גנת ביתן קטו

בשאר איסורים ידעינן מסברא ולא משום דילפינן מהני תלתא דרבינהו קראי וא"כ י"ל מסברא דגם איסור עשה אין לספות בידים מה"ת דמ"ש איסור עשה מאיסור לאו ולפי"ז ניחא דחרש ושוטה אף דלא הוי אלא איסור שאינו שוה בזרע אהרן דלא הוי אלא עשה גרידא מוזהרים הפקחים עליהם ושפיר קמ"ל המתני' דהוי מומא. ואין להקשות לשי' רש"י והדר קשה הא בל"ה דחרש ושיטה הוי בע"מ הא מעשה חש"ו כמתעסק דיינין להו וא"כ איכא לאו שאין בו מעשה דלא יחשב ומוזהרים הפקחים עליהם לספות להו בידים דליכא למימר דלאו שאין בו מעשה גרע דלא ילפינן מהני תלתא דרבינהו קרא דהוי לאו שיש בו מעשה דלפי מה שכתבתי שיטת רש"י דגם אאיסור עשה מוזהר גדול על הקטן והטעם כמ"ש הנוב"י שם דמסברא ידעינן דאסור מה"ת לספות בידים להקטן וא"כ ה"ה בדבר שיש לאו אף שאין בו מעשה ומ"מ ניחא די"ל דנ"מ לענין אחרים עומדים ע"ג ומלמדין אותן שהבהמה הוא של קדשים וכה"ג מהני גם בכתיבת הגט וכמ"ש וליכא בהו כה"ג דינא דמתעסק וא"ש

ולפי"ז י"ל דלהרמב"ם לשיטתו מוכרח לפרש דמה שאינו שוה בזרעו של אהרן איכא לאו ואם עבד אף שאינו מחלל מ"מ לוקה וכמ"ש התוי"ט (פ"ז מ"ג) דהא בר"ן יומא ריש פ' יוה"כ הביא דעת הרמב"ם דכל חמשה עינוים הוא ביוה"כ מדאורייתא והקשה עלי' מהא דתנן התם התינוקת מותרים בכולם חוץ מנעילת הסנדל והא אם נימא דאסור בכל העינוים מה"ת א"כ אמאי מותרים בכולם הא אסור מה"ת לספות להם בידים משים לא תאכלום ולא תאכילום ומשו"ה הוכיח הר"ן דסוכה ואינך אינו אסור מדאורייתא כלל וכן ס"ל להתוס' והרא"ש. וראיתי למי שכתב בטעמו של הרמב"ם דלא חש לקו' הר"ן דס"ל כמש"כ המג"א (סי' רסט) דבאיסור עשה ספינן ליה לקטן בידים מה"ת וביוה"כ לא כתיבא רק עשה ורק באכילה ושתי' דענוש כרת איכא גם אזהרה אבל בסוכה ואינך ליכא אזהרה כלל ומשו"ה מותר לגדול לספות לתינוקת בידים והתינוקת מותרים בכולן ושי' הר"ן והתוס' והרא"ש דס"ל דסוכה ואינך אינו אסור מדאוריתא כלל מהא דתנן התינוקת מותרים בכולן היינו דס"ל דגם באיסור עשה אסור לספות מדאורייתא ולפי"ז הרמב"ם לשיטתו דס"ל דבאיסור עשה ספינן לי' לקטן בידים מה"ת יקשה לדידי' הא דתנן בכורות שם החרש והשוטה בהדי מומין היתרין באדם דכיון דלא מחלי עבודה ואם נימא דמה שאינו שוה בזרעו של אהרן לא הוי אלא עשה א"כ אינו מוזהר הגדול על הקטן כלל ולמאי הלכתא תני לה הא דחרש ושוטה חשוב מום באדם ומשו"ה מוכרת לפרש דמה שאינו שוה בזרעו של אהרן הוי לאו ולקי עלה וכמ"ש התוי"ט שם וא"ש הא דתני החרש והשוטה דהוי מום לענין שמוזהרים הפקחים עליהן וכמש"כ אבל הראשונים החולקים על הרמב"ם וס"ל דסוכה ואינך ביוה"כ לאו דאוריתא ולא ס"ל כהמג"א וגם באיסור עשה אסור לספות מדאורייתא משו"ה מפרשים כפשטא בגמרא בכורות (דף מה שם) דמה שאינו שוה בזרעו של אהרן הוא איסור לאו הבא מכלל עשה ומ"מ שפיר קמ"ל המתני' דבכורות שם דחרש ושוטה הוי בע"מ לענין שמוזהרים הפקחים עליהן אף שאינו אלא איסור עשה וא"ש

