גנת ביתן קכא
Ginat Bitan 121 · גנת ביתן · free full Hebrew text
Open in the reader →ומצאתי שבפמ"ג או"ח הל' יו"ט בפתיחה למד מדברי המהרש"א ביצה שם דה"ה אם שחט האם בערב יו"ט ורוצה לשחוט הבת ביו"ט דאסור ג"כ משום מוקצה דבביה"ש היה אסור אותו ואת בנו ולפמש"כ יש לדון דלא דמי דהכא כיון שבוודאי יסתלק איסור או"ב ביו"ט ואלא שאסור בביה"ש משום ספק יום שעבר כה"ג לא אמרינן כלל מיגו דאיתקצאי בביה"ש דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן וספק נפל שאני וכמש"כ
ומשכחת שפיר פירות שביעית של אחר זמן הביעור שנתערב בפירות של קודם זמן הביעור היינו כדתנן שביעית (פ"ט מ"ב) שלש ארצות לביעור
ובדו"פ או"ח סי' תב הקשה אהא דפסק הטור שם דחרם שבין שני תחומי שבת צריך לעשות מחיצה תלויה להפסיקו מהא דפסק בסי' שצז דאם אחד מבני העיר עירב לצפון ואחד לדרום דאמרינן יש ברירה וכ"א ממלא מחלקו וא"כ אמאי בעי בחרם מחיצה תלויה נימא ג"כ יש ברירה בממלא מתחומו ולא מתחום השני יעו"ש. ונראה עפ"י דה"ת תמורה (דף ל ד"ה ואידך) שכתבו כלל גדול בדין זה דכל דבר שהוברר האיסור ואח"כ נתערב לא סמכינן אברירה והיכי שהאיסור לא הי' מבורר קודם התערובות סמכינן אברירה וכן כתב התוי"ט (דמאי פ"ו מ"ז) בשם הר"ש. ולפי"ז י"ל דבבור של שני שותפין ואחד עירב לדרוש דמעולם לא הוברר האיסור ונולד האיסור בתערובות דבתחלתו מעורב שני החלקים משו"ה סמכינן אברירה. משא"כ בחרם שהמים שמחוץ לתחום כבר הוכר והוברר לאיסור לענין תוך תחום זה. וא"כ אח"כ שנתערב אותן המים בתוך המים שבתוך התחום אין לסמוך אברירה כלל ומשו"ה בעי תיקון מחיצה וא"ש וז"ב
אח"כ מצאתי בחכ"א ונ"א שכתב דיש לסמוך על שי' הרז"ה דס"ל דהיכי שיש לו מאותו המין בתוך הסעודה אף שאינו צריך ברכה ראשונה מ"מ א"צ לברך ברכה אחרונה על מה שאכל ושתה קודם הסעודה דכיון שיש לו מאותו המין לא עקר נפשי' מאכילה ושתי' שקודם הסעודה ובהמ"ז פוטרתו יעו"ש ולפי"ז עדיין אינו נכון מה שרבים מקילים בכל ענין מלברך על מיני תרגימא שקודם הסעודה אף שאינו אוכל ושותה מאותו המין בתוך הסעודה וזה אינו נכון
והנה נתישבתי דבהא שכתב הטור מובא במג"א סי' רצ"ט דכוס של קידוש כיון שאין קידוש אלא במקום סעודה משו"ה הוי צורך סעודה ובהמ"ז פוטרתו מברכה אחרונה יש לדון לפמש"כ האחרונים (או"ח סי' רעג) בדעת הגאונים דכוס של קידוש אם שתה שיעור שחייב ברכה אחרונה הוי מקום סעודה ולא בעינן שתי' אחרת א"כ בכוס של קידוש היכי שדנין לברך ברכה אחרונה דהיינו ששתה שיעור רביעית לאו צורך סעודה הוא כלל ומוכח מזה כדעת האומרים בשי' הגאונים דבעינן שישתה עוד רביעית לבד הקידוש אף שמלשון הב"ח משמע דאם שתה בקידוש רביעית הוי מקום סעודה יעו"ש וצ"ע. ויש עוד לדון בזה בראית המה"ש (סי' קע"ד) לשי' הרז"ה דס"ל כיון שיש לו מאותו המין בתוך הסעודה לעולם א"צ לברך ב"א מהא דכתב בשי' הרי"ף אם יש לו יין בסעודה אי"צ לברך גם על כוס קידוש יעו"ש והא י"ל דכוס קידוש שאני ואכמ"ל
שוב ראיתי דתירוץ זה יש לדחות מהא דאיתא בערכין (דף כ"א) דחטאת ואשם בעי דעת בשעת הפרשה ובשעת כפרה ובעולה ושלמים פליגי שמואל ועולא אם בעינן דעת בשעת הפרשה או בשעת כפרה וא"כ כשאחד הפריש נקבה לאשמו של חבירו מדעת דמי שפיר לתמורה ולא משכחת מפריש נקבה לאשם דהמתכפר לא עשה שום עבירה כלל
