שביתתו. הוכיח שפיר התו"י יומא (דף סז). מהא דאיתא שם בא לו המשלח את השעיר לישב תחת סוכה האחרונה. ומהצוק עד סוכה אחרונה הי' שני מילין. והא המשנה אתא כר"מ דס"ל תחומין דאוריתא. והאיך מתירין לו משום חולשה איסור תורה. אלא וודאי שלחזור לצד תחומו ליכא איסור תורה. אבל להתיר מה"ת להתרחק עוד ביותר ממקום שביתתו. י"ל שפיר שאסור והמהלך אפי' כמה פרסאות מתחלת ליל שבת. לוקה על כל ד' אמות

ונראה לי להביא ראי' לזה מגמרא בעירובין (דף מז ע"ב) דאף היכי שכבר יצא חוץ לתחום אסור מה"ת להוציא ולצאת עוד. למ"ד דתחומין דאוריתא. דאיתא שם תני ר' חייא חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו וקאמר דמחייך עלי' ר' יוסי בר"ח. ומסיק שם דמשום הכי מחייך עלי'. דקל שהקילו חכמים במים כדר' טבלא כו'. דמחיצה תלוי' מתרת במים יעו"ש

וכתבו המפרשים בטעם פלוגתתן דר"ח מחמיר בחרם שבין תחומי שבת שצריך מחיצה של ברזל להפסיק שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה, ולא ס"ל דמחיצה תלוי' מתרת במים. אף שבמשנה עירובין (דף פו) איתא בהדיא בור שבין שני חצירות אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים. הרי שהקילו חכמים במים דמהני מחיצה תלוי'. וכתבו דר' חייא אזיל לשיטתו. דאיתא בעירובין (דף יז ע"ב). תני ר' חייא לוקין על תחומין דבר תורה. שס"ל כר' עקיבא דתחומין מה"ת. ומש"ה ס"ל דבעי גם במים מחיצה גמורה. שלא יעברו מים של תחום זה. לתוך תחום זה. דהוי איסור תורה. ולא דמי לבור שבין שני חצירות שממלאין בשבת דמחיצה תלוי' גרידא. אף שעובר המים מחצר זה לתוך חצר זה משום דבעירובי חצירות הוי רק איסור דרבנן מש"ה הקילו דסגי במחיצה תלוי'. משא"כ באיסור תורה של תחומין צריך מחיצה של ברזל ואין לו תקנה כדמפרש בגמרא שם. וריב"ח מחייך וס"ל דסגי מחיצה תלוי' משום דס"ל תחומין דרבנן. ודמי שפיר לבור שבין שני חצירות. וכן כתב בס' קהלת יעקב שם

והנה בחרם שבין תחומי שבת פרש"י שם דהמים שבתוך תחום העיר. בתר העיר גריר והחרם שהוא בסוף התחום אין יכול להזיז ולהוציא המים משם ולחוץ. ומש"ה בני תחום זה אין יכולים למלאות מים מהחרם מתוך תחום עצמן. מפני שנתערב המים של תחום האחר. ואף שהמים כבר יצאו חוץ לתחום מקום שביתתן. דהמים בתר העיר גריר. ועירוב המים של תחום האחר שנתערב ונכנס לתוך המים של תחום זה. כבר יצאו חוץ לתחום מקום שביתתן. ומ"מ ס"ל לר"ח דיש איסור תורה להוליכם יותר לחוץ מקום שביתה. דמש"ה מחמיר בחרם שבין תחומי שבת דצריך מחיצה של ברזל. ולא סגי במחיצה תלוי' כדהקילו חכמים במים בעירובי חצירות בבור שבין שני חצירות. והוא משום דבזה יש איסור תורה וחמיר טפי. הרי מוכח מזה שפיר דגם היכי שיצא חוץ ממקום שביתה יש איסור תורה מה שמתרחק עוד ביותר. ולמ"ד לוקין על תחומין דבר תורה. לוקה על כל ד' אמות שמהלך בשבת חוץ לתחום אף שכבר הוא חוץ לתחומו

, וצ"ל דהתו"י (יומא דף סז) שכתבו דאף למ"ד דתחומין מה"ת היכי שכבר יצא חוץ ממקום שביתה מתחלת היום. אם חוזר לו ליכא איסור תורה. הוא דווקא אם חוזר לצד תחומו. אבל אם מתרחק עוד יותר לצד חוץ לתחומו. בוודאי אסור מה"ת למ"ד דתחומין דאורייתא. ועל כל ד' אמות לוקה. אפילו מהלך כמה פרסאות מתחלת היום. כמש"כ בס' מנחת החנוך (מצוה כד). ולא כבעל העמודי אור שהפריז על המדה והבין בדעת התו"י יומא שם שגם להתרחק יותר לצד חוץ לתחום. היכי שכבר חוץ לתחום מקום שביתתו ליכא איסור תורה לכו"ע. דלפמש"כ מוכח שפיר דכהאי גוונא איכא שפיר איסור תורה למ"ד דתחומין דאוריתא. וא"כ אכתי תיקשי דברי התוס' עירובין גבי גשמים שירדו ביו"ט דהקילו בספק דדבריהם אף שהוי דשיל"מ. דמה ראו לחלק בזה באיסור דרבנן של עירוב תחומין לאיסור ביצה שנולדה ביו"ט. דאמר רב אשי בריש ביצה דספק יו"ט ספק חול אסור משום דהוי דשיל"מ

וגם יקשה שפיר הא מצינו בביצה (דף לז) שחבית שלקחו בשותפות דחבית אסורה משום שאין ברירה. ואף דהוי רק ספק שמא חלקו של זה בא ליד זה. והוי ספק דדבריהם ומ"מ החמירו בעירוב תחומין. משום דהוי דשיל"מ וכמ"ש השאגת ארי' בסי' צ' בפי' הגמרא שם וכמש"כ הרי דגם בעירוב מצינו שהחמירו בספק דרבנן. והדר הקושיות לדוכתן. דלפמש"כ אין לחלק בין הפרקים דהגשמים שקנו שביתה באוקינוס. דכבר יצאו בשבת חוץ לתחומן. וגם למ"ד י"ב מיל הוא מה"ת. ליכא כה"ג איסור מה"ת להוליכם ולהזיז אותם עוד רחוק מצד מקום שביתתן. ומש"ה שליכא סרך איסור תורה והוי איסור דרבנן שאין שום עיקר מה"ת. ומש"ה קיל יותר והקילו בספק דדבריהם אף בדבר שיל"מ. דלפמש"כ ז"א דלמ"ד דתחומין מה"ת, וה"ה לדידן בי"ב מיל שהוא מה"ת. לכמה פוסקים. בוודאי איכא איסור תורה על כל ד' אמות אף אחר שיצאו ממקום שביתתן בתחלת היום וכמ"ש וא"כ יש להקשות שפיר על דה"ת עירובין (דף מה) כמש"כ

והנראה דאכתי י"ל דגשמים שירדו ביו"ט אף שקנו שביתה באוקינוס. מ"מ ליכא סרך איסור תורה. והוי איסור דרבנן דאין שום עיקר מה"ת. ומשום הכי הקילו בספק דדבריהם אף דהוי דשיל"מ. ולא דמי לביצה שנולדה בספק יו"ט ספק חול דמוקצה משום גדר הוצאה הוא. ויש לו עיקר מה"ת.