ולפמש"כ י"ל דמוכח שפיר כהבנת הפמ"ג בפתיחה או"ח שם דלשי' הרמב"ם בכל איסורים אין איסור מה"ת אף לספות בידים לקטן דלפמש"כ בטעם המג"א דס"ל דאיסור עשה מותר לספות בידים לקטן משום דא"א למילף איסור עשה מהני תלתא דרשות דרבי קראי בדם וטומאה ושרצים דאינן אלא לאוי והחולקים על המג"א ס"ל דהא דאסור לספות ידים מה"ח ידעינן מסברא ולא צריך קרא וא"כ גם איסור עשה יש לומר מסברא דאסור מה"ת לספות בידים לפי"ז הרמב"ם דס"ל דאיסור עשה ספינן לקטן בידים הוא דס"ל דצריך קרא לרבות שיהא אסור לספות בידים ולא ידעינן מסברא וכמש"כ וא"כ י"ל דבכל האיסורים דאין לנו ילפותא באמת מהני תלתא קראי כמ"ש הנוב"י (מה"ת או"ח סי' א) דבגמרא איכא צריכותא דחדא מחדא לא יליף אבל חדא מתרתי יש למילף וא"כ הכתוב השלישי הוי כשני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין וא"כ כיון דמסברא לא ידעינן דאסור לספות בידים מה"ת וגם ליכא למילף מהני תלתא קראי דהוי כשני כתובים הבאים כאחד א"כ שפיר י"ל דבכל האיסורים אין איסור תורה לספות בידים לקטן כמ"ש הפמ"ג בפתיחה או"ח שם וצ"ע

ואגב אכתוב בזה מה שהשבתי מכבר לרב אחד שכתב לי להקשות על דה"ת סנהדרין (דף עז) שכתבו דהא דאיתא בחולין נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה דדייק הא הפילה כשרה כמאן כר"נ דלא בעי כוונה לשחיטה וכתבו התוס' דאתיא כמ"ד אשו משום ממונו אבל למ"ד אשו משום חציו אם נפלה חשוב כחו כמו הפילה וקשה הא בחולין (דף לא) פריך על ר"י דאמר דלא בעי כוונה לחולין מהמתני' דנפלה סכין מידו פסולה הא הפילה כשרה הרי דלא בעינן כוונה והאמר ר"י הלכה כסתם משנה הרי דגם לר"י מוקמינן המתני' דנפלה פסולה משום דלא חשוב כחו אף דס"ל אשו משום חציו וכתב שכן הקשו בספרים. ול"נ דלק"מ דאף לר"י דס"ל אשו משום חציו אינו אלא אם הי' ע"י רוח מצוי' אבל ברוח שאינו מצוי' לא חשוב כחו כמש"כ תוס' ב"ק שם בהדיא וא"כ שפיר יש לאוקמי המתני' דנפלה סכין מידו פסולה היינו ע"י רוח שאינו מצוי' דלא חשוב כחו אבל אם הי' ע"י כחו כשרה דלחולין לא בעינן כוונה והא דכתבו תוס' סנהדרין שם דלא אתיא כר"י דאמר אשו משום חציו כונתם אלישנא דגמרא דדייקו טעמא דנפלה הא הפילה כשרה דלר"י לא צריך לדייק דהפילה כשרה דגם שנפלה ע"י רוח מצוי' נמי כשרה דחשוב כחו אלא שדייקו הא הפילה כשרה דאתיא גם למ"ד אשו משום ממונו אבל באמת גם לר"י יש לאוקים המתני' כר' נתן דלא בעי כוונה לשחיטה ונפלה פסולה ע"י רוח שאינו מצויה וכמש"כ

סימן מא

ביאור דברי הר"ן כתובות וישוב לקושיות האחרונים בזה ואיזה ענינים בדיני מיגו

בשו"ע חו"מ סי' קכא ס"ט איתא לוה או נפקד שאמר לאחד תוליך לפלוני מעותיו שבידי והשליח אמר מסרתי למלוה והמלוה אומר לא קבלתי ישבע המלוה שבועה דרבנן שלא קיבלם ויגבה חובו מהלוה או הנפקד שהשליח אינו נאמן שהוא נוגע בעדותו שהרי צריך לשבע ליפטר ואם אין השליח צריך לישבע כגון שהלך המשלח עם השליח ועמד מרחוק וראה שעשה שליחותו אינו נוגע בעדות והרי הוא עד אחד ומזקיק להמלוה שבועה דאורייתא וכתב הקצה"ח ס"ק ד' וז"ל וקשה לפמש"כ הר"נ בהכותב גבי ההוא בקרא דטעין המלוה מחיים תפסתי ובקרא אמר לאח"מ דמהימן המלוה במגו וכתב שם הר"ן וז"ל וכ"ת ואמאי לא אצרכיה שבועה משום בקרא דהוי ע"א י"ל כיון שלפי דברי' שאומר לאח"מ תפסי' הוא חייב לשלם ליתומים ה"ל בע"ד וא"כ ה"נ כיון דהשליח צריך לשלם דה"ל ליקח השטר כמבואר בסי' נח והכא מיירי במלוה בשטר כמ"ש הש"כ וא"כ ה"ל בע"ד ונהי דשבועת היסת ליכא דראה מרחוק מ"מ בע"ד הוי כיון דבעי שלומי ואפשר דמיירי הטוש"ע באופן שא"צ השליח לשלם כגון דלא הזכיר לו השטר דפטור השליח מלשלם כמבואר בסי' נח (ס"א) אבל במקום דצריך השליח לשלם כגון שהזכיר לו שטרא לא הוי עד כלל אע"ג דליכא שבועה

ול"נ ליישב דברי הטוש"ע שכתב סתמא דזוקק השליח להמלוה