ולכאורה רציתי ליישב דמשכחת באשם מצורע דהוא ממחוסרי כפרה דלא בעינן דעת כלל וכדאמרינן בנדרים (דף לה) הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה. אך אם נימא הכי בל"ה לק"מ כל עיקר דאשם מצורע דמי לעולה ושלמים דלאו מכפר הוא אלא מכשיר הוא וכדאיתא בכמה דוכתי וכבר כתבו התוס' דמחוסרי כפרה דקאמר לאו דווקא הוא דלא בני כפרה נינהו וא"כ לא שייך כלל אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה וכמש"כ רש"י תמורה שם דדווקא באשם שבא לכפרה אמרינן הכי יעו"ש אלא שדוחק לומר דהגמ' מיירי רק באשם מצורע ומסתמא מיירי בכל אשם וא"כ בעינן דעת המתכפר ודמי לתמורה וא"כ אין ליישב הכי וצ"ע
ואף הא דאיתא בקדושין (דף סג) דבהוכר עוברה מקודשת אינו אלא למ"ד אדם מקנה דשלב"ל כפרש"י ותוס' שם אבל המח"א ה' דשלב"ל כתב להוכיח דהקדש וקנין לא דמי לקדושין דבזה חשוב עובר כדבר שבא לעולם יעו"ש וכן כתב הרי"ט אלגזי בכורות (דף יא) להוכיח דלענין הקדש וקנין חל כשהיא מעוברת אף לדידן דא"א מקנה דשלב"ל יעו"ש
וכן ראיתי במהרש"א בדה"ת חולין שם שכתב בהא שדקדק התוס' לרב הונא דס"ל למפרע הוא קדוש שבאימרא איכא למיחש מכי חזי לאזני' בפנים שכבר יצא רוב הראש וחזר ולא קאמרי שיצא מיעוט הראש משום דלר"ה דס"ל למפרע הוא קדוש ואסור להטיל בו מום היינו דווקא במה שיצא אבל מה שנשאר בפנים לא תקדש למפרע ומותר להטיל בו מום הרי דס"ל להדי' כמש"כ. איברא מדברי המהר"ם שם שכתב לישב קו' המהרש"א באופן אחר משמע דלא ס"ל הכי אלא דגם מה שבפנים אמרינן למפרע הוא קדוש. ונ"ל להוכיח כמש"כ מלשון רש"י שם שכתב דלמ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש אם מכר השליש לעכו"ם אינו קדוש משום דיד עכו"ם באמצע ואמאי לא מפרש דיצא שליש ומכר כל הולד דלמ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש נתפס המכירה בכל הולד א"ו דמה שבפנים לא אמרינן למפרע הוא קדוש וא"כ גם לר"ה אינו קדוש כה"ג אם מכר כל הולד דנתפס הזבינא על מה שבפנים והוי יד עכו"ם באמצע ומשו"ה פי' רש"י במכר רק השליש שיצא לחוץ לחוד וא"ש. אולם דיקשה לפי"ז הא דהקשו בתוס' חולין שם אהא דאיבעי' בתמורה (דף כה) האומר על הבכור לאחר יציאת רובו יהי' עולה מהו ומשמע דאחר יציאת מיעוטו וודאי הוי עולה ול"א דלמפרע הוא קדוש והא י"ל דאם אמר אחר יציאת מיעוטו היינו שאמר שיהי' כל הולד עולה ונתפס קדושת העולה על מה שבפנים דלא אמרינן למפרע הוא קדוש ואפשר דס"ל לתוס' חולין שם דלא חל הקדש וקנין קודם שתצא לאויר העולם משום דהוי דשלב"ל ולא כמש"כ המח"א והרי"ט אלגזי דכתבו דדוקא בקידושי אשה הוי עובר דשלב"ל ולא בקנין והקדש יעו"ש וצ"ע. וברי"ט אלגזי בכורות (דף י') נסתפק כשיצא רובו של ולד אם קדוש גם מה שבפנים ולפמש"כ נראה מוכח מהא דמשני הכא במבכרת עסקינן דברחם הוא קדוש דצ"ל דמיירי שיצא דרך ראשו ומיד שיצא הראש באו שני האיסורים איסור גיד ואיסור קדשים כהדדי הרי דגם מה שבפנים קדוש ביציאת הראש וזה פשוט גם מסברא דיצא ראשו הרי הוא כילוד משמע דהוא כילוד לגמרי: