גנת ביתן קיד

רחמנא בגדולים מוזהרים על הקטנים גבי שרצים וגבי דם וגבי טומאה דקטן אוכל נבילות ב"ד מצוין להפרישו ודחי הגמרא לא דלא ליספו לי' בידים משמע בהדי' דהא דרבי רחמנא בטומאה אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים אינו אלא דלא ליטמאו להו בידים והמזרחי מיישב דברי הטור מובא בנוב"י (מה"ת או"ח ס"א) דבשרצים ודם מפרשינן קרא דלא ליספו בידים ובטומאה משום דשאני כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות מפרשינן משמעות הקרא דאמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים שמחויבים להפרישם יעו"ש. וכבר כתב הב"י או"ח (סי' רסו) דכשם שמוזהר ם גדולים על הקטנים כך מוזהרים פקחים על החרש ושוטה דחש"ו חד דינא אית להו וכמש"כ הפמ"ג בפתיחה לאו"ח שם וא"כ י"ל דמשו"ה תנן במתני' דבכורות שם דחרש ושוטה הוי בע"מ אף דלא מחללי העבודה ואם עבדו עבודתן כשרה מ"מ נ"מ דמוזהרים פקחים להפריש את הח"ו מלעבוד את המקדש דכשם שמוזהרים הגדולים על הקטנים להפריש מטומאת המת וכמש"כ הטור דאף בשאר איסורים קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו מ"מ טומאה דכהנים שאני דריבה בהן הכתוב מצות יתרות א"כ ה"ה באזהרה דכהנים דכל מום לא יגש בו בוודאי מוזהרים הגדולים על החש"ו להפרישם מעבודת המזבח וא"כ ניחא דכשם שבכל הני דקחשיב במתני' שם הוא לענין שיש אזהרת האיסור להקריב למזבח משום מומן ה"ה חרש ושוטה קחשיב לענין אזהרת הגדולים הפקחים עליהן וא"ש. ואף לשי' הרמב"ם דס"ל דגם בטומאה אינם מוזהרים אלא שלא ליטמאו להו בידים אבל אינם מצווים להפרישן מ"מ י"ל דה"ה לענן לעבוד במזבח בע"מ נ"מ שחרש ושוטה הוי בע"מ שמוזהרים הגדולים הפקחים מלאמר להם לעבוד העבודה דדמי למיספי להו בידים כדתני התם (יבמות דף קיד) לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לו חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק הרי היכי דאומר לו למיעבד למיספי לו בידים דמי וא"כ י"ל דקחשיב חרש ושוטה בהדי מומין לענין דמוזהרים הגדולים למיספי להו בידים דלכו"ע מוזהרים אף בשאר איסורים ומכש"כ אזהרה דבע"מ אסור לעבוד את העבודה דדמי שפיר לטומאה דשאני כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות ואפשר לאמר כיון דקיי"ל דבבמה איכא נמי איסור והזהרת מומין כדתני בזבחים (דף קיג שם) וזר כשר בבמה כדאמרינן התם א"כ אזהרת מומין אינו מיוחד לכהנים בלבד דגם לזרים איכא האזהרה שאסורים להקריב במומן בבמה וא"כ לא שייך בזה דשאני כהנים שריבה בהן הכתוב מצוות יתירות ודמי אזהרת בע"מ דאסור בעבודה כמו שאר איסורין. והפמ"ג בפתיחה על או"ח כתב דשי' הרמב"ם דלהלכה מותר בשאר איסורים להאכיל את הקטן בידים וכמש"כ הנוב"י שם בטעם הדבר די"ל דכיון דמנבילה וטומאה הוה ילפינן כל התורה מינייהו דחדא מחדא לא אתיא מ"מ חדא מתרתי יכולים ללמוד ומדכתבה התורה הכתוב השלישי הוי שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין לכל התורה אף דלא ליספי בידים. אבל באמת ז"א דכבר כתב הנוב"י שם דלכו"ע אסור למיספי בידים אף בשאר איסורים דלענין לא ליספו להו בידים אין צריך קרא רק מצד הסברא ידעינן זה יעו"ש. ועוד נראה דהאזהרה איש אשר בו מום לא יקרב הוא אזהרה רק לכהנים כדכתיב דבר אל אהרן איש מזרעך וגו' והא דתני דשוותה במה גדולה לבמה קטנה לענין מומין אף דזר כשר בבמה אפשר דזה דווקא לענין דמחלל העבודה כדכתיב ולא יחלל את מקדשי אבל הלאו דלא יגש ליתא בזרים כלל וז"ב וא"כ יש למילף שפיר אזהרת דכהנים דבע"מ אסורים לעבודה מאיסור טומאה לנפש אדם דרבי רחמנא בהדי' דמוזהרים גדולים על הקטנים לכה"פ דלא ליספי להו בידים דאין למיפרך דמה לכהנים שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות דהא אזהרת בע"מ בעבודה הוא ג"כ לכהנים הוזהר ולא לזרים וכמ"ש וא"כ ניחא שפיר דקמ"ל המתני' דחרש ושוטה הוי בע"מ לענין שמוזהרים הגדולים הפקחים עליהם שלא יאמרו להם לעבוד עבודה במקדש דדמי למיספי להו בידים וכמ"ש דבזה לכו"ע מוזהרים הגדולים על הקטנים. ולפי"ז א"ש קו' השו"ת רע"א שהקשה הא עבודת חרש ושוטה דמי למתעסק דפסול בקדשים דלפמש"כ הא משום בע"מ לא מחללי העבודה דהא התנא קחשיב חרש ושוטה בהדי מומין דלא מחללי עבודה ואלא דחשיב בהדי מומים לענין אזהרת ואיסור הקרבה למזבח משום בע"מ א"כ שפיר קמ"ל המתני' דבכורות שם הא דגדולים מוזהרים עליהם דמשום מתעסק בקדשים לא הוי מוזהרים הגדולים על הח"ו מלעבוד את העבודה אף דמעשה חש"ו כמתעסק דיינין להו והוי בכלל המחשב בקדשים דתני בזבחים (דף כט) שהוא לוקה משום לא יחשב אבל י"ל כיון דקאמר התם דהוא לאו שאין בו מעשה ור"י היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עלי' וא"כ י"ל דעל לאו שאין בו מעשה אין מוזהרים כלל הגדולים על הקטנים וכמ"ש המג"א (סי' רסט) דאיסור עשה אין מוזהר הגדול על הקטן ומותר לספות לו בידים איסור עשה והטעם י"ל דבכל הני שלשה פסוקים דדרשינן ביבמות (דף קיד) דאסור לספות בידים לקטן אינו אלא איסור לאו כדם ושרצים וטומאה וא"א למילף מהן איסור עשה וה"ה י"ל דא"א למילף מהן לאו שאין בו מעשה דכל הני דרבי רחמנא דמוזהר גדול על הקטן אינו אלא לאו שיש בו מעשה ולפי"ז משום הלאו דלא יחשב לא הי' מוזהרים הגדולים על החרש ושוטה ומשום איסור בע"מ מוזהרים הגדולים וכמ"ש. ועוד להבנת הפמ"ג בפתיחה או"ח שם דשי' הרמב"ם דלהלכה בכל האיסורים אין איסור לגדול לספות בידים לקטן א"כ י"ל דהלאו לא יחשב הוא אזהרה לזרים ולכהנים דזר ששוחט את הקרבן ומחשב בקדשים עובר אלאו דלא יחשב א"כ הוא ככל איסורי תורה דאין למילף מהני תלתא דרבי רחמנא אבל הלאו דבע"מ אסור להקרבה דאינו אלא לכהנים דבשחיטה כשר בזרים ובבע"מ ושפיר יש למילף מטומאת מת וכמ"ש ואיכא איסור תורה לגדול על הקטן לספות בידים וא"כ שפיר קמ"ל המתני' דחרש ושוטה הוי מום וא"ש קו' שו"ת הגרעק"א

ועפמש"כ נ"ל בטעמא דהרמב"ם (ה' ביאת מקדש פ"ו) דפסק דמומין היתירים באדם ואינן בבהמה אם עבד לוקה ואין עבודתו מחוללת ובגמרא בכורות (דף מג) דקאמר מאי איכא בין שאינו שוה בזרעו של אהרן ומשום מראית העין איכא בינייהו עשה ופרש"י מי שאינו שוה בזרעו של אהרן עובר בעשה אם עבד דהכי משמע קראי איש השוה בזרע אהרן הוי כהן ויעבוד שאינו שוה לא יעבוד ולאו הבא מכלל עשה עשה יעו"ש והתוי"ט (פ"ז מ"ג) כתב בדעת הרמב"ם דס"ל אע"ג דלא כתיב לאו בהדי' אפ"ה מחויב מלקות דלא הוי לאו הבא מכלל עשה עשה דהאי לאו מכלל עשה הוא דילפינן מדיוקא איש השוה בזרעו של אהרן הוא דבעי מומא הא אין שוה בזרע אהרן בלא מומא נמי מיפסל יעו"ש ואכתי קשה דמנ"ל להרמב"ם הא. ע"כ נראה דלכאורה קשה לשי' רש"י דמה שאינו שוה בזרע אהרן לא הוי אלא עשה גרידא כפשטא דגמרא דבכורות שם דקאמר איכא בינייהו עשה דהיינו עשה גרידא ולא לקי עלה א"כ הדר תיקשי למאי תני במתני' דבכורות (פ"ז מ"ו) החרש והשוטה כיון דקחשיב בהדי מומין דלא מחללי העבודה כדמוכח מגמרא התם (דף מה ע"ב) דקאמר בהדי מומי דמחלי עבודה בעי למיחשב וליכא למימר דתני לענין שמוזהרים הגדולים על החרש ושוטה וכמ"ש דהא לשי' רש"י דהוי רק מום דאיכא אלא איסור עשה והא כתב המג"א (סי' רסט) דבאיסור עשה אין מוזהר הגדול על הקטן וה"ה בחרש ושוטה דחד דינא אי"ל וכמ"ש וצ"ל דס"ל לרש"י דאף באיסור עשה אסור לגדול לספות בידים להקטן ואף דהני תלתא דרשות דדם וטומאה ושרצים דרבי רחמנא דמוזהר גדול על הקטן אינו אלא איסור לאו וא"א למילף מהן אאיסור עשה מ"מ י"ל כמ"ש הנוב"י (מה"ת או"ח ס"א) דהא דאסור לספות בידים